מלחמת האזרחים הרומית (432)
 | ||||||||||
| מפת אפריקה ואיטליה | ||||||||||
| מערכה: שקיעת האימפריה הרומית | ||||||||||
| תאריך | 432 | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | איטליה | |||||||||
| תוצאה | ניצחון אאטיוס | |||||||||
| ||||||||||
מלחמת האזרחים הרומית (432) הייתה סכסוך צבאי בין הגנרלים הרומאים אאטיוס ובוניפאטיוס בתקופת שלטונו של הקיסר ולנטיניאנוס השלישי. מלחמה זו התרחשה על אדמת איטליה והוכרעה בקרב רימיני. למרות שאאטיוס הפסיד בקרב, מלחמת האזרחים הסתיימה לטובתו, מכיוון שבוניפאטיוס נפצע בקרב ולבסוף מת מפצעיו. [2]
מלבד שני הגנרלים, גאלא פלקידיה הייתה שחקנית חשובה בתור עוצר. היא תרמה תרומה לא מבוטלת לסכסוך הזה בתקופת התעוררות הסכסוך בשנים 429 עד 432. היא לא הצליחה למנוע משני הגנרלים הראשיים שלה להילחם זה בזה במקום להילחם בוונדלים בצפון אפריקה של היום וההונים בפאנוניה. עם החלטתה בשנת 432 לשלול מאטיוס את פיקודו על הצבא הרומי לטובת בוניפאטיוס, היא יצרה למעשה את הבסיס להתעוררות הסכסוך הזה.
רקע
התפיסה של יואנסוס
בוניפאטיוס ואאטיוס היו שניהם גנרלים שאפתניים שצמחו בתקופה הסוערת לאחר מותו של הקיסר הונוריוס ב-423. הם היו מעורבים בסדרה של עימותים פוליטיים וצבאיים, כולל יואנסוס (423–425) שהוכרז כקיסר על ידי הסנאט נגד יורשי הונוריוס: אשתו גאלה פלקידיה עם בנה הקטין ולנטיניאנוס ובן דודו תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הרומית המזרחית. בשנת 425 פרצה מלחמת אזרחים בה ניצחו יורשי הונוריוס. לאחר מכן, אאטיוס, שתמך ביואנסוס, קיבל את השלטון במחוז גאליה ובוניפאטיוס, תומך של גאלה פלסידיה, נותר בצד.
מלחמת האזרחים בין בוניפאטיוס ופליקס
בוניפאטיוס לא הסכים למהלך האירועים כפי שהתנהל לאחר נפילת יואנסוס. לכן הוא סירב לעזוב את תפקידו בצפון אפריקה. דרך נישואיו לנסיכה הגותית פלאגיה, היה לו צבא פרטי של בעיקר בוקלאריוס הגותי והצבא הסדיר באפריקה, הקומיטטנסים, נשאר נאמן עבורו. זה איפשר לו להיות עצמאי וללכת בדרך משלו.
עימות חדש התעורר כאשר מזימה נגד בוניפאטיוס נרקמה בשנת 427. בוניפאטיוס הפריד בין צפון אפריקה לבין האימפריה. תקופה זו ידועה כמלחמת מלחמת האזרחים הרומית (427–429) . בעימות זה, בוניפאטיוס והמפקד העליון של הצבא הרומי פליקס התנגדו זה לזה. הסכסוך הזה הסתיים כאשר גאלא פלקידיה השלימה עם בוניפאטיוס. אאטיוס שמר את עצמו במהלך הסכסוך הזה בצד עד שדורג לדרגת magister militum בשנת 429. זו הייתה הדרגה הזוטרה מבין שני התפקידים של comes et magister utriusque militiae, שבתפקידו הבכיר מילא פליקס, שהיה אם כן האיש המשפיע ביותר באותן שנים, וגם תומך של גאלא פלקידיה. [3]
פתיחה
המלחמה נגד הוונדלים באפריקה
לאחר שבוניפאטיוס עזב את רוונה בשנת 429 כדי להתפייס עם גאלא פלקידיה, הוא חזר לצפון אפריקה כדי לערוך מסע נגד הוונדלים. הם כבשו את מאוריטניה טינגיטאנה ומאוריטניה עד שנת 430 וכעת החלו לפלוש לאזור נומידיה, שם חיכה להם בוניפאטיוס עם צבאו. בקרב קלמה, הרומאים הובסו על ידי הוונדלים בתחילת 430, ולאחר מכן נסוג בוניפאטיוס לעיר היפו רגיוס שהייתה נצורה ממאי 430. במהלך המצור מת אבי הכנסייה המפורסם אוגוסטינוס. לאחר 14 חודשי מצור, עזב בוניפאטיוס את העיר למלך הוונדלים ונסוג כדי לאחד כוחות עם הגנרל המזרח רומאי אספאר, שהגיע מקונסטנטינופול עם צבא דרך הים. בתחילת 432 הם הצטרפו נגד גאיזריק, אך הרומאים שוב הובסו.
