מעבד
מעבד, או בשמו המלא יחידת עיבוד מרכזית (באנגלית: CPU - Central Processing Unit), הוא רכיב חומרה במחשב המבצע את הפקודות המאוחסנות בזיכרון המחשב. המעבדים המודרניים (המכונים גם מיקרו־מעבדים) בנויים על גבי שבב בודד.
בהתאם לארכיטקטורת פון נוימן הפקודות אותן מקבל המעבד מאפשרות לו קריאת מידע מהזיכרון או מהתקנים שונים, ביצוע פעולות חשבוניות ולוגיות על מידע זה וכתיבת תוצאות החישוב בחזרה לזיכרון או לחלופין שליחתו להתקנים חיצוניים. הפעולות הלוגיות מאפשרות בקרת זרימה וחזרה על פקודות ככל שנדרש.
הפקודות הן בסיסיות ביותר ובנויות, כל אחת, מרצף קצר של ביטים. רצף זה קרוי שפת מכונה. כל דגם של מעבד מתאפיין בסט פקודות משלו. בהתאם לתזת צ'רץ'־טיורינג דלות שפת המכונה אינה מהווה מגבלה בביצוע תוכנית מחשב כלשהי וההבדל בין מעבדים שונים יבוא לידי ביטוי רק בביצועים.
מבחינה כמותית, הרוב המכריע של המעבדים המיוצרים כיום משמש כיחידות בקרה של מוצרי צריכה. חלק ממוצרים אלו הם ציוד הקפי של מחשבים אישיים (כגון צגים, מדפסות, כרטיסי רשת) ואחרים אינם (מכוניות, מכונות כביסה, טלפונים סלולריים). קיימים מעבדים המיועדים לשימושים ייעודיים, למשל, עיבוד אות ספרתי (DSP), מיקרו־בקר, עיבוד רשתות תקשורת (Network Processing), או עיבוד גרפי.
רקע היסטורי
בשנות ה־50 וה־60 של המאה העשרים המחשבים היו עצומים בנפחם, יקרים ונדירים. כאשר הופיעו המעגלים המוכללים, המאפשרים מזעור טרנזיסטורים רבים על גבי "שבב" יחיד, הם תרמו להקטנת הנפח והוזילו בהדרגה את מחירי המחשב. כך נוצר בסוף שנות ה־60 סוג חדש של מחשב, המיני מחשב, שהורכב יותר ויותר ממעגלים מוכללים. עדיין, יחידת עיבוד מרכזית כללה מספר רב של רכיבים שונים. נקודת המפנה הבאה הייתה דחיסת יחידת עיבוד מרכזית שלמה על גבי מעגל מוכלל, שבב, יחיד. בראשית כונתה יחידה כזו מיקרו־מעבד ואילו כיום מסתפקים במונח מעבד.
המיקרו־מעבד הראשון היה ה־4004 שפותח בשנת 1971 על ידי חברת אינטל, שעסקה עד אז בפיתוח ויצור שבבי זיכרון. במקור פותח ה־4004 עבור מכונת חישוב שולחנית של חברת Busicom היפנית. לעומת השבבים הייעודיים שקדמו לו הוא תוכנן כיחידת עיבוד רב תכליתית ורק התוכנה שסופקה לו ייעדה אותו למשימה הנדרשת (מעבד של מכונת חישוב). יכולת החישוב של ה־4004 הייתה מוגבלת למדי והוא התבסס על פעולות של ארבע סיביות בלבד אך מה שמנע ממנו להפוך לליבה נפוצה למחשבים רב־תכלתיים היה בעיקר הצורך ברכיבים רבים יחסית בנוסף אליו כדי להתחבר לזיכרון, רכיבי קלט/פלט וכולי.
ה־8008 שפותח בשנת 1972 הרחיב את יכולת המעבד לעבודה על שמונה סיביות אך עדיין היה במארז קטן של 18 פינים בלבד שלא איפשרו חיבור ישיר לרכיבי זיכרון חיצוני. בשנת 1974 פיתחה אינטל גרסה משוכללת יותר, ה־8080 במארז של 40 פינים. החיבור שלו לזיכרון חיצוני היה פשוט יחסית עובדה שהפכה אותו להצלחה וליחידת העיבוד המרכזית של המיקרו מחשבים הראשונים.
