מחסום דם-מוח
מחסום דם־מוח (באנגלית: Blood-Brain Barrier, ובראשי תיבות: BBB) הוא מבנה קרומי המשמש כמחסום סלקטיבי עבור מולקולות בין מערכת הדם לנוזל המוחי־שדרתי.
תפקיד
מטרתו של מחסום דם־מוח היא הגנה על רקמות המוח מפני מזהמים או נוגדנים ושמירה על הרכב הנוזל שבו נמצאים הנוירונים, כי שינוי קל ביותר בהרכב הנוזל יכול לפגוע בהולכה העצבית. כמו כן, פגיעה במחזור הדם של המוח יכולה לגרום למחלות חיסון עצמי. אחת מהן היא מחלת הטרשת הנפוצה שככל שהפגיעה במחסום הדם-מוח גדולה יותר, כך גדל הסיכוי להתפתחותה.
התפתחות מחסום הדם
מחסום הדם-מוח מתפתח עוד לפני הלידה. מחקרים מראים כי תאים מסוג פריציטים שתרומתם מכרעת להתפתחות מחסום הדם-מוח, מופיעים כבר בשלבי ההתפתחות העובריים. נוסף על כך מחקרים שנעשו בעכברים מראים שמחסום הדם-מוח יעיל בעוברים. ההנחה כיום היא שמחסום הדם-מוח בתינוקות שזה עתה נולדו קיים ופעיל, אך מרכיבים מסוימים בו ממשיכים להתפתח גם לאחר הלידה[1].
אסטרוציטים הם תאי גלייה שתומכים ביוכימית בתאי האנדותל, אשר בונים את מחסום הדם-מוח.
בזקנה המחסום מידלדל ופגיעות המוח גדלה. לחץ דם מוגבר גורם אף הוא לירידה ביעילות המחסום.
תנאי המעבר של חומרים שונים דרך המחסום
חלק מהחומרים יכולים לעבור את מחסום הדם־מוח ואחרים לא[2]. מולקולה חייבת להיות קטנה מספיק או מסיסה בשומן כדי לחדור דרך הנימים ודרך תאי האנדותל העוטפים אותם. מולקולות מסיסות במים אינן יכולות לעבור את מחסום הדם־מוח[2]. יוצאות דופן הן מולקולות המשתמשות במנגנון ביולוגי הנושא אותן אל תוך המוח. עליהן נמנות החומצות הארומטיות הדרושות לייצור מוליכים עצביים.
ישנם אזורים במוח שאליהם חודרים חומרים מסוימים ביתר קלות. חשוב בעיקר האזור האחראי על הקאות וזיהוי רעלים, Area postrema, שמסיבות ברורות חייב להיות רגיש לכלל החומרים הנכנסים לגוף.
חומרים העוברים דרך המחסום
כאמור, כדי לעבור דרך המחסום, על מולקולה להיות קטנה מספיק או מסיסה בשומן. לכן, מולקולות של אתנול מצליחות לעבור את המחסום וגורמות לתופעת השכרות ומולקולות THC גורמות לתחושת ההרגעה.
השלכות רפואיות
מבחינה רפואית מחסום זה מונע מתרופות מסוימות להגיע אל המוח דרך מחזור הדם[3]. דבר זה יכול להיות בעייתי משום שאם התרופה לא תוכל להגיע לאזור ההשפעה שלה היא לא תהיה יעילה[2]. מסיבה זו, במידה וקיים במוח מחסור בחומר מסוים אשר אינו מסוגל לעבור את המחסום לא תהייה תועלת במתן זריקות או כדורים המכילים חומר זה. באופן דומה לא תהיה השפעה גם לשינוי בתזונה[3].
מחקר
את מחסום הדם־מוח גילה החוקר הגרמני פאול ארליך בסוף המאה ה־19. הוא הזריק חומר בצבע כחול לגופה של חולדה, ומצא שהצבע התפשט לכל רקמות הגוף מלבד לרקמות המוח. מאוחר יותר התברר כי כדי לחדור למוח על מולקולה לעבור מחסום שאינו חלק מהמוח עצמו, אלא נובע מהמבנה של הנימים הצפופים, שבין התאים העוטפים אותם אין חללים.
קישורים חיצוניים
- ד"ר מאיר ברק, מהו מחסום דם מוח?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 20 מאי 2009
- דניאל בן-הלוי, האם לתינוקות יש מחסום דם-מוח?, מכון דוידסון לחינוך מדעי.
- ג'נין אינטרלנדי, לפרוץ את הדרך אל המוח, באתר סיינטיפיק אמריקן ישראל, 6 באוקטובר 2013
- Blood Brain Barrier - סרטון הסבר על מחסום דם־מוח
הערות שוליים
24355971מחסום דם-מוח