מכון קאטו
| מייסדים | צ'ארלס קוק, מארי רות'בארד |
|---|---|
מכון קאטו הוא מרכז חשיבה ליברטריאני אמריקאי שבסיסו בוושינגטון הבירה. הוא נוסד כ"קרן צ'ארלס קוק" בשנת 1974 על ידי מארי רות'בארד וצ'ארלס קוק,[1] יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל קוך תעשיות. ביולי 1976 שונה השם למכון קאטו.[2]
על פי דו"ח מדד ה-"Go To Think Think Global" משנת 2017 (על מרכזי חשיבה וארגונים חברתיים, של אוניברסיטת פנסילבניה), מכון קאטו מדורג במקום ה-15 בין "מרכזי החשיבה המובילים בעולם" ובמקום ה-10 בין "מרכזי החשיבה המובילים בארצות הברית".
העיתונאי אריק ליכטבלוי מהניו יורק טיימס כינה את קאטו "אחד מארגוני המחקר המצוטטים ביותר במדינה".[3]
היסטוריה
המכון נוסד בדצמבר 1974 בוויצ'יטה, קנזס, כ"קרן צ'ארלס קוק" ומומנה בתחילתה על ידי צ'ארלס קוק.[4] שאר חברי הדירקטוריון הראשון כללו את המייסד השותף מארי רות'בארד, המלומד הליברטריאני ארל רוונל, ואנשי העסקים סם האסבנדס ג'וניור ודייוד פאדן.[5]
על פי הצעתו של רות'בארד, המכון שינה את שמו בשנת 1976 למכון קאטו על שמם של "מכתבי קאטו", סדרת מאמרים בריטים שנכתבו בתחילת המאה ה-18 על ידי ג'ון טרנצ'ארד ותומס גורדון.[6]
מכון קאטו עבר תחילה לסן פרנסיסקו, קליפורניה, בשנת 1977, ולאחר מכן לוושינגטון הבירה, בשנת 1981. המכון עבר למיקומו הנוכחי בשדרת מסצ'וסטס בשנת 1993. מכון קאטו נבחר למרכז החשיבה המדורג החמישי בעולם לשנת 2009 במחקר על מרכזי חשיבה מאת ג'יימס ג. מקגאן, דוקטור מאוניברסיטת פנסילבניה, המבוסס על קריטריון של מצוינות "בהפקת מחקר קפדני ורלוונטי, פרסומים ותוכניות בתחום מחקר מהותי אחד לפחות".[7]
בשנת 2011 התקציב של מכון קאטו עמד על 39 מיליון דולר.
פעילות
תוכניות שונות של מכון קאטו דורגו לטובה בסקר שפרסמה אוניברסיטת פנסילבניה בשנת 2012.[8]
פרסומים
מכון קאטו מפרסם מחקרי מדיניות רבים, כתבי עת וספרים. הוא מפרסם במשותף עם מכון פרייזר את מדד החירות בעולם כל שנה מאז שנת 2015.[9]
בנוסף, מכון קאטו מארגן כנסים במדינות שונות ומפיק פודקאסטים.
אידאולוגיה
מכון קאטו דוגל בתפיסה פילוסופית-פוליטית ליברטריאנית, כלומר בעד התערבות מינימלית של הממשלה בענייני פנים, אי-מעורבות (אנ') בענייני חוץ, וכן בהגנה חזקה על חירות האדם. זה כולל תמיכה באידאולוגיית מיסים כגנבה, התנגדות למערכת הפדרל ריזרב, פירוז המשטרה, לצד הקפדה על מדיניות חוץ שאינה מתערבת בנעשה במדינות אחרות, ובפרט במזרח התיכון. חוקרי קאטו קראו בעקביות להפרטה ולסגירה של שירותים ומוסדות ממשלתיים רבים, כגון נאס"א,[10] ביטוח לאומי,[11] שירות הדואר של ארצות הברית,[12] החינוך הציבורי[13] והשידור הציבורי.[14]
המכון מתנגד לשכר מינימום, בטענה כי הוא פוגע בחופש העיסוק, בזכויות הקניין הפרטיות, ומגדיל את האבטלה ואת יוקר המחיה.[15] הוא מתנגד לאיגוד עובדים.[16] הוא מתנגד לרפואה ממלכתית מסורבלת, וטוען כי היא מזיקה לחולים ופוגעת בחירות הפרט.[17] המכון יצא נגד העדפה מתקנת.[18] הוא גם קרא לביטול מוחלט של מדינת הרווחה,[19] בטענה כי צדקה פרטית מסוגלת להחליף אותה במלואה.[20] בנוסף, המכון התנגד לחוקי ההגבלים העסקיים, בטענה שהרגולציה איננה מעודדת תחרות, פוגעת בזכות הקניין ולעיתים קרובות אף יוצרת מונופולים בחסות ממשלתית.[21]
בנוסף, חוקרים רבים במכון קאטו תומכים במדיניות הגירה ליברלית,[22] לגליזציה של סמים.[23] מכון קאטו מתנגד באופן רשמי להיות מתויג כחלק מהתנועה השמרנית מכיוון שלטענתם "שמרנים דבקים בחוסר רצון לשנות את הסטטוס קוו".[24]
מכון קאטו תואר על ידי העיתונאי עזרא קליין כ"עקבי ובלתי מפלגתי", ואמר כי "הוא הסנגור הבולט ביותר לעקרונות של ממשל קטן בחיים האמריקאים, והוא דוגל בעקרונות אלה בין אם הדמוקרטים נמצאים בשלטון, ובין אם הרפובליקנים בשלטון".[25]
דאג באנדו, חוקר בכיר במכון, קרא להפסיק את הסיוע האמריקאי לישראל.[26]
פרס על שם מילטון פרידמן
מאז 2002 מכון קאטו מעניק מדי שנתיים את פרס מילטון פרידמן ל"איש שתרם תרומה משמעותית לקידום חירות האדם". שווי הפרס מגיע ל-250 אלף דולר אמריקאי.[27]
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מכון קאטו
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ "25 years at the Cato Institute: The 2001 Annual Report" (PDF). OCLC 52255585. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 במאי 2007. נבדק ב-19 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Articles of Incorporation Charles Koch Foundation and Restated Articles of Incorporation". 19 בדצמבר 1974. אורכב מ-המקור ב-15 במרץ 2012. נבדק ב-20 במרץ 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lichtblau, Eric (6 במרץ 2012). "Cato Institute Is Caught in a Rift Over Its Direction". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-19 באוגוסט 2019. נבדק ב-6 במרץ 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Articles of Incorporation Charles Koch Foundation and Restated Articles of Incorporation". 