בעקבות ה־8080 פותחו מספר מעבדים מתחרים, ביניהם ה־Z80 של חברת זילוג (שהוקמה על ידי פדריקו פייגין, המהנדס שהיה אחראי על פיתוח ה־4004 וה־8080 באינטל. Z80 תואם ל־8080, ויכול לבצע קוד של 8080 ללא שינוי), ה־6800 של חברת מוטורולה, וה־6502 של חברת MOS Technology, שהיו פופולריים במיקרו מחשבים, כולל במחשבים ביתיים, החל מאמצע שנות ה־70 של המאה ה־20.
בשנת 1981 בחרה חברת IBM ב־8086 של אינטל, יורשו של ה־8080 שהרחיב את יכולת העיבוד ל־16 סיביות, בתור יחידת העיבוד המרכזית עבור המחשב האישי שלה והפכה בכך את משפחת ה־x86 של אינטל למעבדים הפופולריים ביותר[1]. מעט מאוחר יותר, בשנת 1984, בחרה חברת אפל במעבד מתחרה, ה־68000 של חברת מוטורולה עבור מחשבי המקינטוש, מעבד זה היה הראשון במשפחת מעבדים, ביניהם 68020, 68030 ו־68040 שהופיעו בשנים הבאות. סדרת מעבדים זו של מוטורולה הפכה לשנייה בתפוצתה אחרי המעבדים של אינטל, עד שהוחלפה בשנת 1991 במעבד ה־PowerPC שפותח במשותף על ידי מוטורולה, IBM ואפל[2].
בשנות ה־80 ושנות ה־90 של המאה העשרים הופיעו מעבדים חדשים רבים מחברות שונות. ביניהם MIPS של חברת MIPS Technologies, SPARC של חברת Sun Microsystems (היום אורקל), Alpha של חברת DEC (היום HP), ועוד מעבדים רבים, כולל משפחות מעבדים של אינטל ומוטורולה בארכיטקטורות שונות מ־x86 או מ־68K.
פעולת ומבנה המעבד
כל מעבד מורכב ממספר יחידות המבצעות פעולות שונות. במעבדים מודרניים המבוססים על שיטת צינור עיבוד נתונים (Pipeline), כל אחת מיחידות אלו פועלת בנפרד.
לצורך ביצוע פקודה בודדת המעבדים משתמשים באחד מהסטים של הפעולות הבאות (תלוי במעבד):
אפשרות א':
- Fetch – חישוב כתובת הפקודה הבאה לביצוע, וקריאת הפקודה הבאה לביצוע מהזיכרון.
- Decode – פיענוח הפקודה, והבאת ערכי הרגיסטרים בהם הפקודה משתמשת.
- Execute – ביצוע הפעולה האריתמטית/לוגית שהפקודה דורשת באמצעות ה־ALU. במקרה שהפקודה היא פקודת חישוב, כאן מתבצע החישוב. במקרה והפקודה היא פעולת קריאה/כתיבה בזיכרון, כאן מחושבת הכתובת של הנתון בזיכרון. במקרה של פקודת הסתעפות (Branch/Jump), כאן מחושב קיום התנאי להסתעפות, ומתבצעת ההחלטה האם להסתעף, או לא.
- Memory – קריאה/כתיבה של נתון בזיכרון, במקרה של פקודת קריאה/כתיבה בזיכרון.
- Write Back – כתיבת תוצאת החישוב משלב ה־Execute או תוצאת הקריאה משלב ה־Memory אל רגיסטר היעד.
אפשרות ב':
- חישוב הכתובת בה נמצאת הפקודה הבאה
- קריאת הפקודה הבאה לביצוע מהזיכרון
- פיענוח הפקודה – בשלב זה המעבד מפענח מהי הפקודה שצריכה להתבצע, איזו יחידת ביצוע להפעיל ואילו משתנים מעורבים. במעבדים בעלי ארכיטקטורת CISC, פקודת אסמבלי בודדת עשויה להפוך בשלב הפיענוח למספר פקודות פנימיות של המעבד.
