אגודת המשמר הלאומי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אגודת המשמר הלאומי (באנגלית: National Vigilance Association) הייתה אגודה בריטית שהוקמה על ידי ויליאם תומאס סטאד (אנ') (William Thomas Stead)[1] וויליאם אלכסנדר קוט (William Alexander Coote)[2] בשנת 1885 במטרה להילחם בחוסר המוסריות שפשעה בחברה הבריטית תוך דגש מרכזי על טיהור בריטניה מהפקרות וסחר בנשים והחפצתן.

ויליאם תומאס סטאד, מייסד אגודת המשמר הלאומי

רקע

כבר במאה השבע העשרה עסקו בחברה הבריטית בדרכים למגר את תופעת הסחר בנשים והחפצתן, והדרך להיפטר ממנה כחלק מקמפיין נגד חוסר מוסריות חברתית. הרפורמטורים הניחו כי פשע, בעיקר פשע לא מוסרי כזה פוגע בחברה, מחליש אותה ואף מאיים על קיומה. לכן צניעותו של האדם נחשבה לגורם מכריע לקיום חברתי.

היקף התופעה בבריטניה בכלל ובלונדון בפרט אינו ידוע, אולם ידוע כי רוב הנשים שמכרו את גופן היו שייכות למעמד הפועלים, משמע נשים עניות. אף על פי שמספרן המדויק אינו ידוע, ברור כי מספרן היה רב ונוכחותן בלטה ברחבי העיר.[3]

בשנת 1875 בעקבות גילויים הראשונים של תופעת הסחר בנשים[4] ערכו רפורמטורים בריטים ניסיונות לשנות את החקיקה האנגלית כדי לצמצם ואף למנוע חטיפת נשים בריטיות ומכירתם מעבר לים בלא הצלחה. במהלך 1885 היה ניסיון נוסף להוביל שינויי חקיקה בנושא וגם הוא לא צלח. כאשר הניסיונות הללו כשלו פנו המחוקקים בנושא אל העיתונאי ועורך "הפאל מאל גאזט" (The Pall Mall Gazette) ויליאם תומאס סטאד וביקש ממנו לנסות להשפיע על דעת הקהל וליצור לחץ חברתי למען השינוי. סטאד בהיותו רפורמטור ופעיל בנושאי המוסר נענה לאתגר.[5]

מאמריו עוררו הדים בבריטניה בכלל ובלונדון בפרט. הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי הניצול הציני של העניים והציג את הפנים המכוערות וחסרות המוסר של העשירי העיר, אשר לא בחלו בדבר כדי לספק את צורכיהם. דבריו של סטאד השפיעו על דעת הקהל וגרמו למהומות במקומות שונים בבריטניה. הארכיבישוף מקנטרברי נעמד לצידו של סטאד ואימת את דבריו.[6] מאמריו של סטאד ודבריו של הארכיבישוף גרמו לנציגי צבא הישע לצאת לרחובות ולהחתים אנשים על עצומה לשינוי החוק. הם גייסו כ-400,000 חתימות.[7]

כל האירועים הללו היו בעלי השפעה מכרעת על הלך הרוח פרלמנט. חשוב להדגיש כי שנת 1885 הייתה גם שנת בחירות לפרלמנט הבריטי והנציגים השונים רצו לזכות באהדה מחודשת של בוחריהם. לפני כתבותיו של סטאד הוגדר הנושא כנושא בעייתי וחברי הפרלמנט העדיפו להתעלם ממנו כדי לא להיכנס למאבק ציבורי. אולם כאשר ראו את תגובות הציבור והבינו את הלך הרוח, החוק שונה באותה שנה, חומרת הענישה בחוק הוחרפה והוגבר הפיקוח על כך.

הקמת אגודת המשמר הלאומי

ויליאם אלכסנדר קוט, מזכיר אגודת המשמר הלאומי

הצלחת כתבותיו של סטאד הייתה אדירה הוא נהנה מאהדה רבה. בכל רחבי בריטניה הייתה התעוררות של תנועת המוסר ורצון להנהיג שינוי חברתי. סטאד ראה בכך סימן והחל להקים ועדות משמר אזרחיות בערים רבות למען הגברת הפיקוח על המוסר ובעיקר כדי להיאבק בהפקרות ובסחר בנשים. ב-22 באוגוסט 1885 נערכה הפגנה למען שינוי חברתי מוסרי והתמיכה בגישת הרפורמטורים לטיהור מוסרי התחזקה בכל רחבי המדינה. הוקמה במה מרכזית בהייד פארק בלונדון לנאומים בנושא שינוי חברתי מוסרי. בהפגנה השתתפו כ-250,000 איש והיא הוגדרה כהצלחה מסחררת של תנועת המוסר. כאשר במהלכה הונפו כרזות "הגנו על הנערות הצעירות" ו"מלחמת המוסר בלונדון". סטאד ניצל את המומנטום בציינו מאוחר יותר כי באירוע זה הוקמה "אגודת המשמר הלאומית" ונורתה יריית הפתיחה לפעולותיה.[8]

