מחלות פריקרדיאליות

השק הפריקרדיאלי הוא קרום הלב העוטף את שריר הלב. הוא מורכב משני קרומים: קרום ויסראלי הצמוד לקווי המתאר של הלב עצמו, וקרום פריאטלי הצמוד לדופן בית החזה.

מבוא

מחלות פריקרדיאליות נחלקות לשתי קבוצות:

הצטברות נוזלים

במצבים שונים, עלולה להצטבר בשק הפריקרד כמות גדולה של נוזל או דם. כל עוד הצטברות הנוזל איטית, היא אינה גורמת לסימנים קליניים סוערים, אולם כאשר מדובר בהצטברות מהירה - אפילו כאשר מדובר בכמות קטנה של נוזל, הלחץ הפריקרדיאלי עולה מאד ומפריע למילוי הלב.

הצטברות סרוזית או הידרופריקרד hydropericard

הצטברות של נוזל בהיר אשר מתרחש במצבים כגון אי ספיקת לב או אי-ספיקת כליות, או מצב של תת-תזונה קשה. הנוזל המצטבר צלול, מימי וסטרילי.

הצטברות דמית או המופריקרד hemopericard

הצטברות של דם בשק הפריקרדיאלי, לרוב כאשר מדובר בטראומה - קרע של שריר הלב באזור מסוים שעבר נמק, או בעקבות חבלה המערבת ניקוב. מצב זה גורם לטמפונדה של הלב- הצטברות הדם באופן מהיר מביאה לכשל דיאסטולי של הלב: הלב הימני לא מסוגל להתרחב ולהזרים מספיק דם לריאות, אשר בתגובה לא מעבירות כמעט דם ללב השמאלי והתוצאה יכולה להיות מוות מהיר, אלא אם התבצע ניקוז של השק בפעולה ניתוחית מהירה.

פריקרדיטיס (דלקת הפריקרד)

הפריקרד יכול להיות אתר להתפתחות דלקות, כאשר בדרך כלל דלקות הפריקרד הן משניות למחלות אחרות. דלקת ראשונית של הפריקרד היא נדירה וכמעט תמיד נובעת מזיהום ויראלי. הסיבות להתפתחות פריקרדיטיס הן רבות וכוללות סיבות זיהומיות (על ידי נגיפים, חיידקים, טפילים), מנגנון אוטואימוני (דלקת מפרקים שגרונתית, מחלת הזאבת, סקלרודרמה) מחלות שונות (אוטם שריר הלב, ניתוחי לב) וסיבות אחרות (גידולים, חבלות, קרינה). מבחינה קלינית סימני הפריקרדיטיס הם חום, טכיקרדיה (קצב לב מהיר) ולעיתים כאבי חזה (הכאב נובע משפשוף העלים המודלקים). ניתן לשמוע בסטטוסקופ pericardial friction rub- רשרוש עלים אשר סינכרוני עם פעימות הלב, נשמע כמעין שריטה. ישנם מספר סוגים של פריקרדיטיס, המאופיינים לפי סוג הדלקת הנוצרת:

1. פריקרדיטיס סרוזית: זהו נוזל צלול המצטבר בחלל וגורם לתגובה דלקתית. הוא נוצר לעיתים כתוצאה מתהליכים ברקמות סמוכות, למשל דלקת בריאות, בבלוטות הרוק ועוד. זוהי מחלה קלה יחסית, ברוב המקרים החולים מחלימים לאחר מספר ימים או שבועות. הופעת הידבקויות בין עלי הפריקרד במקרים אלו היא נדירה.
2. פריקרדיטיס פיברינוטית: זוהי הצורה השכיחה של פריקרדיטיס. במקרים כאלו קיימת כמות פיברין גדולה, אשר גורמת להידבקויות של עלי הפריקרד (מראה היסטולוגי אופייני של לחם וחמאה- שני העלים דבוקים זה לזה באופן המזכיר לחם המרוח בחמאה כאשר מפרידים ביניהם). דלקת זו מופיעה כתוצאה מקדחת שיגרון חדה, למשל, או מצבים של אוטם שריר לב אקוטי: נוצרת תגובה חיסונית, אוטואימונית, שנגמרת כתוצאה מהיחשפות של אנטיגן לנוגדנים.
3. פריקרדיטיס מוגלתית (purulent): זהו תהליך דלקתי אשר יכול להיגרם כתוצאה מחיידקים, פטריות או פרזיטים, לרוב כחלק מביטוי סיסטמי כולל- הנוזל המצטבר בפריקרד יהיה עכור ומוגלתי, וכולל דלקת קשה עם כמות גדולה של נויטרופילים. הדלקת סוערת יחסית ומאופיינת בחום גבוה, צמרמורות, והיא יכולה להתפשט ולגרום לדלקת שריר הלב או למדיאסטינום.
4. פריקרדיטיס דמית (המורגית): מדובר בפריקרדיטיס אשר לרוב נגרם על ידי חיידק השחפת- הנוזל מכיל דם מעורב עם פיברין. גם מחלות ממאירות, זיהומים חיידקיים וניתוחי לב עלולים לגרום למחלה זו.
5. פריקרדיטיס קונסטריקטיבית- (constrictive)- במקרים מסוימים, כמו למשל בפריקרדיטיס מסוגים 3 ו- 4, הלב עטוף על ידי צלקת צפופה אשר יכולה להוביל לכשל דיאסטולי: נוצרת רקמה פיברוטית של הפריקרד אשר עלולה אף להסתייד. רקמה זו מפריעה למילוי הלב ולפעילות התקינה שלו. החולה סובל מאי ספיקת לב הולכת ומתקדמת, וגודל הלב קטן. ניתן בניתוח להסיר את הפריקרד והמצב חוזר לנורמה.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22363906מחלות פריקרדיאליות