ניבול פה
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
ניבול פה הוא דיבור בשפה שאינה ראויה, על נושאים שעל פי כללי הנימוס הצִנעה יפה להם, ובפרט איברים מוצנעים שבגוף האדם ומעשים מוצנעים. לעיתים שאלת היותו של ביטוי ניבול פה נבחנת על-פי הקשרו. שימוש בקללות נחשב אף הוא לניבול פה, אך לעיתים ניבולי פה רבים מסווגים וקרויים בלשון העם כ"קללות". לעיתים ביטויים שנחשבים גסים מקבלים משמעות מטפורית או אלגורית, ויוצאים מההקשר של ניבול פה.
יחס חז"ל לניבול פה
יחסם השלילי של חז"ל לניבול פה מודגש בדיון במסכת שבת, שבו נאמר בין היתר:
אמר רב חנן בר רבא: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו: אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה – הופכין עליו לרעה. אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנום.
וכן
אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו...
מהפסוק "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר" דרשו בויקרא רבה שיש להימנע גם מ"ערוות דיבור", היא ניבול פה.[1] הרמח"ל מצטט מאמר זה, ומציין שאיסור ניבול פה הוא סעיף של איסור זנות. "שניבול פה הוא ערוותו של הדיבור ממש, ומשום זנות הוא שנאסר ככל שאר ענייני הזנות".[2]
ניבול פה באמצעי התקשורת
תחנות רדיו אחדות בישראל נהגו לצנזר שירים שבהם הופיעו מילים של ניבול פה על ידי מחיקת המילה הגסה. באמצעי התקשורת האמריקנית מקובל להשמיע צפצוף, במקום מילה גסה שנאמרת על ידי מרואיין.
ניסיון לצנזר ניבול פה, גלוי או מרומז, באמצעי התקשורת האלקטרוניים, מעלה את השאלה האם גם ניבול פה ראוי להגנה בשם חופש הביטוי. במקרה שהובא לדיון בפני בג"ץ, הביע השופט מישאל חשין את דעתו בעניין זה:
דומה עליי, למשל, כי ביטויים של גסות רוח, ביטויים וולגאריים, ניבול פה, קללות ועוד כיוצא באלה דברים רעים היוצאים מפיו של אדם, לא יזכו מעשה-מוכני בהגנה שמקנה חופש הדיבור והביטוי, ושומה יהיה עלינו לשקול אם ראויים הם להגנה בהקשר שבו הם באים. כך, למשל, דין ביטויים שיבואו בתוך טקסט ספרותי או בהיותם חלק מביקורת על הרשויות, לא בהכרח יחול על אותם ביטויים אם יעמדו לעצמם, או אם יהיו, למשל, חלק מפרסומת מסחרית.
— בג"ץ 606/93 קידום יזמות ומו"לות (1981) בע"מ נגד רשות השידור, ניתן ב-31.1.94
הקשר תרבותי
ניבול פה הוא בעל הקשר תרבותי וחברתי מובהק. ביטויים שנחשבים בחברה מסוימות כשגרתיים עלולים להחשב כניבול פה בחברה אחרת. לדוגמה חלק מהביטויים שיחשבו בחברה הדתית או החרדית לניבול פה, יחשבו בחברה חילונית לביטויים סתמיים. ביטויים שנחשבים לחלק מההווי הצבאי בצה"ל, עלולים להחשב כניבול פה בחברה האזרחית.
ניבולי הפה בשפות שונות, קשורות קשר הדוק לתרבות של דוברי השפה. ביידיש, למשל, ניתן להבחין כי ניבולי הפה הם ביטויים ציוריים ושנונים מאוד, עם הרבה מאוד הומור[דרוש מקור].
המניעים מאחרי ניבול פה
אחד המניעים החזקים העומדים מאחרי ניבול פה הוא רצון להשפיל ולזלזל במושא ניבול הפה. דבר זה רווח במיוחד כאשר ישנם יחסי מרות כמו למשל בתחומי הצבא, שם ישנה "התמחות מיוחדת" במילים בוטות וגסות, ומפקדים (במיוחד בדרגים הנמוכים) משתמשים כדבר שבשגרה בניבול פה כדי לגעור בפיקודים על רשלנות וזלזול, כמו בביטוי "נמושות". האפקט הפסיכולוגי של הטחת מילים בוטות וגסות, מסייע למפקד להטיל את מרותו על החיילים. בדומה השימוש בניבול פה יכול להיות בין יריבים, שאין ביניהם יחסי מרות, ונועד במטרה להעצים איום כלפי הזולת ולסמן לו שהמאיים הנעזר בניבול פה, הוא מסוכן ואין להקל ראש באיומיו. לעיתים השימוש בניבול פה נעשה במטרה לבטא ולהחצין כעס, או להפגין סלידה נפשית ומאיסה מאדם, תנועה או תופעה.
מניע אחר, הוא רצון לפרוק משמעת ועול חברתי וסדר תרבותי מעיק. דבר שרווח במיוחד אצל ילדים קטנים וצעירים מתבגרים. האדם זורק לחלל האוויר "מילים אסורות", ובכך הוא מפגין את עצמאותו והחופש שלו, ומראה שהוא לא הולך ככבשה בעדר, בכך שהוא "שם פס" על כללי הנימוס הרווחים. סיבה דומה יכולה להיות רצון להפגין "קוליות" וכושר מנהיגות. האדם נוטל לעצמו חירות לומר דברים שנחשבים נועזים, ומסמן לאחרים שהוא מנהיג חסר פחד, שמוכן להתעמת עם גורמים מסכנים, ולכן כדאי ללכת אחריו.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ויקרא רבה, פרשה כ"ד, פסקה ז'.
- ^ מסילת ישרים פרק י"א
29057158ניבול פה