מיכאל פוסטן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. סר מיכאל מואיזי פוסטן (1898–1981) היה היסטוריון כלכלי יהודי-בריטי, ממייסדי תחום ההיסטוריה הכלכלית.
קורות חיים
פוסטן נולד בטיגינה בבסרביה, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית, לאב יהודי ליטאי ואם המושרשת בתרבות הרוסית מבריטניה.[1] החל ללמוד באוניברסיטת סנקט פטרבורג אבל בגלל מלחמת העולם הראשונה הוא נאלץ לעזוב[דרושה הבהרה] ועבר ללמוד באוניברסיטה באודסה כלכלה ומשפטים. באודסה. היה ממייסדי תנועת צעירי ציון הלא סוציאליסטים ופעיל בהחבר. בשנת 1917 גויס לצבא ועם פרישת רוסיה מהמלחמה הוא עבר ללמוד באוניברסיטת קייב. בראשית 1920 הוא שב לבסרביה והיה לפעיל ציוני ותוך חודשים מעטים היה לאישיות מרכזית בתנועה הציונית בבסרביה. נשלח לקישינב לייסד בה את העיתון הציוני דער איד.[דרושה הבהרה] והזמין את מיכאל לנדאו לבוא איתו וביחד הם יסדו את העיתון.
בסתיו 1920 הוא נשלח ללונדון להשתתף ב"ועידה השנתית" של ההסתדרות הציונית העולמית. לאחר הוועידה הוא החליט להשאר ללמוד בבית הספר לכלכלה של לונדון, בה החל בלימודי תואר ראשון בשנת 1921[1]. כדי להתפרנס בתקופת הלימודים הוא עבד בלילות בבית דפוס.[2] בנוסף, הוא שיתף פעולה עם העיתון אונזער טריבונע של מאיר גרוסמן וזאב ז'בוטינסקי, דבר שהביא לריחוק בינו ובין חבריו מהעבר שהיו ממתנגדי ז'בוטינסקי.
לאחר קבלת תואר הראשון, המשיך לתואר שני בהנחיית איילין פאואר, ולאחר מכן היה לעוזר מחקר שלה והם נישאו. בעקבות פאואר הוא התמקד בהיסטוריה הכלכלית של ימי הביניים. בשנים 1927 הוא היה מרצה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון ואז עבר להרצות בבית הספר לכלכלה.
בשנת 1934 החל לערוך את כתב העת Economic History Review תפקיד בו החזיק עד 1960[3]. ב-1935 הוא עבר לקיימברידג', ובשנת 1938 הוא קיבל את הקתדרה להיסטוריה כלכלית בקיימברידג'[4].
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא מונה לראש המחלקה הרוסית במשרד הלוחמה הכלכלית, והוא נשלח לשגרירות בריטניה במוסקבה. אולם בהגיעו ליוון בדרכו למוסקבה נודע לו שברית המועצות סירבה לתת לו ויזה, ככל הנראה בגלל איבתו הגלויה לקומוניזם[5]. בשובו ללונדון הוא הוזמן על ידי ויליאם קיית' הנקוק לכתוב את ההיסטוריה של הייצור המלחמתי, עבור סדרה של היסטוריה כלכלית שהכין.
עם השנים, פוסטן התרחק מכל פעילות ציונית, אך היה תורם לקרן היסוד. הוא נשא דוכסית אנגליה לא יהודיה אחרי מותה של פאואר וממנה נולדו לו שני בנים[6].
טענה מרכזית במחקריו ההיסטוריים של פוסטן, הייתה שלפני תקופת המוות השחור, גידול האוכלוסייה בבריטניה מהער[דרושה הבהרה] ואמצעי המחייה לא הספיקו לספק מקורות מחייה לאוכלוסייה. לטענתו, בהתאם למשנתו של תומאס מלתוס, המוות השחור אפשר לאוכלוסייה שהצטמצמה תנאי מחיה מספקים.[דרושה הבהרה]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Jim Davidson, A Three-Cornered Life: The Historian W. K. Hancock, UNSW Press, 2010, page 191
- ^ מיכאל לנדאו, מאבק חיי, רמת גן: הוצאת מסדה, עמוד 45
- ^ Michael Bentley, Modernizing England's past: English historiography in the age of modernism, page 122
- ^ A historical dictionary of British women, page 359
- ^ Michael Moïssey Postan, Fact and relevance: essays on historical method, pages 169-170
- ^ מיכאל לנדאו, מאבק חיי, מסדה, עמוד 46
מיכאל פוסטן27790496