- חישוב – בשלב זה קוראים ערכים מהזיכרון אם צריך (במעבדים מסוימים הקריאה מהזיכרון נחשבת לשלב נפרד), ובהתאם לסוג הפעולה מופעלת יחידת החישוב המתאימה של המעבד לביצוע הפעולות האריתמטיות והלוגיות הרלוונטיות.
- כתיבה חזרה לזיכרון – הערך המחושב נכתב למקום אחסון התוצאה.
יחידות המרכיבות את המעבד
במיקרו־מעבד כל היחידות השונות יושבות על אותו השבב, והחלוקה ליחידות קיימת רק בשלב התכנון. החלוקה ושמות היחידות שונות במעט ממעבד אחד למשנהו, אבל מעבדים מודרניים מורכבים בדרך־כלל מהיחידות הבאות:
יחידות הקיימות בכל מעבד
- אוגרים או רגיסטרים (Registers) – כל אוגר הוא יחידה אחת של זיכרון פנימי מהיר ביותר הנמצא לרוב בתוך יחידת העיבוד המרכזית של מחשב אשר מאפשר אחסון ערכים, בדרך כלל זמנית, עבור פעולות בסיסיות שונות מסט הפקודות של המעבד (חיבור, חיסור, והשוואה). יש מעבדים בהם האוגרים הם ייעודיים, כלומר פעולות מסוימות מוגבלות לאוגר או אוגרים מסוימים, ולעומתם מעבדים אחרים (בדרך כלל מסוג RISC) בהם לכל האוגרים פונקציונליות זהה. מספר האוגרים במחשב נמוך יחסית ולכל היותר יגיע לעשרות מעטות.
- יחידת בקרה – יחידה האחראית על שלבי הקריאה והפיענוח של פקודות.
- יחידה אריתמטית־לוגית (ALU) – יחידה זו מבצעת פעולות במספרים שלמים (חיבור, חיסור, השוואה) ופעולות לוגיות שונות (כדוגמת שער לוגי NAND, NOR, NOT, וכדומה). היחידה נחשבת ללב המעבד, ויעילותה היא החשובה ביותר בביצועי המעבד כולו[דרוש מקור].
יחידות נפוצות הקיימות בחלק מהמעבדים
- זיכרון מטמון – זיכרון מהיר במיוחד, המותקן על המעבד. יש מעבדים בהם זיכרון המטמון מוגבל לפקודות בלבד, אחרים בהם המטמון משותף לפקודות ונתונים, ואחרים בהם יש מטמונות נפרדים לקוד ולנתונים. נהוג לסווג את זיכרון המטמון הבנוי על שבב המעבד לשלושה סוגים. יש מעבדים ללא מטמון, או עם חלק אך לא כל סוגי המטמון המתוארים:
- L0 – המטמון המהיר ביותר, אך גם המוגבל ביותר בגדלו. בדרך כלל פועל בקצב השעון של המעבד עצמו.
- L1 – מטמון פחות מהיר וגדול יותר מ־L0
- L2 – מטמון מהיר פחות וגדול יותר מ־L1. בשבבים מרובי מעבדים, לפעמים מטמון L2 משותף למספר מעבדים.
- יחידת ניבוי קפיצות – בשפת האסמבלי ישנן פקודות קפיצה המורות למעבד לעבור לביצוע פקודה בכתובת מסוימת שאינה בהכרח הכתובת הבאה בזיכרון. פקודות קפיצה אלו הן ברובן מותנות, כלומר הקפיצה תבוצע רק אם תנאי מסוים יתקיים. כדי שניתן יהיה לקרוא ולפענח את הפקודה הבאה לפני שידוע אם התנאי אכן מתקיים או לא, המעבד מנסה לנחש האם הקפיצה תבוצע.
- יחידת נקודה צפה (FPU) – יחידה זו מבצעת פעולות במספרים ממשיים. במעבדים ישנים (דוגמת 80386), לא הייתה במעבד יחידה כזו והיה צורך בשבב חיצוני שיבצע את הפעולות במספרים ממשיים. כיום זהו חלק אינטגרלי מהמעבד עצמו.
