מלוגרף

מֶלוֹגרף (Melograph) הוא מכשיר אלקטרוני, דומה ל"מלודיוגרף", המהווה כלי עזר למחקר מוזיקולוגי, המשמש לתצוגה גרפית רציפה של ביטוי מלודי חד-קולי בגובה מוגדר. מידע אקוסטי מוצג בצורת מלוגרמה, המציגה גובה ועוצמת צליל כפונקציות של זמן. כיום מחליף המחשב את המלוגרף, אך אופן הצגת החומר המוזיקלי עומד בעינו כשלב חיוני במחקר וכמעט לא השתנה, אם כי המידע עובר עכשיו ישירות מן המחשב, לאחר שבעבר נעשו המדידות המבוססות על התצוגה הגרפית באופן ידני.

היסטוריה

את המלוגרף פיתחו בשנות ה-50' של המאה ה-20 שתי מוזיקולוגיות מן האוניברסיטה העברית בירושלים, רות כ"ץ ודליה כהן, לשם ניתוח היסודות המלודיים שאינם ניתנים לביטוי מדויק בתיווי מסורתי, כגון אינטונציות המבוססות על מערכות שונות מאלה המשמשות במוזיקה המערבית, מרווחים מיקרוטנליים, מתארי גליסנדו, גיחה ודעיכה של צלילים, הן כשלעצמם והן ביחס לצלילים סמוכים, ויברטו ויחסי גומלין בין מתארי גובה ועוצמת צליל. חשיבותן של יסודות אלה ניכרת בעיקר בחקר מוזיקה שאינה מערבית, אבל גם בסוגים מסוימים של מוזיקה עממית מערבית ובסגנונות ביצוע של מלודיות באמנות המערב, וכן בתקשורת קולית לא מילולית, כגון קולות תינוקות או חיות ועוד. כל אלה, על אף חשיבותם בעיצוב סגנון מוזיקלי, אינם מנוסחים בתאוריית המוזיקה ובאותם מקרים שיש התייחסות אליהם, יש חוסר התאמה בין התאוריה לשימוש המעשי.

המלוגרף משמש ליצירת תעתיק אתנומוזיקולוגי, בדרך כלל ביצירת רישום גרפי כזה או אחר, שאפשר לשמר ולתייק, בדומה להקלטות מוזיקה. מבין מכשירים אלה, שראשיתם בניסיונות שערך מילטון מטפסל (Milton Metfessel) בשנת 1928, ראויים לציון אלה שנוצרו בשנות ה-50' של המאה ה-20 ונמצאים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (צ'ארלס סיגר Charles Seeger), באוניברסיטת אוסלו (אולאף גורבין וקארל דהלבאק Olav Gurvin and Karl Dahlback) ובאוניברסיטה העברית בירושלים (דליה כהן ורות כ"ץ).

קישורים חיצוניים

• חגי חיטרון, גלריה הארץ 8 באפריל 2012