מצר הורמוז
 | |
| תמונת לוויין של המצר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מקשר | בין מפרץ עומאן לבין המפרץ הפרסי |
| מידות | |
| רוחב מרבי | 95 ק"מ |
| רוחב מזערי | 34[1] ק"מ |
| רוחב ממוצע | 80 |
| עומק מרבי | כ-200 מטר |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז |
 איראן עומאן |
| ערים | בנדר עבאס; כומזאר;[2] ח'סאב[3] |
| איים | הורמוז; הֶנְגָאם; לארכ; קשם |
| קואורדינטות | 26°34′0″N 56°15′0″E / 26.56667°N 56.25000°E |
 | |
מצר הורמוז מקשר בין מפרץ עומאן שבאוקיינוס ההודי לבין המפרץ הפרסי. בחופו הצפוני שוכנת איראן, ובחופו הדרומי איחוד האמירויות הערביות והמובלעת מוסנדם של צפון עומאן שבחצי האי מוסנדם.
שמו של המצר לקוח, על־פי דעה אחת, משמו של אליל הפרסי שנקרא בשם זה. על־פי דעה אחרת, שמו נגזר מהמילה הפרסית "הור־מוך" שמשמעה "דקל התמר".
גאוגרפיה
רוחבו של המצר נע בין כ-34 ק"מ בנקודה הצרה ביותר ועד כ-95 ק"מ. סמוך לחופו הצפוני מצוי האי הגדול קשם שבריבונות איראן. שלושה איים קטנים נוספים המצויים ביציאה המערבית מהמצר – טונב הגדול, טונב הקטן ואבו מוסא – נתפסו בשנת 1971 בידי איראן, בשל חשיבותם האסטרטגית בניטור ובשליטה על התעבורה הימית במצר, אך איחוד האמירויות הערביות טוענת לבעלות עליהם.
חשיבותו האסטרטגית והכלכלית של מצר הורמוז, כנתיב מעבר של נפט וסחורות ממדינות המפרץ, הוכרה כבר מראשית ההיסטוריה. אזור המצר נכבש לראשונה בידי ספנים פורטוגזים במאה ה-16, ומאז עברה השליטה בו בין סולטאנים מקומיים ומעצמות אירופאיות קולוניאליסטיות. מסוף המאה ה-18 שלטה בריטניה בחופו הדרומי של המצר כשהשתלטה על עומאן, שהפכה ב-1890 למדינת חסות בריטית עד עצמאותה ב-1971. ב-1971 זמן קצר אחרי נסיגת הבריטים מאיי טונב ואבו מוסא, טענה איראן לריבונות עליהם ופלשה אליהם.
דרך המצר עוברת מרבית תפוקת הנפט של כווית, עיראק, איראן, ערב הסעודית, בחריין, קטר ואיחוד האמירויות הערביות. נכון ל-2018, עוברות במצר הורמוז בממוצע 14 מכליות נפט ביום, ובהן כ-17.4 מיליון חביות נפט גולמי ותזקיקי נפט[4] שהן כ-30% מהנפט המשונע בים וכ-22% מתפוקת הנפט הכלל-עולמית. בכך מהווה המצר צוואר בקבוק מהמעלה הראשונה באספקת הנפט העולמית.
ביולי 1988 הופל מטוס נוסעים איראני בשמי המצר בידי ספינת טילים אמריקאית, וכל 290 נוסעיו נהרגו. האיראנים איימו בפעולה נגד כוחות אמריקניים. עד היום נסיבות הפלתו של המטוס נותרו שנויות במחלוקת.
אזור המפרץ הפרסי בכלל ומצר הורמוז בפרט מהווים מוקד מתיחות ותשומת לב רבה במלחמה נגד הטרור הבינלאומי בתקופה שלאחר פיגועי 11 בספטמבר ב-2001 ומלחמת עיראק שהחלה ב-2003. ארצות הברית מרכזת באזור מפרץ עדן ומצר הורמוז כוחות ימיים, אוויריים ויבשתיים גדולים לשמירת האינטרסים שלה ושל העולם המערבי.
בעקבות תוכנית הגרעין האיראנית, איימה איראן בדצמבר 2011 ובינואר 2012 לחסום את מצר הורמוז בפני תנועה ימית אם יופעלו נגדה סנקציות כלכליות הכוללות איסור על קניית נפט מאיראן.
בספרות התורנית נזכר אזור הורמוז בספרו של הרב שמואל לאנייאדו "כלי פז", פירושו לספר ישעיהו שנדפס ב-1657, כמקום שבו ייתכן שתעבור מלחמת אחרית הימים.[5]
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
- מצר הורמוז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עמוס ידלין, יואל גוז'נסקי, האיום האיראני לחסימת מיצרי הורמוז: האתגר והמענה, עדכן אסטרטגי, כרך 14, גיליון 4, ינואר 2012
- U.S. Energy Information Administration, World Oil Transit Chokepoints, Updated 10 November 2014
הערות שוליים
- ^ מצר הורמוז באתר The Encyclopedia OF EARTH בעוד במקור אחר (The Strait of Hormuz: A vulnerable Lifeline) 50 ק"מ (באנגלית)
- ^ היישוב כומזאר (كُمزار) שוכן בקצהו הצפוני של חצי האי מוסנדם שבעומאן. ב-2007 מנה כ-3,000 תושבים שדוברים שפת כומזארי (בפרסית: کمزاری), המשתייכת לשפות איראניות (לתת-קבוצה של שפות איראניות דרום-מערביות) – השפה האיראנית שמדוברת אך ורק בחצי האי ערב (למעט באי האיראני לארכ, הממוקם במצר הורמוז). כומזארי היא למעשה תערובת של פרסית עם הינדית, אנגלית, פורטוגזית וערבית, ראו: מבוא לכומזאר, באתר לונלי פלאנט. (באנגלית)
- ^ ח'סב (خصب) הוא מרכז מנהלי של מחוז מוסנדם (محافظة مسندم) בעומאן. ב-2003 מנתה העיר 17,730 תושבים.
- ^ Strait of Hormuz: the world's most important oil artery
- ^ פירושו לישעיה לד ו (שורה חמישית).
36018457מצר הורמוז