- בקר אפיק נתונים – אפיק הנתונים (bus) הוא האמצעי המקשר בין המעבד לבין הזיכרון וההתקנים החיצוניים במחשב. לצורך סינכרון התקשורת באפיק הנתונים יש צורך בבקר (controller) שתפקידו לווסת ולפקח על התעבורה באפיק. בעבר גם יחידה זו הייתה בשבב נפרד וכיום זהו חלק מהמעבד עצמו. יחידה זו הייתה צוואר הבקבוק של המעבד, משום שהקריאה והכתיבה לזיכרון היו נמוכים באופן משמעותי ממהירות המעבד עצמו, והוא היה צריך להמתין מחזורי שעון על מנת לבצע את הקריאה. עם ההתקדמות הועלתה מהירותו ובמעבדי פנטיום 4 החדישים היא עומדת על 1066 מגה־הרץ. שהיא כשליש ממהירות המעבד עצמו. תפקידו של זיכרון מטמון L2 הוא לגשר על הפער בין מהירות המעבד למהירות הערוץ.
מעבד מרובה ליבות
בעשור הראשון של המאה ה־21, לאחר שהתברר כי קיימת בעיה פיזיקלית להאיץ את מהירות המעבד מעבר למה שהושג, החלה מגמה בקרב היצרנים לחבר מספר מעבדים על שבב אחד. מעבדים אלו (אשר בתצורה זו מכונים לעיתים גם "ליבות"), פועלים במקביל, תוך שימוש בטכניקות של עיבוד מקבילי ולעיתים אף תוך שיתוף משאבים, כגון זיכרון מטמון, זה עם זה, ומעצימים בכך את היכולות החישוביות של המחשב.
בתחילה הופיעו מעבדים עם שתי ליבות. ביוני 2005 הכריזה חברת AMD על מעבדי 64 ביט כפולי ליבה למחשבים שולחניים. באוקטובר 2005 הכריזה חברת "אינטל" על מעבדים דו־ליבתיים לשרתים. עם שיווק ה"פלייסטיישן 3" של חברת "סוני" בנובמבר 2006, חדרה מגמה זו לשוק קונסולות המשחקים, עם מעבד שבע ליבות עוצמתי של חברת "IBM" שהותקן בקונסולה זו. בתחילת 2008 התפשטה מגמה זו גם למעבדים זעירים למחשבי כף יד וטלפונים סלולריים, כאשר "אינטל" הכריזה על מעבד "Atom". ברבע הראשון של שנת 2008 כבר ניתן היה לרכוש מחשבים אישיים שמותקנים עליהם מעבדים מרובעי ליבות, ובהמשך מעבד בעל 4 ליבות כבר הפך לסטנדרט ובשוק החלו להופיע גם מעבדים משושי ואף מתומני ליבות.
מעבדים מרובי ליבות אינם יכולים להריץ מספר תהליכים, הקשורים לאותו יישום, במקביל בליבות שונות, ללא תכנון מראש על ידי המתכנת. הם כן יכולים לעבוד על שני יישומים במקביל על ידי הפרדת תהליכי הזיכרון שלהם, דבר המסייע בעיקר לתהליכים במחשב שאינם זקוקים לתהליכים נוספים (אשר מורכבים ומתעכבים) וחוסך את זמן ההמתנה לתהליך שמתעכב, ובכך מתקבל ליישום זמן תגובה טוב יותר. רוב היישומים הקיימים כיום אינם מנצלים עדיין יתרון זה, אך מערכות ההפעלה המודרניות דוגמת לינוקס, חלונות ומקינטוש מנצלות ריבוי ליבות כדי להריץ מספר יישומים במקביל. בהיעדר ריבוי ליבות, נאלצות מערכות ההפעלה לחלק את זמן המעבד בין כל היישומים, כדי לתת למשתמש תחושה של פעולה במקביל.
מערכת על שבב
ערך מורחב – מערכת על שבב
מערכת על שבב היא מערכת שכוללת חלק גדול מהתפקידים של מחשב על גבי מעגל משולב אחד. לרוב היא תכלול את המקבילה למעבד בתור ליבת עיבוד (אחת או יותר). מעבדי ARM, לדוגמה, כבר לא מיוצרים כמעבדים עצמאיים אלא כליבות בתוך שבבים מורכבים יותר. במקרים רבים המעבדים שאליהם מקובל להתייחס בשפת היום יום הם מערכות על שבב שכוללות, בין השאר, ליבות עיבוד שונות.