סטאד הבין כי אינו כריזמטי מספיק כדי להוביל תנועה שתסחוף המונים כמו שראה בעיני רוחו את אגודת המשמר הלאומי. לכן חיפש דמות כריזמטית, שתהפוך לפנים של האגודה. הוא בחר בוויליאם אלכסנדר קוט להוביל את "אגודת המשמר הלאומי".[9]

ויליאם אלכסנדר קוט נולד בשנת 1842 למשפחה מהמעמד הבינוני. אביו נפטר בהיותו בן שלוש. מות האב גרם למשפחה לרדת מנכסיה והיא הפכה למשפחה ענייה. בהיותו נער צעיר הפסיק ללמוד והתחבר אל חבורת נערי רחוב, לפי הגדרתו הפך לפרחח. בגיל שש עשרה עבר התעוררות רוחנית בעקבות שיחה עם אנשי דת אוונגליסטים אשר, לדבריו, האירו את עיניו ושינו את מהלך חייו מן הקצה אל הקצה. הוא הפך לאוונגליסט  והצטרף לתנועת המוסר. יכולות הכתיבה שלו היו נמוכות מאוד, כיוון שלא זכה להשכלה פורמלית כמו שצריך, אולם יכולותיו הרטוריות היו יוצאות דופן. קוט היה אדם כריזמטי ביותר שיכול היה לסחוף אחריו המונים, והוא האמין בקנאה במטרותיה של "אגודת המשמר הלאומי" ולכן התאים למטרותיו של סטאד.[10]

תחילת דרכה של האגודה

כדי לבסס את "אגודת המשמר הלאומי" ולהפוך אותה לשחקן מרכזי במאבק נגד הסחר בנשים, לפי חזונו של סטאד, היה צורך בכסף. לכן סטאד וקוט יצאו יחדיו למסע גיוס כספים ברחבי בריטניה. מטרתם הייתה להציג את עקרונות אגודתם בכל מקום אליו הגיעו, לשכנע את תושבי המקום להקים סניף מקומי של האגודה ולהניע אותם לתרום כספים לאגודה הארצית. קנאותו של קוט למטרה והתנהלותו האוונגליסטית שירתו את איסוף התרומות. קוט הצליח לגייס כספים רבים מעשירים אוונגליסטים בלונדון וקארדיף, כדי לקיים את הסניף המרכזי בלונדון. אולם קנאותו הייתה לו גם לרועץ, כיוון שדבריו היו תקיפים וחסרי פשרות. הם הבהילו חלק משומעיו וגרמו לאי נוחות ולחשדנות כלפיו וכלפי האגודה החדשה שייצג.[11]

קוט הבין כי קנאותו עשויה לפגוע בהצלחת האגודה, לכן כדי לזכות בתמיכה רחבה מכל גוני הקשת הפוליטית, מינה קוט לתפקידים בכירים באגודה אנשים בולטים ומקובלים ממגזרים שונים בחברה הבריטית. למשל מינה את סר פרסי ויליאם בונטין (אנ')[12] ליושב ראש ועד המנהלים של האגודה. בונטין, שהיה נכדו של הכומר והמטיף המתודיסט ג'אבז בונטין, היה מקובל בקרב חוגי המתודיסטים וידוע בציבור כעורך עיתון מפורסם וכעיתונאי.[13] קוט מינה גם את הגברת מיליסנט פוסט לסגנית נשיא האגודה, פוסט הייתה דמות מוכרת ומכובדת בקרב חוגי הנשים ולימים הייתה ממנהיגות התנועה הסופרג'יסטית. והיא גייסה תמיכה נשית.[14]

מטרת האגודה

אגודת המשמר הלאומי קמה כדי להוות את כוח השמירה על המוסר בכל רחבי בריטניה. מקימיה סברו כי על האגודה להקים לעצמה סניף בכל יישוב ברחבי המדינה על מנת לפקח על המוסר ולאכוף ערכי מוסר מהוגנים, תוך מלחמה עיקשת בחוסר המוסריות החברתית ומאבק על טיהור המדינה מכל גורם או פרסום שעשוי להדיח לחוסר מוסריות. כמו כן הצהירה האגודה כי מטרתה העיקרית לדאוג לרווחתם של נשים ולשפר את תנאי המחיה של נשים סובלות ונמצאות במצבי סכנה.[15]

