ג'ון מילטון

ג'ון מילטון
לידה	9 בדצמבר 1608
פטירה	8 בנובמבר 1674 (בגיל 65)
לאום	אנגלי
עיסוק	משורר, מסאי, עובד מדינה, מלומד
תחום כתיבה	שירה, כתיבת מסות
יצירות בולטות	גן העדן האבוד, אריאופגיטיקה

המונח "מילטון" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מילטון (פירושונים).

תמונה של ביתו של מילטון בבקינגהמשייר, שבו כתב את שירו המפורסם גן העדן האבוד

ג'ון מילטון (באנגלית: John Milton;‏ 9 בדצמבר 1608 – 8 בנובמבר 1674) היה משורר אנגלי, שידוע בזכות הפואמה האפית "גן העדן האבוד" והפמפלט (מסה) נגד צנזורה "אראופגיטיקה" (Areopagitica).

במשך שנים רבות נחשב מילטון למשורר הגדול ביותר בשפת האנגלית. באמצע המאה ה-20 קבע המשורר טי אס אליוט, שהסתייג מהשפעתו העצומה של מילטון על השירה האנגלית: "אין עוד משורר שלשירתו קשה כל כך להתייחס בנפרד, מבלי שדעותיו הפוליטיות והתאולוגיות מכניסות עצמן (לדיון) בלי רשות". למרות דבריו של אליוט, קיומם של כנסים, אגודות וכתבי עת שמוקדשים ללימודי מילטון מעידים על מקומו כאחד מגדולי המשוררים בשפת האנגלית בכל הזמנים.

תולדות חייו

ג'ון מילטון נולד בצ'יפסייד, לונדון. אביו היה לבלר אמיד, השתייך לכנסייה הקתולית אבל המיר את דתו לכנסייה האנגליקנית, דבר שגרם לניתוק ממשפחתו. מילטון למד בבית הספר היוקרתי "סנט פול" בלונדון וחנך באופן פרטי שם. לאחר מכן למד ב"כרייסט קולג'" בקיימברידג'. בתחילה רצה להיות כומר, אך זנח את שאיפתו זו והעדיף להקדיש זמנו לשירה. בקיימברידג' כתב מסות ושירים שזכו לשבחים. הוא למד שפות זרות ושפות קלאסיות (לטינית, יוונית, עברית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית), ושלט בהן היטב. בהיותו בקיימברידג כתב חלק מיצירותיו הנודעות הקצרות כמו On the Morning of Christ's Nativity (בבוקרו של לידת המשיח), L'Allegro (האיש השמח) ו-Il Penseroso (האיש החושב). אחרי כן המשיך את לימודיו בבית אביו, במשך שבע שנים. אז גם כתב את שיריו הראשונים כמו "Lycidas" ו"Comus" שפורסמו ב-1645.

ב-1638 יצא לטיול ארוך באירופה, שם פגש אנשי שם, כמו גלילאו והפילוסוף ההולנדי הוגו גרוטיוס, שהשפיעו על כתיבתו. באיטליה שהה בפירנצה, ברומא ובסיינה. בעת שהותו שם כתב שירה באנגלית ובלטינית. הוא היה מחויב לחזור לביתו עם פרוץ מלחמת האזרחים באנגליה בשנת 1639. כשחזר לאנגליה ניהל בית ספר פרטי, ותמך בניסיונות לרפורמות בכנסייה האנגליקנית. הוא תכנן לכתוב אפוס, הראשון מסוגו בשפה האנגלית, בסגנון האיליאדה והאודיסיאה של הומרוס והקומדיה האלוקית של דנטה.

ב-1642 נשא לאשה את מרי פאוול, שהייתה אז בת 16, אבל היא חזרה לבית אביה אחרי חודש. בתגובה לכך מילטון כתב סדרה של פמפלטים, באחד מהם קרא להקלה בחוקי הגירושין של הכנסייה. טענותיו אלה הביאו לפרסומו כפולמוסן, וגם לביקורת מהממסד הדתי. כתגובה לביקורת מילטון כתב את המאמר "אראופגיטיקה" (Areopagitica) בו קרא לביטול (חלקי) של הצנזורה. מרי פאוול חזרה אליו ב-1646 וילדה לו שלוש בנות (אן, מרי, דבורה) ובן (ג'ון).

בסיומה של מלחמת האזרחים השנייה, שבה המלך צ'ארלס הראשון הודח והוצא להורג, כתב מילטון פמפלטים התומכים בפרלמנט החדש. מילטון עבד שנים אחדות בשירות המדינה, והיה המזכיר המדיני של אוליבר קרומוול. הוא ניהל את ההתכתבות בלטינית, ועסק בהסברה למען הממשל הבריטי. מילטון חלה כנראה במחלת גלאוקומה, וב-1652 היה עיוור לחלוטין. הוא המשיך לעבוד בעזרת עוזרים, כולל המשורר המפורסם לימים, אנדרו מרוול. בשנה זו פקדו אותו אסונות קשים - קודם מתה אשתו אחרי לידת בתו הצעירה דבורה, ואחר כך מת בנו ג'ון בגיל 15 חודש. ב-1656 נשא לאישה את קתרין וודקוק, והיא מתה שנתיים אחר כך, פחות מארבעה חודשים אחרי שילדה את בתם קטרינה. מילטון הקדיש סונטה מרגשת לאשתו - "על אשתו המנוחה".

אחרי מותו של קרומוול ב-1658, הרסטורציה החזירה לשלטון את צ'ארלס השני. בתקופה של חילופי הממשל בשנת 1660 מילטון איבד את משרתו, נאלץ להתחבא מהשלטונות, ואף נעצר ונכלא. הוא שוחרר כשניתנה חנינה כללית. אחר כך הוא נעצר שנית ושוחרר רק אחרי התערבותם של חברים בעלי השפעה, כולל אנדרו מרוול, שנבחר בינתיים כחבר בפרלמנט. בשנת 1663 מילטון נשא לאישה את אליזבת' מינשול, שהייתה בת 24, והיא טיפלה בו בערוב ימיו.

בתקופה זו יצר את האפוס שהעניק לו את עיקר פרסומו - "גן העדן האבוד", שנכתב בין 1658–1664 ופורסם ב-1667. השיר, שנכתב בחרוז לבן (בלי חריזה), משקף את אכזבתו מכשלונו של המהפכה אבל גם את האופטימיות שלו בפוטנציאל האנושי. היצירה זכתה להכרה מיידית בגדולתה, ושבחים ממשוררים ידועים בני זמנו כג'ון דריידן. המשורר ויליאם בלייק, מעריץ של מילטון והמאייר של האפוס, אמר על מילטון ש"הוא היה משורר אמיתי, ובצידו של השטן ללא שידע זאת". להבדיל, המשורר ויליאם וורדסוורת', כתב על מילטון: "למרות שלכאורה השראתו נבעה מהספרות הקלאסית, הוא היה עברי בנשמתו, וכל הדברים אצלו תכליתם הנשגב".

ב-1671 פרסם מילטון את "גן העדן המוּשב" וגם את "סמסון אגוניסטיס" (שמבוסס על הסיפור התנכ"י של שמשון). הוא המשיך לכתוב בשנותיו האחרונות עד למותו, מאי-ספיקת כליות, ב-1674.