מלחמת האזרחים בטג'יקיסטן
| תאריכים | 5 במאי 1992 – 27 ביוני 1997 (5 שנים ו־7 שבועות) | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||
|
בין 20,000 ל-150,000 הרוגים למעלה מ-40 עיתונאים הרוגים למעלה מ-1.2 מיליון עקורים | ||||||
מלחמת האזרחים הטג'יקית (בטג'יקית: Ҷанги шаҳрвандии Тоҷикистон), החלה במאי 1992, כאשר אזרחים ממחוזות גארם וגורנו-בדחשאן של טג'יקיסטן החלו להתקומם נגד ממשלה חדשה שהוקמה על ידי הנשיא רחמון נבייב. אותה ממשלה נשלטה על ידי נציגים ממחוזות ח'וג'נד וקולוב, כך שהמחוזות המתקוממים לא זכו לייצוג בה. המורדים החלו להתארגן בקבוצות, אשר הונהגו על ידי רפורמים ליברלים דמוקרטיים[1] ואיסלאמיסטים, שלימים יתארגנו תחת דגל האופוזיציה הטג'יקית המאוחדת. הממשלה הטג'יקית נתמכה על ידי משמר הגבול הרוסי.
העימותים התרכזו בעיקר בדרום המדינה, על אף שהפרות סדר אירעו בכלל האזורים.[2] המלחמה נמשכה חמש שנים, כאשר שיא הלחימה היה בשנה הראשונה.[3] לפי הערכות, הסכסוך גבה את חייהם של בין 20,000[4] עד 150,000[5] בני אדם, והביא לכך שכ-10 עד 20 אחוזים מאוכלוסיית טג'יקיסטן נעקרו מבתיהם.[6] המלחמה הגיעה לסיומה ב-27 ביוני 1997, כאשר נשיא טג'יקיסטן אמומאלי רחמון, יחד עם מנהיג האופוזיציה הטג'יקית המאוחדת (UTO) סעיד עבדאללו נורי והנציג המיוחד של מזכ"ל האומות המאוחדות, חתמו על הסכם שלום במוסקבה, רוסיה.[7]
היסטוריה
רקע כללי
למלחמה היו מספר גורמים, בהם המצוקה הכלכלית, אורח החיים המסורתי של האזרחים ותפקידה המשמעותי של הדת בקרב האזרחים. בנוסף, עוד בתקופת ברית המועצות (שהתפרקה כשנתיים קודם לפרוץ המלחמה), החלה לצוץ מתחת לפני השטח תנועה מוסלמית-דמוקרטית בטג'יקיסטן הסובייטית. לאחר פירוק ברית המועצות, המאבק בין האליטה הקומוניסטית לשעבר לאופוזיציה החל לקבל גוון אתני וחמולתי.
המתיחות החלה באביב 1992 לאחר שחברי אופוזיציה יצאו לרחובות בהפגנות נגד תוצאות הבחירות לנשיאות ב-1991. הנשיא רחמון נבייב פעל לפרז את המליציות השונות במדינה, גם אלו הפרו-ממשלתיות, אך האופוזיציה החלה להתחמש בסיוע המוג'אהדין באפגניסטן.
תחילת הלחימה (1992–1993)
קרבות פרצו ב-5 במאי 1992 בין תומכי ממשלה לבין אופוזיציה, שטרם הייתה מאורגנת והורכבה מקבוצות אתניות ואזוריות מאזורי גרם וגורנו-בדחשאן. האופוזיציה הורכבה מזרמים רפורמיסטים ליברליים דמוקרטיים ואיסלאמיסטים. הממשלה, לעומת זאת, נשלטה על ידי נציגים מאזור לנינאבאד, שגם היוו את רוב האליטה השלטת במהלך כל התקופה הסובייטית. ב-7 בספטמבר 1992, נבייב נתפס על ידי מפגיני האופוזיציה ונאלץ, באיומי אקדח, להתפטר מנשיאותו.[8] במקביל, קרבות קשים התחוללו בקרבת הבירה דושנבה.