מבנה האגודה

האגודה לא הוגדרה כאגודה נשית, אולם מתחילת דרכה הורכבה הנהגתה מגברים ונשים כאחד. בראש האגודה עמד היושב ראש, וילאם אלכסנדר קוט ותחתיו וועד מנהלים שישב בסניף המרכזי בלונדון. כל סניף דיווח על הפעולות שלו לסניף המרכזי, נעזר בו והתייעץ עמו לגבי דרך פעולה במלחמתם בחוסר המוסריות.[16] עם השנים השתנה המבנה הארגוני ובכל אזור קמה ועדה מרכזית שריכזה מספר יישובים. היא פעלה באופן עצמאי יותר, תוך שיתוף פעולה עם הסניף המרכזי ועל פי החלטותיו.[17]

פעולותיה המרכזיות

אגודת המשמר הלאומי פעלה במספר מישורים: הצלה ומניעה, חינוך, חקיקה ומאבק בינלאומי. 

בתחום המניעה וההצלה – עוד בתחילת דרכה של האגודה הבין קוט כי עבודת מניעה היא המפתח ליצירת שינוי מוסרי בחברה ולהצלת הנערות. באוגוסט 1885 הקימה האגודה תת-ועדה בנושא מניעה. היא הורכבה בעיקר מנשים, כשיושבת הראש שלה הייתה הגברת מיליסנט פואסט. בין תפקידיה היה איתור נערות נעדרות על פי פניות של בני משפחותיהם. מכתבי פניה מבני משפחה וחברים הגיעו לסניף המרכזי מכל רחבי המדינה וחברות תת-הוועדה חקרו וברב המקרים איתרו את הנעדרות ושלחו צוותים לחפשם ולהחזירם לחיק משפחתם. קוט הוביל בדרך כלל את החיפושים ושכנע נערות סוררות במיוחד לחזור לבתיהם.[18]

כמו כן הקימה תת-הוועדה בשנת 1890 בית נערות שנקרא "בית מרפא לנשים" (Medical Home for Women) בית זה נועד לסייע לנערות במצבי סיכון קשים, או שמצבן הנפשי היה רעוע ביותר. בשל חומרת הפגיעה של הנערות וחשדנותן הרבה צוות הבית כולו הורכב מנשים שעסקו בעיקר ביצירת סביבה בטוחה לנערות הללו.[19] הבית נסגר בשנת 1897, לדבריו קוט, כיוון שסבל מבעיות של ניהול כושל וחוסר תקציב.[20] אולם הייתה סיבה נוספת לסגירתו של הבית. היה בו מקום רק לחמש עשרה נערות והשהות בו הייתה ארוכה ולכן יכולות השיקום שלו היו שוליות והוא לא שירת את מטרות האגודה.

בתחום החינוך – כדי לשפר את סיכוייהן של הנערות להשתקם האמינו חברי אגודת המשמר הלאומי, כי יש להעניק לנערות חינוך מוסרי ולבנות להן תוכניות הכשרה מיוחדות שישפרו את מודעותן לערכי המוסר הנכונים ויכינו אותן לתפקידן בחברה.[21] בשנת 1894 חשו חברי האגודה כי יש צורך בהקמת בית תעסוקה והכשרה לנערות במצבי סיכון קשים. חברי הוועד המנהל החלו לחפש מקום ראוי ובמהלך חיפושיהם קיבל קוט הצעה[22] לקנות בהנחה שני בתים צמודים ברחוב האקני (Hackneyׂׂ), כאשר באחד מהם הייתה מכבסה מוכנה להפעלה. הבתים נרכשו על ידי האגודה באותה שנה והמכבסה הפכה לבית הכשרה לנערות שחיו בבית הצמוד.[23] הבית נסגר בשנת 1904 כיוון שחברי האגודה לא הצליחו ליצור ניהול רציף לאורך זמן לבית ההכשרה.[24]

חברי האגודה האמינו כי אם ינחילו חינוך נאות לצעירים, שבו יסבירו על חשיבות הכבוד לאישה ועל חשיבות הצנעה תצטמצמם הפגיעה בנשים. כך אכן ביצעו במגוון שיעורים יזומים בבתי הספר.

בתחום החקיקה – אגודת המשמר הלאומי ראתה בשינויי חקיקה את מטרתה המרכזית. קוט הגדיר כי שינוי חוקים שיקטינו את ניצול הנשים יהפכו את המדינה למוסרית יותר. לכן האגודה השקיעה מאמצים רבים בתחום זה. אנשיה הובילו חוקים ושינוי חוק רבים סביב נושא המוסר.

