מיליסנט פוסט
דיים מיליסנט פוסט (באנגלית: Millicent Fawcett; 11 ביוני 1847 - 5 באוגוסט 1929) הייתה אחת ממובילות התנועה הסופרג'יסטית בבריטניה, נשיאת ארגון NUWSS (National Union of Women's Suffrage Societies) ופעילה למען זכויות נשים. פוסט הייתה ידועה בקו המתון בו נקטה, בניגוד לקו המיליטנטי אותו הובילה הסופרג'יסטית הבריטית אמלין פנקהרסט.
קורות חייה
מיליסנט פוסט נולדה ב-11 ביוני 1847 כמיליסנט גארט (Garrett) בסאפוק שבמזרח אנגליה. בת לניוסון גארט, יזם ובעל מבשלת בירה וללואיז דאנל, למשפחה בת 11 אחים. אחותה המבוגרת, אליזבת, לימים אליזבת גארט אנדרסון, הייתה האישה הראשונה בבריטניה שקיבלה תואר דוקטור, עבדה כמנתחת וכיהנה כראש עיר.
כשהייתה מליסנט בת 12, עברה אחותה אליזבת ללונדון לצורך לימודיה. מיליסנט הצעירה הרבתה לבקרה בלונדון. בשנת 1865 לקחה אותה אחותה לצפות בנאום אודות מתן זכות הצבעה לנשים, שנשא ההוגה הליברלי, ג'ון סטוארט מיל. מיליסנט הושפעה עמוקות מהנאום והפכה לאחת מתומכיו של מיל ולפעילה בקמפיין למען זכות ההצבעה. במסגרת פעילותה פגשה בפרופסור לכלכלה וחבר הפרלמנט הנרי פוסט, גם הוא ליברל ופעיל סופרג'יסטי, והשניים נישאו. לזוג נולדה בת אחת.
פוסט נפטרה בשנת 1929 כשהיא בת 82, שנה לאחר שהוענקה לנשות בריטניה זכות הצבעה כללית.
פעילות ציבורית
פוסט פעלה בתחומים רבים ומגוונים בספירה הציבורית. היא נחנה בכושר ארגון מעולה ובכישרון כתיבה. כנואמת, תוארה כנואמת לא כריזמטית, שסבלה מפחד קהל[1]. מכשול זה לא מנע ממנה לנאום מספר פעמים בשבוע. כמו כן, נהגה, דרך קבע, לכתוב מאמרי דעה לעיתונים. פוסט רתמה את קשריה ואת קשרי בעלה בקרב אנשי אקדמיה ופוליטיקה, והשתמשה בהם רבות לקידום מטרותיה.
פוסט השקיעה מאמצים רבים בפתיחת דלתות האקדמיה בפני נשים, ובשנת 1871 הייתה שותפה להקמתו של קולג' נונהאם לנשים בקיימברידג' ותפקדה כחברה במועצת המנהלים שלו[1]. על פועלה בתחום זה קיבלה בשנת 1899 תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סנט אנדרוז בסקוטלנד.
במקביל לפועלה כנשיאה של ארגון הסופרג'יזם הגדול ביותר בבריטניה, הייתה שותפה להקמתו של ארגון הסופרג'יזם הבינלאומי The International Women's Suffrage Alliance בשנת 1904, ותפקדה בו כסגנית הנשיאה[2]. הארגון קיים עד היום בשם The International Alliance of Women, המתפקד כארגון-גג של ארגוני נשים מכל העולם, בין השאר של הארגון היהודי ויצו.
פוסט לקחה חלק בהקמתה של אגודת המשמר הלאומי ואף נבחרה לסגנית נשיא האגודה. במסגרת פעילותה באגודה קידמה את החוק נגד גילוי עריות.
מלבד עשייתה בתחום זכויות נשים, פרסמה ספרים ומאמרים, בעיקר על כלכלה, שהושפעו מתורתו של ג'ון סטוארט-מיל; הייתה פעילה בקידום מטרות פוליטיות רבות והייתה חברה במפלגה הליברל-יוניוניסטית.
בשנת 1901 עמדה בראש ועדת חקירה ממשלתית לבחינת התנאים במחנות הריכוז בדרום אפריקה במלחמת הבורים השנייה.
פעילותה כנשיאת ה-NUWSS
בשנת 1897 הפכה פוסט לנשיאת ה-NUWSS) The National Union of Women's Suffrage Societies), ארגון גג של התנועה הסופרג'יסטית. התנועה תחת מנהיגותה נקטה בקו הסברה מתון אך נחוש, הפועל בדרכי שלום. פעילותו כללה ארגון עצרות, פרסום כרזות והפצת מידע, החתמת עצומות, ארגון חוגי בית ושדלנות בפרלמנט.
