מחנה יהודה (תל אביב)
שכונת מחנה יהודה הייתה שכונה יהודית שקמה צפונית-מזרחית ליפו בשנת 1896. נקראה בשם זה משום שהתימנים מיוחסים לשבט יהודה או ע"ש ר' יהודה מרגוזה.
בדומה לשכונת כרם התימנים שקמה מצפון לה, נוסדה מחנה יהודה על ידי יהודי תימן שעלו לארץ ישראל בשנות-80 ובראשית שנות ה-90 של המאה ה-19. רוב העולים התיישבו בירושלים ובמושבות היהודיות ברחבי הארץ, אך קהילה קטנה קמה גם ביפו ומאוחר יותר הקימו בניה את מחנה יהודה. מקימי השכונה רכשו חלקות קרקע קטנות בשטח של 100 עד 150 מ"ר כל אחת, דבר שהתאפשר הודות לנכונותו של אהרן שלוש למכור להם את הקרקע במחירים אטרקטיביים. על אף שהשכונה נועדה בעבור יוצאי תימן, רוב תושביה היו יוצאי המגרב וטורקיה[1].
בתי השכונה הראשונים הוקמו בשטח שמשתרע כיום בין רחוב אלרואי וסמטת שלום שעל הגבול בין נווה צדק ושכונת שבזי. בתים אלה היו רעועים ונבנו מקרשים ומפח. בחלקם לא הייתה רצפה ואחרים כוסו ברעפים ששימשו להם כתקרה ישירה. הבתים הוקמו כגוש צפוף ללא רחובות ביניהם. רק בסופו של העשור הראשון של המאה ה-20 קמו בשכונה בתים עשויים חרס וכורכר. בשטחה של השכונה היו 2 בתי כנסת, האחד בסגנון תימני והשני בסגנון מוגרבי[1]. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה התפשטה השכונה מערבה עד לרחוב שבזי של ימינו ואף מעבר לו, והשתרעה על שטח כולל של שבעה דונם. במקום התגוררו כ-300 איש. עם השנים הלכה השכונה, ויחד עם מחנה יוסף הסמוכה לה מצפון, הפכה לשכונת שבזי.
הערות שוליים
| השכונות שקדמו לתל אביב | |
|---|---|
|