בשנת 1885 לפעול נגד חברות התעסוקה לא חוקיות שניצלו נשים דרך מודעות בעיתון. החברות הללו פרסמו מודעות על משרות טובות וביקשו מהנערות לשלוח כספים כדי לקבל את כתובת המעסיק חלקם ניצלו את תמימותן של הנערות וניתקו מגע עם הנערות לאחר גנבת כספם. בעוד חברות אחרות היוו כיסוי לעסקי סחר בנשים. נערה שענתה למודעה הגיעה למקום מפגש בתחנת רכבת מרוחקת ממקום מגוריה, שם  בדרך כלל פגשה אישה ששכרה עבורה חדר במלון, כביכול כדי שתתרענן לפני צאתה למחרת לפגוש את המעסיק החדש שלה. האישה דאגה לכל צרכיה באותו יום ואף ביקשה ממנה שתכתוב מכתב להוריה כדי להרגיעם ולהראות להם שהיא בטוחה. למחרת הנערה נלקחה מאותו מקום על ידי אדם שלא פגשה קודם, סוחר הנשים בדרך כלל, שהעביר אותה ליעד לא ידוע ומכר אותה לכל המרבה במחיר.[25] חברי האגודה הובילו שינויי חקיקה במטרה להכריח את משרדי התעסוקה לפעול בשקיפות ועם רישיון כדי למנוע את ניצול הנשים. הם ניהלו מאבק בנושא במשך אחת עשרה שנים ובשנת  1906 עבר בפרלמנט חוק שהכריח את משרדי התעסוקה להוכיח כי הם עסקים לגיטימיים ולהוציא רישיון תעסוקה.[26]

במסגרת פעילותה של האגודה בנושא הצנזורה על פרסומים לא מוסריים העבירה האגודה בשנת 1899 "חוק נגד פרסום והפצה של חומרים בעלי אופי לא מוסרי", כדי למנוע, לפי דברי האגודה, את חשיפתם והשחתתם של גברים בידי רוע אמיתי וחוסר מוסריות.[27] לפי החוק חל איסור על תליית פרסומים בעלי אופי לא מוסרי בכל מקום פומבי, מבתים דרך שלטי חוצות וכל מקום הגלוי לעיני הציבור והעבריין ייענש בחומרה.[28] באמצעות החוק הצליחו חברי האגודה להפעיל פיקוח על כל סוגי הפרסומים ולצנזר בגסות כל שלט, ספר או עלון רפואי שלא תאם את דעתם או נראה להם מתירני מדי.

האגודה פעלה כדי להוביל שינויי חקיקה שיהפכו סרסור בנשים ללא חוקי. משנת 1885 ניסו חברי האגודה להוסיף סעיף לחוק הנוודות (אנ')[29] שיעסוק בסרסורים. סעיף החוק נקרא "סעיף הסרסורים" (souteneur clause)[30] ומטרתו הייתה לקבוע כי כל גבר שחי על חשבון פרנסה לא מוסרית של אישה יהיה צפוי למאסר כי זו פעילות לא מוסרית ולא חוקית. תיקון החוק הושג במפתיע בשנת 1899.[31]

האגודה לקחה חלק בקידום חוק הזרים (The Aliens act). אנשי אגודת המשמר הגיעו למסקנה כי נשים זרות רבות היו בעלות מוסר מפוקפק ובחרו מראש להגר לבריטניה על מנת למכור את גופן ולכן צריך להרחיקן מהמדינה. לכן הצטרפו למאבק על חוק הזרים שהובילו העיתונאי ארנולד וויט (אנ') וחבר הפרלמנט סר ויליאם אבנס גורדון[32] בשנת 1905 התקבל חוק הזרים בפרלמנט הבריטי והיה לחוק הראשון בבריטניה שהגביל הגירה. הסעיף המשמעותי ביותר בחוק היה הגדרת "המהגרים הלא רצויים בבריטניה". לפיו נקבעו ארבעה קריטריונים למהגרים לא חוקיים שיש לגרש: אם אין ביכולתו להוכיח או למצוא עסוקה ולהצביע על מקורות פרנסה מכובדים, אם הוא משוגע או רפה שכל או סובל מכל מחלה נפשית או אחרת שבגינה יהפוך לנטל על כתפי הציבור, אם הוא הורשע בפלילים במדינה אחרת או יש נגדו צו הסגרה ממדינה אחרת ואם כבר הוצא נגדו צו גירוש מבריטניה.[33]