בסיוע הצבא הרוסי ואוזבקיסטן, כוחות הממשלה הדפו את המורדים במהלך שנת 1992. עם זאת, בדצמבר 1992, הפרלמנט השביע ממשלה חדשה בהנהגתו של אמומאלי רחמון, המייצגת שינוי ביחסי הכוחות, לטובת מיליציות מקולוב, ממנה הגיע רחמון.[9]
שיא הלחימה התרחש בין 1992 ל-1993 כאשר מיליציות קולוביות, בתמיכת מדינות זרות, הביסו את כוחות האופוזיציה וביצעו מסע טיהור אתני נגד הקבוצות האתניות פמיריס וגארמיס (כך תואר על ידי ארגון Human Rights Watch).[10] המערכה כללה רצח של אנשי מפתח, הרג המוני, שריפת כפרים וגירוש אוכלוסיית פמירי וגרמי לאפגניסטן. האלימות התרכזה מדרום לבירה, ובעיקר קורגונטפה, בסיס הכוח של המפלגה האיסלמית המרכזית. בעקבות הקרבות, עשרות אלפים נהרגו או נמלטו לאפגניסטן.[9]
המשך הלחימה (1993–1997)
לאחר גירוש המורדים לאפגניסטן, החלה האופוזיציה להתארגן מחדש ונסתייעה בגורמים אסלאמיים אפגניים. המנהיג האסלאמי אחמד שאה מסעוד הפך לדמות מפתח במאבק האופוזיציה הטג'יקית. בשלב מאוחר יותר של המלחמה, האופוזיציה התארגנה תחת ארגון גג בשם האופוזיציה הטג'יקית המאוחדת, או UTO, והחלה להשיב מלחמה כנגד הממשלה הטג'יקית.
שביתת הנשק ותוצאותיה
המלחמה הגיע לסיומה בשביתת נשק בחסות האו"ם בשנת 1997, לאחר שיחות שלום בעידוד ארצות הברית ורוסיה. הסכם השלום הביא לכך שאזור לנינבאד, ששלט בממשלה ערב המלחמה, איבד את השלטון. בחירות חדשות לנשיאות נערכו ב-6 בנובמבר 1999.
לאחר המלחמה טג'יקיסטן מצאה עצמה בהרס מוחלט, עם כ-1.2 מיליון פליטים ועקורים בתוך המדינה ומחוצה לה. התשתית הפיזית של טג'יקיסטן, השירותים הממשלתיים והכלכלה נהרסו, וחלק גדול מהאוכלוסייה נאלצה לשרוד באמצעות תרומות קיום של ארגוני סיוע בינלאומיים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Dubovitsky, Viktor (בפברואר 2003). "Features of the ethnic and confessional situation in the Republic of Tajikistan" (ברוסית). אורכב מ-המקור ב-11 באפריל 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Tajik civil war: Causes and dynamics". Conciliation Resources. 30 בדצמבר 2011. ארכיון מ-12 באפריל 2019. נבדק ב-20 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tajikistan's Unconquerable Gorno-Badakhshan Region". RadioFreeEurope/RadioLiberty. ארכיון מ-12 באפריל 2019. נבדק ב-20 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pannier, Bruce (26 ביוני 2017). "The Many Agents Of Tajikistan's Path To Peace". Radio Liberty. ארכיון מ-3 ביולי 2017. נבדק ב-4 ביולי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Peace Deal That Ended Tajikistan's Bloody Civil War". RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית). 27 ביוני 2021. נבדק ב-31 באוגוסט 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Tajikistan's Civil War: A Nightmare The Government Won't Let Its People Forget". RadioFreeEurope/RadioLiberty. ארכיון מ-5 ביוני 2019. נבדק ב-20 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tajikistan Civil War (אורכב 14.04.2007 בארכיון Wayback Machine) Global Security
- ^ Political Construction Sites: Nation-building in Russia and the Post-Soviet States (אורכב 16.01.2016 בארכיון Wayback Machine), page 76
- ^ 9.0 9.1 Between Marx and Muhammad.
- ^ Human Rights Watch Press Backgrounder on Tajikistan (אורכב 19.10.2010 בארכיון Wayback Machine) Human Rights Watch
34724132מלחמת האזרחים בטג'יקיסטן