מנוף מים (קטרי קיטור)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנוף מים למילוי קטרי קיטור של תחנת הרכבת יפו. בעבר, היה ניתן לראות אותו במתחם מוזיאון בתי האוסף
מנוף מים למילוי קטרי קיטור של תחנת הרכבת בתיר.
עובדי רכבת ישראל לומדים להשתמש בברז מים למילוי קטרי קיטור, 1948.

מנוף מים לקטרי קיטור היה מתקן ששימש למילוי כמות גדולה של מים לדוד של קטר קיטור. קטר קיטור צרכו כמויות גדולות של מים, לכן ברזי מים היו חלק חיוני כל תחנת הרכבת, מנופי מים היו ממוקמים בדרך כלל בקצה הרציף, כך שניתן היה לבצע פעולת מילוי מים במהלך עצירה או המתנה בתחנה.

סקירה כללית

בדרך כלל, מנופי מים מורכבים מצינור פלדה זקוף בגודל של כ-8 to 12 אינץ' (0.20 to 0.30 מטרים) בקוטר עם צינור אופקי מסתובב המחובר לקצהו העליון כדי ליצור זרוע מסתובב. הזרוע המסתובב מתוכנן בדרך כלל להיות במצב המקביל למסילות כאשר אינו בשימוש. מנופי מים תוכננו לספק עד 10 מטר מעוקב (2,600 גלון) של מים לדקה.

אספקת מים

באזורים הררים, ניתן היה לסכור נחלים ונהרות ולהזרים מים על ידי כוח הכבידה אל מנוף המים. באזורים שטוחים מים היו נאגרים במיכל ליד המנוף ומוזרמים אליו. מיכלי מים יכולים להיות בנפח מ-190 מטר מעוקב (50,000 גלון) עד ליותר מ-757 מטר מעוקב (200,000 גלון). במקרים מסוימים השתמשו בבאר על מנת לספק את המים למיכל.

לפעמים, כאשר מים היו קשים, היה צורך לטפל בהם. כיוון שמים קשים גרמו להצטברות אבנית בחלק הפנימי של דוד הקטר. האבנית המצטברת על משטחי העברת חום יוצרת שכבת בידוד בין המתכת של תא שריפה ומי הדוד. זה גרם למתכת להתחממות יתר או לחלודה מוגברת, בלאי מוגבר ולבסוף לכשל.

מנופי מים בישראל

מנופי מים היו בשימוש רחב בארץ ישראל בתקופת קטרי קיטור. עם מעבר רכבת ישראל לקטרי דיזל הופסק שימוש במנופי מים, והם, כמעט כולם, פורקו. היום בישראל נשארו מנופי מים בודדים והם נשמרים במסגרת שימור מורשת הרכבתית.
רשימת מנופי מים שהשתמרו בישראל:

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנוף מים בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32802729מנוף מים (קטרי קיטור)