חוק הזרים הגביל את ההגירה, אולם לא הפסיק את סוחרי הנשים מלפעול באנגליה. המשך הסחר בנשים זרע תסכול רב בקרב רפורמטורים שונים ברחבי אנגליה. בתוכם חברי האגודה היהודית להגנת נערות ונשים לכן בשנת 1905 פנתה האגודה היהודית להגנת נערות ונשים אל אגודת המשמר הלאומי במטרה להוביל יחד תיקון לחוק הפלילי שיגביל את הסחר בנשים בבריטניה תיקון חוק זה נקרא  חוק נגד סחר עבדים לבן (Criminal law Amendment – white Slave Traffic Bill) מטרתו הייתה להגביר את הענישה על סוחרי נשים ולאפשר למשטרה לעצור לחקירה בלא צו בית משפט אדם הנחשד בסחר בנשים. חברי שתי האגודות חברו אל "מועצת המוסר הציבורית"[34] (Public morality council) שלושת הגופים הללו הקימו ועדה משותפת לקידום שינוי לחוק הפלילי בנושא הסחר בנשים בפרלמנט.[35] אף על פי שהצליחו לגייס תמיכה עקרונית בפרלמנט לחוק הזה התקשו מאוד להעביר את סעיפיו בדיונים בפרלמנט והחוק נעצר מספר שנים. באפריל 1912 טבעה אוניית הטיטניק. בין נוסעיה היה העיתונאי ויליאם תומאס סטאד, מקים אגודת המשמר הלאומי. חברי אגודת המשמר הלאומי ראו במותו של סטאד סימן שמיימי בצורך להגביר את המאבק לקבלת שינויי החוק. בכל רחבי בריטניה החלו הפגנות והופעל לחץ כבד על הפרלמנט לקבל את תיקון החוק. נכתבו כתבות רבות בעיתונים לגבי תועלתו של החוק, שהסבירו עד כמה השינוי נחוץ תוך תיאור מוגזם של הסכנות וכיצד תראה המציאות ללא שינוי החוק.[36] כתבות אלו זרעו פחד בציבור והגבירו את ההפגנות בעד החוק. הפרלמנט התכנס שוב לדיונים נוספים ובדצמבר 1912 התקבל תיקון החוק. חוק זה נתפס כבעל משמעות כפולה, הוא הקטין את הסחר בנשים ברחבי בריטניה והיווה חלק מהמאבק בינלאומי בסחר בנשים.

בתחום המאבק הבינלאומי – בשנת 1898 זכה ויליאם קוט להצלחה מסחררת כאשר הצליח לגייס תמיכה להוספת סעיף הסרסורים לחוק הנוודות. קוט ראה בהצלחה זו, שהייתה לא צפויה, קריאה שמיימית להגביר את המאבק בסחר בנשים ולהעתיקו לזירה הבינלאומית. לדבריו, ראה בחזונו כי שנת 1899 תהא השנה הנכונה בה יוביל את המאבק,[37] לכן בשנה זו החל את פעילותו הבינלאומית. תחילה ניסח אזהרה ידידותית לנערות שעוזבות את בתיהן. בה תוארו הסכנות שארבו לנערות בדרכן והן התבקשו לשים לב ולהגן על עצמן מפני סוחרי הנשים. בינואר 1899 יצא קוט למסע גיוס כספים ותמיכה ברוב בירות אירופה, כדי להשיג מימון קונגרס בינלאומי בנושא המאבק בסחר בנשים. הוא פנה אל ממשלות רבות באירופה והדגיש בפניהם את החשיבות שראה בחקיקה בינלאומית נגד סחר בנשים. כל הממשלות הסכימו להשתתף בקונגרס כזה באם יערך, אך סירבו לממנו.[38] התרומה הכספית למימון הקונגרס הגיע מהאגודה היהודית להגנת נערות ונשים. בזכות כספים שגייסה האגודה היהודית החליט קוט לקיים את הקונגרס בלונדון, בלי חסות ממשלתית. הוא הבין כי האגודה היהודים הייתה עשויה לסייע לו מבחנה כספית לטובת קונגרס זה ואולי אף לקונגרסים אחרים ולכן פרסם הודעה בה הגדיר כי אגודת המשמר יזמה את הקונגרס והיא רואה באגודה היהודית שותפה שווה בהובלת המאבק.[39]

ביוני 1899 נערך קונגרס בינלאומי בלונדון, שהשתתפו בו נציגים מארבעים וחמישה מוסדות בריטים שונים, נציגי אגודות משמר מאחת עשרה מדינות באירופה וכמה נציגי ממשל אירופאים. מטרת הקונגרס הייתה לדון בדרך הטובה ביותר להילחם בסחר הבינלאומי בנשים. בסופו הוחלט כי בכל מדינה יקום ועדת משמר ארצית שתעסוק במאבק בסחר בנשים וכל שנה יתכנס קונגרס בינלאומי נוסף כדי להגביר ולשפר את שיתוף הפעולה הבינלאומי סביב נושא המאבק בסחר בנשים. במהלך השנים הבאות נערכו קונגרסים בינלאומיים שהונהגו על ידי אגודת המשמר במקומות שונים ברחבי אירופה. לפני כל קונגרס נערך כנס מקדים, כל זאת כדי ליצור תקשורת מתמשכת בין אגודות המשמר השונות ולהכין את הקונגרסים הבאים. במקביל לקונגרסים ולכנסים שאורגנו על ידי אגודת המשמר הלאומי היו גם שתי ועידות בינלאומיות נגד הסחר בנשים, שאורגנו על ידי ממשלת צרפת בהסכמה ובשיתוף עם ממשלות אחרות באירופה ובתמיכת אגודות המשמר השונות.[40]