מיקרו בקר
- ערך מורחב – מיקרו-בקר
מיקרו בקרים הם מעבדים (או ליתר דיוק: מערכות על שבב) עם ביצועים פחותים בהרבה ובשל כך גם דרישות פחותות בהרבה (מחיר נמוך הרבה יותר, צריכת חשמל נמוכה בהרבה).
מושגים בסיסיים במיקרו־מעבדים
- קצב שעון (Clock rate)
- בכל מעבד ישנו מתנד היוצר אות שעון. אות זה מווסת ומסנכרן את קצב פעולת המעבד. ככלל, ככל שמהירות השעון גבוהה יותר כך המעבד מהיר יותר, אם כי אין זה הפרמטר היחיד הקובע את מהירות המעבד. במחשב IBM-PC הראשון היה מעבד 8086 הייתה מהירות שעון של 4.77MHz, כלומר 4.77 מיליון מחזורים לשנייה. במעבדי "פנטיום 4" שנמכרו בשנת 2004 מהירות שעון של עד 3.8GHz, כלומר 3.8 מיליארד מחזורים לשנייה (אבל אין פקודה בודדת שמתבצעת בקצב הזה).
- פעולות למחזור שעון (instructions per cycle)
- מרכיב נוסף המשפיע על מהירות המעבד בנוסף למהירות השעון שלו הוא מספר הפעולות שהמעבד מסוגל לבצע במחזור שעון. מעבד ה־8086 לדוגמה היה מסוגל לבצע פעולה בארבעה מחזורי שעון. מעבדים מודרניים כגון "פנטיום 4", "אתלון" של חברת AMD ו־PowerPC של IBM ו"מוטורולה" מסוגלים לבצע יותר מאשר פעולה אחת בכל מחזור של השעון.
- צינור עיבוד נתונים (Pipeline)
- שיטת פעולה של מעבד בה מחולקת העבודה למספר שלבים המבוצעים במקביל. לדוגמה, בזמן שתוצאות הוראה אחת נכתבות לזיכרון, ההוראה הבאה מתבצעת, וההוראה הבאה אחריה כבר מפוענחת. מעבד ה־8086 לא היה בנוי בשיטת צינור עיבוד נתונים ולכן היה צריך לחכות שהוראה תתבצע עד תומה לפני שהמעבד התחיל לבצע את ההוראה הבאה. מסיבה זו במעבד זה לכל הוראה לקח משך זמן של 3–4 מחזורי שעון כדי להתבצע. ככל שהעבודה מחולקת לחלקים קטנים יותר כך ניתן להפעיל את המעבד בתדר גבוה יותר, אלא שיש לכך מחיר: במעבד בעל צינור עבודה ארוך במיוחד, אם התבצעה טעות בשלב מוקדם (לדוגמה, יחידת הניבוי ביצעה ניחוש מוטעה לגבי הכתובת של ההוראה הבאה) ייקח זמן רב יותר להתאושש מהטעות.
- סופר־סקלאר
- מעבד המכיל מספר יחידות המסוגלות לבצע פעולות שונות השייכות לאותו שלב בצינור הביצוע במקביל. לדוגמה, מעבד עשוי להכיל יחידה אחת עבור פעולת החילוק ויחידה נפרדת עבור פעולת הכפל, וכך ניתן לבצע את פעולת הכפל של ההוראה הבאה לפני שפעולת החילוק הסתיימה.
- Out of order machine
- מעבדים מודרניים סופר־סקלאריים מסוגלים לשנות את סדר ביצוע הפעולות כדי להפעיל כמה יחידות חישוב במקביל וליעל את קצב העבודה של המחשב. הרעיון הוא שכאשר פקודה מסוימת מחכה לתוצאות של חישובים שטרם הסתיימו, ניתן לבצע בינתיים את הפעולות הבאות אחריה, כל עוד פעולות אלו אינן תלויות בחישובים שטרם הסתיימו.