הקונספירציה נגד אאטיוס
על פי הדיווחים פליקס החל לאחר קידומו של אאטיוס, קונספירציה נגדו, אך אאטיוס הקדים את פליקס ותכנן ניסיון התנקשות. [4] במאי 430 נרצחו פליקס ואשתו בבזיליקת אורסיאנה ברוונה. לאחר מותו של פליקס קיבל אאטיוס את תפקיד המגיסטר מיליטום. אף על פי כן, הוא עזב את איטליה כדי לחזור לגאליה, שם הביס צבא של גותים שודדים ליד ארל, הסתובב והחל במערכה נגד ביזת יוטונגי ובגאודה ברייטיה ובנוריקום. לדברי וייננדאלה, פעולות אלו של אטיוס בוצעו ללא אישור הממשלה הקיסרית ברוונה, ומסעותיו בגאליה ובנוריקום היו תוצאה של חוסר רצונם של הצבא או של ההונים שלו להשתתף במערכה מעבר לים נגד הוונדלים. באפריקה. במקום זאת הוא דיכא את הפשיטות בצפון, משם יכול היה בקלות לפקח על המושב הקיסרי של רוונה, לפני מערכה נגד הפרנקים.
יריבות בין אטיוס לבוניפאטיוס
לאחר הוצאתו להורג של פליקס בשנת 430, נשארו אטיוס ובוניפאטיוס כגנרלים המשפיעים ביותר של האימפריה, שניהם נלחמו לטובת פלקידיה. בשנת 432, אאטיוס קיבל את תפקיד הקונסול, תפקיד של כבוד, אך בוניפאטיוס הוחזר לאיטליה באותה שנה, התקבל בחום על ידי פלקידיה וקיבל דרגת פטריקי, גם הוא תפקיד של כבוד. בנוסף, היא העניקה לו את תפקיד המפקד העליון (come et magister utriusque milities), בעוד שאטיוס נשלל מפיקודו הצבאי. [5] עם ההחלטות האלה היא יצרה מצב נפיץ.
המלחמה בין בוניפאטיוס לאאטיוס
אאטיוס, שהאמין שנפילתו קרובה כעת, התקומם בגלוי נגד הסמכות האימפריאלית ברוונה. הוא צעד מגאליה נגד בוניפאטיוס ששהה ברוונה. אאטיוס הביא צבא משלו מהמערב שאותו התכוון במקור לפרוס נגד הסואבים בספרד, בעוד שבוניפאטיוס היו איתו כמה מחייליו מאפריקה, רובם של הבוקלאריוס וצבא השדה האיטלקי. שני אדוני המלחמה התחרו זה בזה חמישה מיילים רומיים מחוץ לארמיניום (העיר הנוכחית רימיני) בשנת 432. [6]
כשהקרב הסתיים, בוניפאטיוס ניצח, אך הוא לא נהנה מניצחונו לאורך זמן. הוא נפצע במהלך הקרב וכמה חודשים לאחר מכן הוא מת מפצעיו.
תוצאות וסיום המלחמה
לאחר מותו של בוניפאטיוס, חתנו סבסטינוס השתלט על תפקידו כמפקד העליון והמשיך בקרב באיטליה. הוא ניסה ללכוד את אאטיוס שנסוג לאחת מאחוזותיו המבוצרות באיטליה לאחר הקרב האבוד. עם זאת, אאטיוס הצליח להימלט וחיפש פתרון טוב עם ההונים בפאנוניה. כאן הוא נסע לחצר חברו, המלך ההוני רוגה, ולאחר שרכש צבא חדש, חזר לאיטליה. [7]
בעזרת הצבא הזה הפך אאטיוס למפלגה המנצחת. [8] הוא השלים עם גאלא פלקידיה שהציעה לו שוב את התואר es et magister utriusque militias (המפקד העליון). אז הוציא אטיוס את סבסטינוס מאיטליה, תפס את רכושו של בוניפאטיוס והתחתן עם אלמנתו פלאגיה. אאטיוס הפך בסופו של דבר למנצח הגדול של מלחמת האזרחים הזו והפך גם לרומי החשוב ביותר במערב. גאלא פלקידיה כבר לא מילאה תפקיד משמעותי ובשנת 437 היא נאלצה לתפוס מקום כשבנה ולנטיניאנוס השלישי הפך למבוגר. ולנטיניאנוס יתגלה כקיסר חלש.
השלכות
עם מותו של בוניפאטיוס, הגיעה לסיומה תקופה שבה כמה גנרלים נלחמו על כוחה של האימפריה הרומית המערבית. פרק זה לא יהיה ללא השלכות, כי בסופו של דבר הוא גרם לאימפריה לאבד את המחוזות החשובים מאוריטניה טינגיטנה, מאוריטניה קיסארינסיס, אפריקה ופאנוניה. אאטיוס נשאר כיחיד מבין 'אדוני המלחמה' ובכך הפך לשליט בפועל, אולם הוא בחר שלא להפוך לקיסר בעצמו. עם החלטה זו, הוא שבר את המונופול של הממשלה האימפריאלית המערבית על אלימות, וסלל את הדרך למפקדי מלחמה עתידיים ולהתפוררות הצבא המערבי במחצית השנייה של המאה החמישית.
הערות שוליים
- ^ Wijnendaele (2016), pag. 197
- ^ Hydatius, chronics, VIII (Olympiad 303, era 470).
- ^ source reference needed
- ^ Prosper s.a. 430; Hydatius, chronicles 84
- ^ Bury 1923, p. 248.
- ^ Addit. Prosper Haun. s.a. 432; Hydatius 89 (99); arcell.com s.a. 432; Joh. Ant. fr. 201).
- ^ Prosper s.a. 432; Chronica Gallica of 452, 112
- ^ Hughes 2020, pp. 86–87 There is no real evidence that Aëtius brought an army of the Huns.
