מכירה בנזיד עדשים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"מכירה בנְזִיד עֲדָשִׁים" הוא מטבע לשון שמשמעותו מכירת פריט או נכס חשוב במחיר נמוך משמעותית משוויו המהווה זלזול מוחלט בשווי החפץ הנמכר או בערכו הרוחני או הנוסטלגי. הביטוי משמש גם לבקר אדם שמכר את ערכיו ללא תמורה הגיונית.

המקור בתורה

מכירת הבכורה בנזיד עדשים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מכירת הבכורה

מקורו של הביטוי הוא בתורה, בחומש בראשית, באירוע בו בה נמכרה בכורתו של עשו ליעקב אחיו. העסקה התבצעה תמורת נזיד עדשים בלבד.

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת־הַבְּכֹרָה.

עשו, בנו בכורו של יצחק, חוזר מן השדה עייף ורעב. כשהגיע לאוהל ראה את אחיו יעקב מבשל נזיד עדשים, ומבקש ממנו בלשון גסה: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה". יעקב נאות להאכיל את עשו רק תמורת הבכורה. עשו נעתר לדרישת יעקב והעסקה בוצעה.

הכתוב מסכם את סיפור המכירה במשפט חיווי: "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" עשו בז לבכורה, זלזל בה, לא ייחס לה את המשמעות הראויה.

מגמת נתינת הנזיד במקרא

במגמת נתינת הנזיד לעשו יש מספר דעות:

המפרשים דנים, האם נזיד העדשים היה מלוא התמורה לבכורה, (ואם כן מהי הסיבה שהביאה אותו למוכרה במחיר כזה), או שמא רק ארוחה המעידה על חתימת העסקה.

לדעת רש"י[1], עשו לא חפץ בבכורה, כי היא הייתה מחייבת אותו מיתה, שהרי כהן המזלזל בתפקידו נידון למוות. לפיכך מכר אותה במחיר נמוך כל כך, עד שהתורה מעידה על עומק זלזולו בכך שמכר אותה בארוחה בלבד.

וכן לדעת האבן עזרא, עשו לא התייחס להפסד הממוני שבמכירת בכורתו, כי לפי חישוביו ייתכן שימות קודם אביו, לפי שהוא מתעסק ביומו בציד חיות, והם יהרגהו כשהוא צעיר. לפיכך לא היה אכפת לו למכור אך ורק תמורת הנזיד, העיקר להשביע את רעבונו.

אך לדעת הרשב"ם[2], את הבכורה הוא מכר לו בדמים[3], אך מכר את הבכורה כי היה רעב לנזיד עדשים באותו פרק זמן. (לפי דעה זו אין משמעות לביטוי "נזיד עדשים" כפי שהוא רווח בזמנינו, משום שהדגשת התורה את שיוך נזיד העדשים למעשה המכירה הינה רק דוגמה לאדם המבצע החלטות פזיזות אך ורק עקב תיאבון חולף של ארוחה בודדת.)

הביטוי כיום

הביטוי מקובל בעולם המסחר, "נזיד עדשים". המתאר מצב בו אדם מוכר מוצר בתשלום נמוך עבור דבר ששווה הרבה יותר עקב מצוקה. בנוסף, המונח משמש לתיאור החלטות שגויות או קצרות-רואי שנעשות כתוצאה מרעב או מצורך חומרי דחוף כלשהו[4].

הביטוי מקובל אף בבתי משפט. בפסקי דין משתמשים בביטוי זה על מנת לתאר מכירה פיקטיבית ו\או תיאור מחיר נמוך ביותר.

כך, לדוגמה, שופט הבית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, כותב בפסק דין:

"בתביעת לשון הרע שהגיש ח'ורי נטען, כי ח'ורי הוצג באופן שקרי, וכן גם מעשיו, וכך כי הוצג "כבוגד בעם הערבי וכספסר קרקעות ערביות ומכירתן בנזיד עדשים ליהודים, כשנעלה מכל ספק שמתווך ו/או ספסר קרקעות ערביות ליהודים דינו מיתה".

פס"ד בתיק ע"א 9640/04, באתר פסקדין

וכן כותב שופט המחוזי, חאלד כבוב:

"סיכומו של דבר, כדי לקבוע כי הנתבעים הציגו לתובעות מצגים מסולפים, אשר הוצגו על מנת להטעות את התובעות ולרמות אותן כדי שימכרו להם את מניותיהן ב-"נזיד עדשים", נדרשות התובעות להרים נטל ראיה כבד יותר מהנטל ה-"רגיל" במסגרת ההליך האזרחי".

פס"ד בתיק ת"א 9227-03-17, באתר מאגר פסקי הדין בישראל

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ בראשית, כה, כט-לד
  2. ^ בראשית, כה, לא-לד
  3. ^ וכן דעת הספורנו והרד"ק
  4. ^ כדוגמה ניתן להביא כתבה כלכלית המתארת חוסר היגיון מסחרי כ"נזיד עדשים: ניצן כהן, מכירה בנזיד עדשים: האוצר מוכר מפעל ייצור נשק קל שמרוויח 3 מיליון דולר בשנה תמורת 2.5 מיליון דולר, באתר הארץ, 15 בפברואר 2005