עם התקדמות המאבק, החלה מתיחות פנים-ארגונית ב-NUWSS, בין הצד היוני של פוסט, לצד הנצי של הפעילה אמלין פנקהרסט, ששאפה לקדם את המאבק באמצעים מיליטנטיים יותר. בשנת 1903 התנועה התפצלה, וחלק מהארגונים פרשו והתארגנו תחת הנהגתה של פנקהרסט בארגון איגוד הנשים החברתי והפוליטי (WSPU, Women's Social and Political Union). נשות האיגוד זכו לכינוי "סופרג'טס", להבדיל מהמונח הכללי, "סופרג'יסטיות". אלה נקטו בפעולות שמטרתן לעורר פרובוקציה, חלקן היו בלתי חוקיות: הפרות סדר, שביתות רעב בזמן מעצר, הטרדה של חברי פרלמנט ושרים. בשיא המאבק פנו הסופרג'טס לפעולות אלימות יותר, כמו הצתה וונדליזם[3]. על אף תשומת הלב הציבורית הרבה שהשיגו נשות האיגוד, הרוב הגדול של התנועה הסופרג'יסטית המשיך לזהות עצמו עם ארגון ה-NUWSS: כך, בשנת 1913, תחת ארגונה של פנקהרסט התאגדו בסך הכל כ-2,000 פעילות, ואילו תחת ארגון ה-NUWSS התאגדו כ-50,000.
פוסט, שהמשיכה לכהן כנשיאת ה-NUWSS, התנגדה בכל לבה לפעולות אלימות. היא התבטאה רבות נגד פנייה לאלימות, מתוך חשש שהדבר משווה לתנועה תדמית לא-רצינית ואירציונלית, תדמית שהייתה רווחת גם כך ביחס לנשים בחברה השמרנית של תחילת המאה ה-20. בכתביה הדגישה פוסט את הפנייה להגיון ככלי מרכזי ואפקטיבי להשגת המטרה[4]. חשש נוסף שהביעה פוסט היה מפני פגיעה ביחסי האמון שנרקמו במאמץ רב בין נשות ה-NUWSS לחברי פרלמנט אוהדים לנושא, שלא פעם ספגו גם הם ביקורת חריפה מצד הסופרג'טס. עמדתו של ארגון ה-WSPU הייתה, שהדרך היחידה להעביר את השינוי המיוחל בחוק שיעניק לנשים זכות הצבעה, היא אימוצו על ידי הממשלה, ולא תוך שכנוע של חברי פרלמנט באופן פרטני עד להשגת רוב. לכן, מושא ההתקפה מצד הסופרג'טס נבחר פעמים רבות על רקע השתייכות מפלגתית, ולא על רקע נטייה אישית בנושא[5].
עם זאת, פוסט עצמה הודתה שפעולות פרובוקטיביות איגוד הנשים החברתי והפוליטי משכו תשומת לב ציבורית למאבק באופן חסר תקדים[6]. על אף הצהרותיו הפומביות של ה-NUWSS כי אינו תומך באלימות המופגנת על ידי הסופרג'טס, הארגון מחה לא פעם נגד השימוש המופרז בכוח נגדן על ידי רשויות החוק, ולעיתים אף שיבח את אומץ לבן של הסופרג'טס באופן גלוי, אפילו אם הסתייג ממעשיהן.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, הפסיק ארגון ה-WSPU את פעילותו באופן כמעט מוחלט, והפנה את משאביו לסיוע למאמצי המלחמה. ארגון ה-NUWSS בהנהגת פוסט המשיך בפעילותו. בהיותו ארגון שפועל בדרכי שלום, פעילותו לא נתפסה מבחוץ כאנטי-פטריוטית, והיות ורבים מפעיליו הגדירו עצמם פציפיסטים, לא הגיעה דרישה לחדול מפעילות מפנים. הארגון המשיך לפעול לכל אורך המלחמה, כשהוא משכיל לרתום לצורכי תעמולה את תרומתן הגדולה של נשים למאמץ המלחמתי.
מאמצים אלה נשאו פרי, ובשנת 1918 הוענקה לנשות בריטניה הנשואות מעל גיל 30 זכות הצבעה; זכות הצבעה כללית לכל אישה מעל גיל 21 הוענקה בשנת 1928.