- המעבדים הראשונים תוכננו לפני המצאת צינור עיבוד הנתונים ולכן שפת הסף שלהם איפשרה ביצוע פעולות מורכבות יחסית שאינן יכולות להתחלק באופן יעיל לחלקים קטנים יותר. עם המצאת השיטה של צינור עיבוד הנתונים, פותחו מעבדים חדשים עם שפה שהותאמה במיוחד לשיטה זו. שפת המכונה של מעבדים אלו הכילה פקודות פשוטות יותר אותן קל לחלק לשלבים, ולכן כונו RISC[3]. המעבדים מהסוג הקודם כונו לפיכך מעבדי CISC[4]. אף על פי שמעבדי RISC נחשבו ליעילים יותר, מעבדי "אינטל" ותואמיהם (כולל המעבדים של AMD) המשיכו לעבוד בשיטת ה־CISC כדי לשמור על תאימות לשפת המכונה של המעבדים הקודמים. לעומתם, ה־PowerPC המשמש במחשבי המקינטוש הוא מעבד RISC. עם זאת, עם הזמן הצטמצם הפער בביצועים בין CISC ל־RISC, כאשר מעבדי CISC מודרניים כגון "פנטיום 4" ו"אתלון" מתרגמים כל פקודה בשפת המכונה המורכבת שלהם לשפת RISC פנימית.
- מספר הסיביות בפקודה
- גודל הפקודה, הנמדד במספר הסיביות, גדל בהתמדה. בעוד שבמעבדים הראשונים כמו ה־8086 הייתה כל פקודה בת 8 סיביות, למרבית מעבדים החדשים היום 64 יש סיביות. למעבד בעל פקודה של 64 סיביות יכול להיות מבחר גדול יותר של פקודות והפקודות יכולות להיות מורכבות יותר. שאר הרכיבים במעבד כמו האוגרים וה־ALU יהיו רחבים יותר בהתאם, וכך כל פקודה יכולה להתבצע על כמות מידע גדולה יותר ולהאיץ את מהירות החישוב. אך היתרון המשמעותי ביותר של ריבוי סיביות הוא גודל הזיכרון הנתמך על ידי המעבד. חלק מהסיביות בכל פקודה משמש לקביעת הכתובת בזיכרון של הפקודות והנתונים. ככל שיש יותר סיביות ניתן לפנות למרחב כתובות גדול יותר. 32 סיביות למשל מוגבלות למרחב כתובות של 4 גיגה. לגודל הזיכרון השפעה רבה על מהירות החישוב במחשב. בנוסף, גם אפיק הנתונים יהיה רחב יותר ויביא יותר מידע מהזיכרון בכל מחזור שעון.
תהליך ייצור המעבד
המעבדים, כמו כל המעגלים המשולבים, מיוצרים בתהליך המייצר שכבות שונות של "מזהמים" (חומרים זרים בריכוז נמוך) ב"תמונה" מוגדרת מראש, בתוך פרוסה של חומר מוליך למחצה (לרוב סיליקון), וכמו כן "תוספות" של חומרים נוספים (למשל מוליכים) על פני הפרוסה. את התמונה משליכים על הפרוסה בתהליך המכונה פוטוליתוגרפיה, במהלכו נסרקת התבנית של המעגל באמצעות קרן לייזר באורך גל מסוים ומועתקת אל שכבה דקה של מוליך למחצה, כגון סיליקון. מפאת גודלם הזעיר של הרכיבים, כל גרגיר אבק קטנטן עלול לקלקל את הרכיב, ולכן מייצרים את המעבדים באזורים מיוחדים הנקראים חדרים נקיים, שבהם רמת החלקיקים באוויר נמוכה פי 1,000 מחדר ניתוח והטכנאים לבושים בחליפות מיוחדות המכונות בעגה Bunny-Suits. בתהליך זה מדפיסים מספר רב של מעבדים על פרוסת סיליקון, אותה חותכים למעבדים רבים בסיום התהליך.
