מלחמת האזרחים הרומית (427–429)
 | ||||||||||
| דיוקסיית אפריקה סביב 425 | ||||||||||
| מערכה: שקיעת האימפריה הרומית | ||||||||||
| תאריכים | 427–429 (כשנתיים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אפריקה | |||||||||
| תוצאה | ניצחון של פליקס | |||||||||
| ||||||||||
מלחמת האזרחים הרומית בשנים 427–429 הייתה מלחמת אזרחים בתקופת שלטונו של הקיסר הרומי המערבי ולנטיניאנוס השלישי. באותה תקופה התנהל מאבק כוחות בין הגנרלים פליקס ובוניפאטיוס שהידרדר לסכסוך מזוין. כאשר השלטון המרכזי ניסה להציב את בוניפאטיוס כמושל צפון אפריקה, הוא הפריד את נחלתו מהאימפריה מבלי להכריז על עצמו כקיסר. הוא נשא את הנאמנות האישית של החיילים האפריקאים והוביל אותם לפי שיקול דעתו במהלך מלחמה זו. בוניפאטיוס הצליח להתריס ולהתנגד לסמכות המדינה. מלחמת האזרחים הסתיימה בהפוגה שלאחריה נכרת הסכם שלום.
פתיחה
בשנת 425, הקיסר המערבי-רומי יואנסוס הודח על ידי התערבות של הקיסר המזרח-רומי תאודוסיוס השני. לאחר מכן הוכתר ולנטיניאנוס, בנו של הקיסר הונוריוס המנוח, כקיסר המערב ברומא. מכיוון שהיה רק בן שש, הוא לא יכול היה לשלוט באימפריה בעצמו. כמה אנשים רמי דרג התערבו בשלטון הקיסרות, ביניהם הקיסר של החלק המזרחי של האימפריה תאודוסיוס השני (בן דודו), אמו גאלא פלקידיה והמפקד העליון של הצבא הרומי (magister utriusque militum) קסטינוס.
בוניפאטיוס, שמילא תפקיד מפתח בשיקום השושלת התאודוסיאנית במערב, זכה רק בתפקיד של come domesticorum (מפקד חיילי הבית הקיסרי). לא בוניפאטיוס, אלא פליקס האלמוני עד כה קיבל את תפקיד הגנרל הבכיר ביותר של צבא השדה המערבי. [2] עם בוניפאטיוס שסמך בעצמו על התפקיד הבכיר הזה, המינוי הזה הכניס דם רע ביניהם.
במינוי זה ניתן לזהות בבירור את ידו של הקיסר המזרח רומאי תאודוסיוס השני. קסטינוס ששירת בתפקיד זה בעבר, הודח והוגלה בגלל שהיה בעל ברית של יואנסוס ולכן נחשב לא אמין. גנרל אחר של המשטר העתיק אאטיוס עשה עסקה עם המשטר החדש שהעניק לו את התפקיד הבכיר של פראפקטוס פראטוריו בגאליה. בוניפאטיוס לא היה מרוצה ממינויו החדש. הוא סירב לוותר על מעמדו כ-comes Africae של הדיוקסיות (פרובינציות) האפריקאיות שאיתן הפריד את עצמו משאר האימפריה.
מלחמת האזרחים
התחלה
הצעד הראשון שהוביל למלחמת האזרחים נעשה על ידי פליקס ב-427. הוא ביקש מהסנאט להכריז על בוניפאטיוס כאויב המדינה לאחר שסירב להופיע בפני בית המשפט ברוונה, כדי לענות על כתב אישום בבגידה על רקע. [3] באישום, בוניפאטיוס הואשם ברצונו ליצור אימפריה משלו באפריקה הרומית. כתב האישום נערך על ידי פליקס, יריבו שמונה על ידי תאודוסיוס השני כמגיסטר מיליטום של המערב. לאחר מכן הוכן צבא להדיח את בוניפאטיוס באפריקה.
