מצר מגלן

מצר מגלן
Estrecho de Magallanes
	אין תמונה חופשית
מידע כללי
מיקום	הקצה הדרומי היבשתי של אמריקה הדרומית
מקשר	האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט
סוג	מצר ים
מידות
אורך	600 ק"מ
רוחב מרבי	30 ק"מ
רוחב מזערי	3 ק"מ
מידע נוסף
ערים	פונטה ארנס והכפר פורבניר
איים	איי ארץ האש
הערות	התגלה על ידי פרדיננד מגלן שהגיע לפתחו של המצר באוקיינוס האטלנטי ב-21 באוקטובר 1520

מצר מגלן (בספרדית: Estrecho de Magallanes) הוא מצר ים העובר בין הקצה הדרומי היבשתי של אמריקה הדרומית לבין איי ארץ האש. המצר משמש למעבר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. המצר קרוי על שמו של פרדיננד מגלן, שגילה אותו בשנת 1520 במהלך מסעו הימי למציאת הדרך לעבור את יבשת אמריקה ולהמשיך מערבה אל דרום-מזרח אסיה.

המצר כולו נמצא בתחומי צ'ילה, אך משמש כנתיב שיט בינלאומי והמעבר בו פתוח לכל מדינה. אורכו של המצר כ-600 ק"מ ורוחבו נע בין 3 ל-30 ק"מ. לחופיו שוכנת העיר פונטה ארנס, שלה הנמל הראשי במצר, והכפר פורבניר. האיים הבולטים מצידו הדרומי של המיצר הם האי הגדול של ארץ האש, האי דוסון (אנ'), האי קלרנס (אנ') והאי סנטה אינס (אנ').

גילוי המצר

האירופאי הראשון לגלות את מצר מגלן היה מגלה הארצות פרדיננד מגלן, שיצא בשירות מלך ספרד למסע בניסיון להגיע לאיי התבלין שבדרום-מזרח אסיה באמצעות שיט לכיוון מערב. מגלן יצא לדרך מספרד ב-20 בספטמבר 1519 כשבפיקודו 5 ספינות. לאחר שחצה את האוקיינוס האטלנטי, החל לגשש את דרכו דרומה לאורך חופי דרום-אמריקה, בחיפוש אחר מעבר ימי שיאפשר להמשיך מערבה. לאחר תלאות מרובות, בהם איבד את אחת מספינותיו, הסנטיאגו, הגיע מגלן ב-21 באוקטובר 1520 לכף וירחנס, בפתחו של המצר. נראה היה שאכן מדובר בפתחו של מעבר ימי, שכן המים לא איבדו ממליחותם ככל שהתקדמו בו, והצי של מגלן החל להתקדם לאורך המצר בזהירות תוך שהוא שולח ספינות לחקור הסתעפויות שונות ולחפש את המעבר. במהלך חקירות אלה, אחת הספינות, הסן אנטוניו, ערקה ושבה לספרד. 3 הספינות נותרות, הטרינידד, הקונספסיון, והויקטוריה, אחרי שהתייאשו מלמצוא את הסן אנטוניו, צלחו את המצר ויצאו לים הפתוח בצידו השני ב-28 בנובמבר 1520, והמשיכו בחציית האוקיינוס השקט.

מגלן קרא למצר בשם "מצר כל ה'קדושים'" (Estrecho de Todos los Santos), משום שיום כל ה"קדושים", ה-1 בנובמבר, חל במהלך חציית המצר.

חשיבות המצר

בתחומי המצר איים רבים, וגדותיו תלולות, מבותרות ומפורצות. השיט בו קשה בדרך כלל, הן בשל המבנה המפותל שלו, והן בשל האקלים הסוער השורר בו ברוב ימות השנה. עם זאת, עד פתיחתה של תעלת פנמה ב-1914 היה מצר מגלן המסלול העיקרי לספינות קיטור ששטו מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. מצר זה נחשב לעיתים קרובות כדרך הבטוחה היחידה לעבור בין האוקיינוסים, מאחר שמעבר דרייק, המעבר בין כף הורן (הקצה הדרומי של דרום אמריקה) לאנטארקטיקה, ידוע במזג האוויר הסוער והבלתי צפוי שבו. כמו כן צפים בו קרחונים רבים שעלולים לסכן ספינות. ספינות מפרש, לעומת זאת, העדיפו בדרך כלל את מעבר דרייק, שכן היה להן בו מרחב רב יותר לתמרון, וכן בשל משטרי הרוחות והזרמים המשתנים במצר. היום המצר משמש בעיקר לתנועה ימית מקומית של ספינות מצ'ילה ומארגנטינה.