ברית הנשים הבינלאומית למען זכות ההצבעה IWSA
ארגון ברית הנשים הבינלאומית למען זכות ההצבעה (International Woman Suffrage Alliance) הוקם ב-1904 בברלין[7] על ידי מיליסנט פוסט, קארי צ'פמן קאט, אניטה אוגסורג (אנ'),הלן לנגה (אנ'), מארי סטריט (אנ'), סוזן ב. אנתוני, קתה שירמכר (אנ') וסופרג'יסטיות מובילות אחרות מרחבי העולם שפעלו למען זכות הצבעה לנשים. פוסט הייתה סגנית נשיאת הברית והתנגדה להצטרפותו של איגוד הנשים החברתי והפוליטי ל-IWSA. היא התנגדה לקו המיליטנטי שהוביל האיגוד ובפגישת הברית ב-1906 היא מנעה את הצטרפות האיגוד לברית.[8][9]
לאחר מתן זכות ההצבעה לנשים
לאחר מלחמת העולם הראשונה, ה-NUWSS בהובלתה של פוסט המציא את עצמו מחדש. הארגון שינה את שמו לאיחוד האיגונים למען לאזרחות שווה (National Union of Societies for Equal Citizenship), והוא התייחס לסדר יום חדש, שהרחיב את המאבק למען זכויות פוליטיות וכלכלית שוות לכל הנשים.[8] פוסט פרשה מניהול ה-NUWSS בשנת 1919, אך המשיכה להיות פעילה נמרצת לקידום מגוון מטרות פוליטיות, בהן הזדמנות שווה לנשים במשרות במנהל הציבורי ושוויון מול החוק לנשים בהליכי גירושין[2]. בנוסף, הקדישה פוסט את זמנה לכתיבת ספרים, בהם מספר ביוגרפיות על נשים מפורסמות, וספרים על תולדות המאבק.
פוסט ביקרה פעמיים בארץ ישראל-פלשתינה, באביב 1921 וב-1928. על ביקורה הראשון, כאורחת מטעם הארגון הפמיניסטי התאחדות הנשים העבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל[10], כתבה ספר. היא הייתה אורחת הכבוד באספה שנערכה בביתו של הברון רוטשילד בראשון לציון וכתבה כי "זו הייתה חוויה בלתי צפויה לחלוטין". בין השאר, התרשמה לטובה מכך שמתוך 7 חברי ועד המושבה ראשון לציון עמדו 4 נשים, ומנגד, הביעה זעזוע ממצבן של הנשים הערביות בארץ[11]. באספת סופרג'יסטיות בירושלים, בה נכחה גם אשת הנציב העליון הרברט סמואל, קראה פוסט לנשים היהודיות בארץ ישראל להיאבק גם על זכויותיהן של נשים ערביות. בספרה כתבה כי בשל רגישות הנושא, הקפידה לקרוא את הקטעים האלה מהכתב. היא קראה ליהודים, המוסלמים והנוצרים להתגבר על חילוקי הדעות שלהם, להתאחד ולעשות את פלשתינה ל"אומה חזקה". במהלך ביקורה, התארחה פוסט בביתה של פרנסיס ניוטון על הר הכרמל[12]. בביקורה השני בארץ בשנת 1928 בלוויית אחותה אגנס, בזמן שהתארחו בביתם של הלן ונורמן בנטוויץ', קיבלה פוסט מברק מלונדון בו נכתב כי הצעת החוק לשוות את זכויות ההצבעה לנשים לאלה של גברים עברה בפרלמנט בקריאה שנייה, ושתי הנשים הישישות רקדו בחדר במעגלים מרב שמחה[13].
בשנת 1925 הוענק לפוסט תואר דיים. ארגון ה-NUWSS ממשיך להיות פעיל עד היום כארגון קידום זכויות נשים בבריטניה, ובשנת 1953 שינה את שמו ל-Faucett Society כהוקרה על פועלה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Millicent Garrett Fawcett". Spartacus. אורכב מ-המקור ב-2009-03-10. נבדק ב-17 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 "Oxford DNB article: Fawcett, Millicent Garrett". Oxford University Press. 2004. נבדק ב-17 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ הרמן, תמר. לעלה למטה: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית, כרך ראשון, האוניברסיטה הפתוחה 2004, עמ' 177.
- ^ Garrett Faucett,Millicent. Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement, London Jack, 1912, p.64
- ^ Garrett Faucett,Millicent. Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement, London Jack, 1912, p.67
- ^ Garrett Faucett,Millicent. Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement, London Jack, 1912, p.62
- ^ Liddington 1989, p. 56.
- ^ 8.0 8.1 Lynne Walker, Locating the Global/Rethinking the Local: Suffrage Politics, Architecture, and Space, Women's Studies Quarterly 34, 2006, עמ' 174–196
- ^ Liddington, Jill, 1946-, The road to Greenham Common : feminism and anti-militarism in Britain since 1820, Syracuse University Press ed, Syracuse, N.Y.: Syracuse University Press, 1991, עמ' 63, מסת"ב 0-8156-2540-5
- ^ שילה, מרגלית. העבריות החדשות: נשים ביישוב וציונות בראי המגדר, יד בן צבי 2001, עמ' 320.
- ^ תום שגב, ימי הכלניות, ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר 1999, עמ' 175-174.
- ^ תום שגב, ימי הכלניות, ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר 1999, עמ' 178-177.
- ^ תום שגב, ימי הכלניות, ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר 1999, עמ' 238.
30903059מיליסנט פוסט