בשנת 1902 ממשלת צרפת בשיתוף עם ממשלת בריטניה החליטו על ועידה בינלאומית בפריז, מטרתה הייתה ליצור שיתוף פעולה בינלאומי בנושא הסחר בנשים. לוועידה הגיעו שישים ושישה נציגים של שש עשרה מדינות. בוועידה התקבלה הסכמה כללית כי יש צורך בחוק בינלאומי נגד סחר בנשים ונוסחו תשעה עשר קווים מנחים לניסוח אמנה בינלאומית. כשנתיים לאחר מכן באפריל 1904 התכנסה בפריז ועידה נוספת של נציגי שש עשרה המדינות מהוועידה הבינלאומית הראשונה והחליטו בה על יצירת טיוטה ראשונית להסכם בינלאומי שדמתה מאוד להבנות שנוסחו בפריז שנתיים קודם לכן, אולם הייתה מצומצמת ואופרטיבית. היו בה שבעה סעיפים שעסקו בהתחייבויות הממשלות ובדרך עבודה משותפת. לפיהם, כי כל ממשלה תמנה גוף אחראי על העברת מידע לגבי סחר בנשים במדינתה ותחלוק את המידע עם השותפות האחרות בהסכם, בכל מדינה יהיו סוכני נמל במטרה לאתר נערות בסיכון לאסוף מידע על סוחרי נשים, כל מדינה תנהל רישום של הנשים ושל הסוחרים שייבאו אותן ותעניק מקלט לנערות הזקוקות לסיוע. המדינות התחייבו להפעיל פיקוח על משרדי תעסוקה ולוודא, במידת האפשר, כי הצעות העבודה שלהם הן אמינות והמשרדים אינם חזית לארגון של סחר בנשים. הטיוטה הזו היוותה את הבסיס להמשך ניסוח החוקים הבינלאומיים והאמנה נגד הסחר בנשים.[41]

באוקטובר 1910 התכנס במדריד הקונגרס הבינלאומי הרביעי שנמשך ארבעה ימים. ספרד פרסה את חסותה על הקונגרס וכל צמרת השלטון הספרדי נכחה בו. בקונגרס השתתפו ארבע מאות נציגים מתשע עשרה מדינות שונות בעולם. והוחלט בו על הנוסח הסופי של ההסכם הבינלאומי נגד הסחר בנשים וההסכם נחתם. הקונגרס היווה בעיקר הפגנת כוח והסכמה בינלאומית להיאבק בסחר בנשים.[42]

מלחמת העולם הראשונה והשפעותיה

מלחמת העולם הראשונה שינתה את מערך האיזון העולמי גם בנושא הסחר בנשים. במהלך שנות המלחמה היה קשה יותר להגר ממזרח אירופה וכמות המהגרים שהגיעה למערב הצטמצמה מאוד. סוחרי הנשים נתקלו בקושי שלא הכירו לפני המלחמה, הם התקשו להעביר נשים בגבולות בין המדינות בשל הסכסוכים והקרבות העזים על הגבולות. על פניו העובדה כי הסוחרים נתקלו בקושי הייתה אמורה לסייע לאגודות ההגנה, אולם המלחמה הפרה גם את האיזון שנוצר בין המדינות החתומות על ההסכם הבינלאומי. רבות מן המדינות לחמו כעת אחת נגד השנייה. נושא הסחר בנשים נדחק הצידה לאור הקשיים שעוררה המלחמה, אגודות המשמר העולמיות נפגעו מאוד בשל קושי בתקשורת וקשיים בהעברת מידע וסיוע.[43]

בשנת 1921 חבר הלאומים ערך כינוס בנושא דיכוי הסחר בנשים וילדים. השתתפו בו נציגים של שלושים וארבע מדינות ואגודות הגנה. חבר הלאומים הציע לאמץ את ההסכם הבינלאומי משנת 1904 ותיקונו משנת 1910 ולקח על עצמו ליישם את סעיפיו כהסכם בינלאומי. שמונה עשרה מדינות חתמו על ההסכם במהלך הכינוס.[44]