למרות הניסיון להקפיד על תנאי ייצור אופטימליים, בתהליך הייצור יש פחת רב. לא ניתן לצפות מראש מאילו חלקים מפרוסת סיליקון מסוימת יתקבלו מעבדים תקינים. רק חלק מהמעבדים המתקבלים בסוף הייצור עומדים ברף בקרת איכות המיועד, למשל עבור מהירות השעון המקסימלית שתוכננה. מסיבה זו לתוצרים באיכות נמוכה נקבעים מהירויות שעון נמוכות יותר והם משווקים כדגמים חלשים יותר. בנוסף יש גם כשל מוחלט – מעבדים שלא מבצעים כנדרש פעולה עיקרית אחת או יותר. מסיבה זאת, מחירם של מעבדים יקר בהשוואה לרכיבים אלקטרוניים אחרים כגון זיכרונות.
עובי ההדפסה של קווי המתאר של מוליכי המעבד קטֵן משנה לשנה, על מנת שיהיה אפשר לחסוך בהספק, להעלות את מהירות השעון של המעבד ולבנות מעבדים מורכבים יותר על ידי הגדלת מספר הרכיבים או לחלופין להגדיל את מספר המעבדים מפרוסה אחת, דבר המביא לרווחים גדולים יותר.
- ב־2004 רוחב תעלת הטרנזיסטורים במעבדי אינטל החדשים עמד על 90nm (ננומטר).
- ב־2005 יוצרו מעבדי אינטל בטכנולוגיה של עד 65nm. חברת AMD התחילה לעבור לטכנולוגיה זו בסוף 2006.
- ב־2008 החלה "אינטל" לייצר בטכנולוגיית 45nm ובאמצע 2008 גם AMD החלה באותה שיטת ייצור.
- ב־2010 חברת אינטל החלה לשווק מעבדים שיוצרו בטכנולוגיית 32nm.
- ב־2014 הכריזה אינטל על שבבים בטכנולוגיית 14 ננומטר[5].
- ב־2017 הכריזה אינטל על שבבים בטכנולוגיית 10 ננומטר[6].
- ב־2019 הכריזה AMD על שבבים בטכנולוגיית 7 ננומטר[7].
- בסוף אוקטובר 2023 הכריזה אפל, על מעבדי מחשב בטכנולוגיית 3 ננומטר שיוצרו על ידי חברת TSMC, וזאת לאחר שהאייפון 15, שהושק בנובמבר 2023, הכיל את מעבד ה-A17 Pro, המעבד הראשון של אפל לסמארטפונים שיוצר בטכנולוגיה זו.[8]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Simple-086, פרויקט קוד פתוח של תכנון מעבד ב־Verilog המסביר על מבנה המעבד.
- סימולטור של מיקרוצ'יפ 6800
- חוקרים מאוניברסיטת סווינבורן הדגימו פריצת דרך בתחום מהירות עבודת המעבד (באנגלית).
- מעבד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ארכיטקטורת מעבדי ה־x86, שנמצאת במחשבים של כולם, חוגגת 30, באתר TheMarker, 10 ביוני 2008
- ^ אריק הסלדאהל, פורבס, התפוח לא נופל רחוק מיבמ, באתר גלובס, 15 באוקטובר 2002
- ^ Reduced Instruction Set Computer – מחשב עם סט פקודות מצומצם
- ^ Complex Instruction Set Computer – מחשב עם סט פקודות מורכב
- ^
עומר שוברט, אינטל חשפה משפחה חדשה של מעבדים שפותחו בישראל, באתר TheMarker, 11 בספטמבר 2014
- ^ רפאל קאהאן, הגודל כן קובע: אינטל חושפת את מעבדי ה־10 ננומטר, באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2017 שגיא כהן, אחרי עיכוב של שנים: אינטל משיקה את שבבי הדור הבא בטכנולוגיית 10 נאנומטר, באתר TheMarker, 28 במאי 2019
- ^ ניצן סדן, שובה של מלחמת הסיליקון: איך יתכן ש־AMD עקפה את אינטל טכנולוגית?, באתר כלכליסט, 30 במאי 2019
- ^ יוחאי שויגר, "קפיצת מדרגה משמעותית": אפל השיקה את המעבדים החדשים שלה, באתר ישראל היום, 31/10/2023
37387206מעבד