19 בדצמבר 1974. אורכב מ-המקור ב-15 במרץ 2012. נבדק ב-28 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Burris, Charles (4 בפברואר 2011). "Kochs v. Soros: A Partial Backstory". LewRockwell.com. אורכב מ-המקור ב-12 באוקטובר 2013. נבדק ב-14 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The essays, named after Cato the Younger, the defender of republican institutions in Rome, expounded on the political views of philosopher John Locke, that had a strong influence on the American Revolution's intellectual environment. See: Mitchell, Annie (ביולי 2004). "A Liberal Republican "Cato"". American Journal of Political Science. 48 (3): 588–603. doi:10.1111/j.0092-5853.2004.00089.x.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "The Think Tanks and Civil Societies Program 2009" (PDF). University of Pennsylvania. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 ביוני 2011. נבדק ב-20 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ James G. McGann (Director) (31 בינואר 2018). "2017 Global Go To Think Tank Index Report". אורכב מ-המקור ב-30 במרץ 2019. נבדק ב-28 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Human Freedom Index". cato.org. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2021. נבדק ב-24 ביוני 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Time to Privatize NASA". cato.org. 26 בינואר 1998. אורכב מ-המקור ב-23 בנובמבר 2018. נבדק ב-15 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Privatizing Social Security: A Big Boost for the Poor". cato.org. 26 ביולי 1996. אורכב מ-המקור ב-20 בנובמבר 2018. נבדק ב-15 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Postal Service Privatization". cato.org. 30 באפריל 1996. אורכב מ-המקור ב-22 בפברואר 2016. נבדק ב-15 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Privatize Almost Everything". cato.org. 30 באפריל 2013. אורכב מ-המקור ב-22 בפברואר 2016. נבדק ב-15 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Top Ten Reasons to Privatize Public Broadcasting". cato.org. 25 ביולי 2005. אורכב מ-המקור ב-5 בנובמבר 2018. נבדק ב-15 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Minimum Wage Is Cruelest to Those Who Can't Find a Job". cato.org. 22 ביולי 2013. אורכב מ-המקור ב-12 בפברואר 2016. נבדק ב-15 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Labor Unions Against the Public Interest". cato.org. 2 ביולי 2013. אורכב מ-המקור ב-22 בפברואר 2016. נבדק ב-15 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Universal Health Care". cato.org. אורכב מ-המקור ב-9 בדצמבר 2019. נבדק ב-15 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gryphon, Marie. "The Affirmative Action Myth". Cato Institute. אורכב מ-המקור ב-23 בנובמבר 2010. נבדק ב-20 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Welfare State Needs Abolition, Not "Reform"". cato.org. 5 במאי 2015. אורכב מ-המקור ב-22 בפברואר 2016. נבדק ב-15 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Welfare and Private Charity". cato.org. 13 באפריל 2012. אורכב מ-המקור ב-22 בפברואר 2016. נבדק ב-15 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Case Against Antitrust". cato.org. 17 בנובמבר 2004. אורכב מ-המקור ב-29 בדצמבר 2019. נבדק ב-16 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Shapiro, Ilya (19 ביוני 2012). "One Cheer for Obama's New Immigration Policy". Cato@Liberty. אורכב מ-המקור ב-20 ביוני 2012. נבדק ב-12 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hidalgo, Juan Carlos (7 בנובמבר 2011). "Barack Obama: The Enthusiastic Drug Warrior". אורכב מ-המקור ב-23 ביוני 2012. נבדק ב-5 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Cato's Mission". Cato Institute. אורכב מ-המקור ב-22 בדצמבר 2017. נבדק ב-5 בפברואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Klein, Ezra (7 במרץ 2012). "Why Do the Kochs Want to Kill the Cato Institute?". Bloomberg L.P. אורכב מ-המקור ב-10 ביולי 2012. נבדק ב-12 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ דאג באנדו, The Case for Ending Aid to Israel, באתר מכון קאטו, 5 ביוני 2012 (באנגלית).
- ^ "The Milton Friedman Prize". Cato Institute. אורכב מ-המקור ב-20 בינואר 2014. נבדק ב-13 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה)
32321975מכון קאטו