מותו של ויליאם אלכסנדר קוט ואחריתה של האגודה

מיד עם סיום המלחמה, החל הסחר בנשים מחדש והפעם ביתר שאת. כיוון שהמצב הכלכלי במזרח אירופה הידרדר יותר מלפני המלחמה, ובשל חוסר הפרנסה - לסוחרי הנשים הייתה "סחורה" מרובה יותר והם חידשו את פעילותם במהירות. האגודות, לעומתם, תשתיותיהן ברחבי העולם נהרסו רובם נאלצו לבנות את המערכת מחדש, כאשר בידיהם פחות אמצעים. ויליאם קוט, מזכיר אגודת המשמר, נפטר ממחלה קשה בשנת 1919. מותו של וילאם קוט, השפיע מאוד על פעולותיה.[45] קוט לא מינה לעצמו יורש ובהיותו המנהיג היחיד והבלתי מעורער של האגודה התקשו חברי האגודה למצוא לו מחליף שימלא את מקומו. לכן האגודה שינתה את דרך פעולתה. היא מיקדה את הפעילות בתוך בריטניה וצמצמה באופן דרסטי את נוכחותה בזירה הבינלאומית. כאשר הפכה לגוף מייעץ לארגונים בריטיים רבים בנושא סיוע לנזקקים. עיקר עבודתה הופנתה לשינויי חקיקה הקשורים לצנזורה ופיקוח ממשלתי על המוסר החברתי. היא הנהיגה חוקים רבים שהיו לימים שנויים במחלוקת בגלל קיצוניותם והכוח הרב שהעניקו בידי השלטון. לאורך שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים נתקלה האגודה בקשיים כלכליים ובשנת 1939 בשל קשיים אלו התאחדה עם "חברת העזרה לנוסעות" (Traveller's Aid Society).[46]

האגודה נסגרה בשנת 1951, בשל דלדול בנכסיה והכנסותיה וחוסר יכולתה להמשיך ולקיים את עצמה.[47]