המערכה באפריקה
פליקס צייד צבא גדול בפיקודו של שלושה גנרלים: מאבורטיוס, גאליו וסאנוקס. מאבורטיוס וגאליו הובילו את הכוחות הרומאים בפועל, בעוד שסאנוקס פיקד על חיילי הפוידראטי ההונים. יחד, שלושת הגנרלים צרו על בוניפאטיוס בקרתגו, שם בוניפאטיוס התבצר. אולם במהלך המצור פרצה מחלוקת בין המפקדים. אחד הגנרלים רצח את שני עמיתיו כדי להירצח על ידי בוניפאטיוס בתורו. כאשר ידיעה זו הגיעה לרוונה, פליקס שלח כוח חדש לאפריקה בפיקודו של הגנרל הגותי זיגיסוולט. [4] הוא הצליח לכבוש את ערי החוף, ולאחר מכן נסוג בוניפאטיוס עם חייליו אל פנים נומידיה. במשך כל 428, לא התרחשו יותר קרבות וסוכמה הפסקת אש.
משא ומתן לשלום
לפי פרוקופיוס שלחה פלקידיה שליח לבוניפאטיוס בשנת 429 כדי לנהל משא ומתן על שלום, ממנו נודע לה שזויף מכתב המורה לו לא לחזור לרוונה אם יתבקש לעשות זאת. כתוצאה מכך, שלחה פלקידיה מנהל משא ומתן דריוס לנהל את השיחות בשמה. זה הצליח ליישר את הדורים, אפשר היה לסיים את המלחמה. מעמדו של בוניפאטיוס בבית המלוכה הוחזר, איתו שוב הוקצה לו תפקיד משפיע. למרות זאת, השליח הקיסרי דריוס התוודה במכתב לאוגסטינוס שעדיין קיימת איבה בין שני הצדדים.
לאחר מכן
למרות שנאלץ להשתלט על שלושה צבאות אימפריאליים בפחות מחמש שנים, בוניפאטיוס נותר בלתי מובס. יחד עם זאת, מהלך השנים האחרונות של מלחמת האזרחים הצביע על גבולות כוחו הפרטי. הריב שלו עם רוונה גרם לכך שבוניפאטיוס יכול היה לסמוך רק על הבוקלאריוס הגותי שלו. בתמורה לתמיכתם, היה מותר להם לפרנס את מזונם על ידי ביזת המקומיים. [5] במקביל, בתו של בוניפאטיוס הוטבלה על ידי כומר אריאני. בנסיבות אלה, בוניפאטיוס יכול היה רק להתפטר, זה יעלה לו בידידותו של אוגוסטינוס.
המשא ומתן שהוביל לפיוס עם רוונה בשנת 429 ששיקם את היחסים היה בדיוק בזמן להתמודד עם פלישת הוונדלים. עד מהרה היה בוניפאטיוס מעורב במלחמה חדשה. במשך ארבעה עשר חודשים הם צרו על בוניפאציוס בעיר היפו רגיוס. [6] אוגוסטינוס לא חווה את סוף המצור ומת בקיץ 430. צבא עזר נשלח מהכוחות המשולבים מזרח ומערב בפיקודו של אספאר. לאחר תבוסה שנייה, פלקידיה קראה לו לחזור להתמודד עם אאטיוס, בעוד שאספאר נשאר באפריקה כדי לשמור על הוונדלים בשליטה.
מצביא
הודות לבוקלאריוס הגותי שלו, בוניפאטיוס היה החייל הרומי הראשון שהצליח להתריס ולהתנגד לסמכות המדינה. כאשר השלטון המרכזי ניסה לדכא אותו, הוא נפרד מהאימפריה מבלי להכריז על עצמו כקיסר, מה שהיה תמיד מהלך האירועים הרגיל של המורדים כדי לתת לגיטימציה לעמדתם. בוניפאטיוס נשא את הנאמנות האישית של חייליו והצליח להנהיג אותם על פי שיקול דעתו במהלך מלחמה זו, בתמורה למתן הגנה - גם על חשבון העם הרומי. כל המרכיבים הללו הפכו את בוניפאטיוס לנציג המוצלח הראשון של מה שניתן לתאר כ'שר מלחמה' בצבא הרומאי המערבי.
הערות שוליים
39000447מלחמת האזרחים הרומית (427–429)