הערות שוליים

  1. ^ ויליאם תומאס סטאד (W.T.Stead)‏ (1849–1912) עיתונאי ועורך עיתון "פאל מאל גאזט" נחשב מחלוצי העיתונות הצהובה.
  2. ^ ויליאם אלכסנדר קוט (William Alexander Coote)‏ (1842–1919) בן למשפחה מהמעמד הבינוני. למשפחה שירדה מנכסיה. לאחר התגלות רוחנית הצטרף לתנועת המוסר. נבחר על ידי ויליאם תומאס סטאד לעמוד בראש אגודת המשמר הלאומי.
  3. ^ Flanders, J, Prostitution - Poverty and the working classes in London in the 19th century, British Library Articles, ‏2012
  4. ^ בשנת 1875 החלו להגיע דיווחים ראשוניים לאנגליה על פעילות של סחר בנשים לכיוון דרום אמריקה. הסניף השוודי של הדואר הפדרלי הבריטי פרסם אזהרה לנערות ונשים שהיגרו לסטוקהולם לצורכי עבודה כי ישנן חברות תעסוקה שקריות שכל מטרתן לרמות נשים ולמכור אותן, כמו כן הזהירו נציגי הסניף כי מספר נשים בריטיות נמכרו כבר בדרום אמריקה.
  5. ^ Bristow, E. J, . Vice and vigilance: Purity movements in Britain since 1700, Gil & Macmillan, 1978, עמ' 108–110
  6. ^ Edward, H, Inhuman crimes in England, North American Review 141, 1885, עמ' 305–306
  7. ^ Coote, W. E, A Vision and its Fulfilment. London: Nationa Vigilance, NVA, 1910, עמ' 111
  8. ^ Bristow, E. J, Vice and vigilance: Purity movements in Britain since 1700, Gil & Macmillan, 1978, עמ' 108–110
  9. ^ Bristow, E. J, . Vice and vigilance: Purity movements in Britain since 1700, Gil & Macmillan, 1978, עמ' 116
  10. ^ Coote, W. A, Romance of Philantrhropy, London: NVA, 1916, עמ' 3–22
  11. ^ Coote, W.A, Romance of Philantrhropy., NVA, 1916, עמ' 119–121
  12. ^ סר פרסי ויליאם בונטין – (1836–1911) רפורמטור ועיתונאי ידוע מרדקליף. בנו של עורך הדין תומאס פרסיבל בונטין ונכדו של המטיף המתודיסטי ג'אבז בנוטין. פרסי בונטין התפרסם כעיתונאי ועורך Contemporary Review והטיימס המתודיסטי.
  13. ^ Montmorency, J., Bunting, Sir Percy William, from Oxford Dictionary of National Biography, ‏May 2006
  14. ^ Howarth, J, Fawcett, Dame Millicent Garrett, Oxford's Dictionary of National Biography, ‏2007
  15. ^ National Vigilance Association, First Mintues book of the Executive Committee, London: retrive from Women's Library Archives, London school of Economics: National Vigilance Association: NVA, 1886, 4/NVA/1/1 box FL 194
  16. ^ Coote, W.A, Romance of Philantrhropy, NVA, 1916, עמ' 120–121
  17. ^ Coote, W.A, Romance of Philantrhropy, NVA, 1916, עמ' 123–124
  18. ^ National Vigilance Association, Executive committee minuets volume 2, 4/NVA/1/1/02 Box FL194, Retive from Women's Library Achives, London School of Economics: , NVA, 1890-1899, עמ' 49–50
  19. ^ Coote, W.A, Romance of Philantrhropy, NVA, 1916, עמ' 142
  20. ^ Coote, W.A, Romance of Philantrhropy, nva, 1916, עמ' 146
  21. ^ Bartley, P, Prostitution - Prevention and Reform in England 1860-1914, : Routledge, 2000, עמ' 76
  22. ^ Coote, W.A, Romance of Philantrhropy, NVA, עמ' 146
  23. ^ National Vigilance Association, Executive committee minuets volume 2, , 4/NVA/1/1/02 Box FL194, Women's Library Achives, London School of Economics: NVA, 1890–1899, עמ' 611–612
  24. ^ National Vigilance Associaton, Executive committee Minutes Vol.3, 4/NVA/1/1/03, Women's Library Archives, London School of Economics: National Vigilance Association, 1899–1904, עמ' 11
  25. ^ Coote, W.A, A Vision and its Fulfilment, London: NVA, 1910, עמ' 19–20
  26. ^ Coote, W.A, A Vision and its Fulfilment, London: NVA, 1910, עמ' 131
  27. ^ Coote, W.A, Romance of Philantrhropy, NVA, 1916, עמ' 158
  28. ^ Governement- British, Indecent Advertisements Act 1889, Governement- British, 1889
  29. ^ בשנת 1744 נחקק בבריטניה לראשונה חוק הנוודות שאסר על שינה ברחובות מחשש לפגיעה בציבור.
  30. ^ המילה souteneur לקוחה מצרפתית משמעותה סרסור.
  31. ^ Nationnal Vigilance Association, Executive committee Minutes Vol.3, 4/NVA/1/1/03, Women's Library Archives, London School of Economics: NVA, 1899–1904
  32. ^ סר ויליאם אבנט גורדון – 1857–1919 קולונל בדימוס, עבד בתור עובד ציבור בהודו. עם חזרתו לאנגליה בשנת 1900 התמודד לפרלמנט הבריטי. בין תומכיו היו גם הלורד רוטשילד ובכירים יהודים נוספים. במהלך משא הבחירות הכריז כי אינו תומך בהגבלת ההגירה, אולם עם היבחרו שינה את דעתו.
  33. ^ British- Government, The Alien Act 1905, British- Government, 1905
  34. ^ מועצת המוסר הציבורית – הייתה אחד הגופים שקמו בלונדון באותה תקופה כדי לשמור על הצניעות ולשפר את המוסריות החברתית
  35. ^ JAPGW, Report of the Jewish Association for Protection of Girls and Women for 1910, Jewish Association for Protecction of Girls and Women, 1911, עמ' 13–14
  36. ^ The Spectator Magazin, CRIMINAL LAW AMENDMENT (WHITE SLAVE TRAFFIC), The Spectator Magazin, May 1912, עמ' 7
  37. ^ Coote, W.A, A Vision and its Fulfilment. London, NVA, 1910, עמ' 21–22
  38. ^ Coote, W.A, A Vision and its Fulfilment, NVA, 1910, עמ' 140–141
  39. ^ JAPGW, Report of the Jewish Association for Protection of Girls and Women for 1899, London: JAPGW, 1900, עמ' 10–12
  40. ^ Coote, W.A, Romance of Philantrhropy, NVA, 1916, עמ' 185–186
  41. ^ Coote, W.A, A Vision and its Fulfilment, NVA, 1910, עמ' 140–149
  42. ^ Coote, W.A, Romance of Philanthropy, NVA, 1916, עמ' 189–192
  43. ^ Bristow, E. J, Vice and vigilance: Purity movements in Britain since 1700., Gil & Macmillan, 1978, עמ' 283–284
  44. ^ Wilson, H, Geneva, 1921. An account of the second Assembly of the League of Nations, The Daily News LTD, 1921, עמ' 26–27
  45. ^ National Vigilance Association, Executive committe Minutes Vol. 7, 4/NVA 1/1/07 Box FL 195, Women's Library Archives, London School of Economics: NVA, 1918-1922, עמ' 71–72
  46. ^ חברת העזרה לנוסעות – אגודה בריטית שקמה ב-1885 במטרה לסייע לנערות בריטיות שעברו מהכפרים לערים או היגרו מחוץ למדינה, בעיקר כדי לשמור עליהן מפני הסחר בנשים ולאפשר להן למצוא עבודה במכובדת על ידי פגישה של הנערות בנמלים. האגודה הפכה לגוף מתאם בין כל האגודות שלונדון שעסקו בהגנה על נערות.
  47. ^ National Vigilance Association, Annual General Meeting Minutes, 4NVA/1/8/3 Box FL199, Women's Library London School of Economics: NVA, 1953
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35014991אגודת המשמר הלאומי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אגודת_המשמר_הלאומי&oldid=2174622"