מזון חלל
מזון חלל הוא סוג של מוצר מזון שנוצר ומעובד לצריכה של אסטרונאוטים בחלל החיצון. למזון יש דרישות ספציפיות של מתן תזונה מאוזנת עבור אנשים שעובדים בחלל, מצד אחד, והיותו קומפקטי, וארוז בהתאם לדרישות של טיסת חלל, מצד שני.
מזון החלל מאוחסן בשקיות ואקום מיוחדת. חלקו מיובש, ודורש הוספת מים. חלקו נוזלי וניתן לשתות אותו ישירות מהאריזה, וחלקו מגיע בצורה מוצקה מוכנה לאכילה. לעיתים מקבלים האוסטרונאוטים גם מזון טרי שמגיע בחלליות אספקה מכדור הארץ.
בשנים האחרונות, נעשה שימוש באוכל חלל על ידי מדינות שונות העוסקות בתוכניות חלל כדרך לחלוק ולהראות את הזהות התרבותית שלהם ולהקל על תקשורת בין-תרבותית. אף על פי שהאסטרונאוטים צורכים מגוון רחב של מאכלים ומשקאות בחלל, הרעיון הראשוני של "ועדת האדם בחלל" של מועצת מדעי החלל ב-1963 היה לספק לאסטרונאוטים נוסחה דיאטטית שתספק את כל הויטמינים והרכיבים התזונתיים הדרושים.
היסטוריה ופיתוח מזון החלל
מפני שהטיסה הראשונה לחלל נמשכה רק כמה דקות, לא היה הרבה צורך לשאת מזון על המעבורת. אבל בתחילת שנות השישים, ג'ון גלן והאסטרונאוטים של פרויקט מרקורי התארחו למשך זמן רב יותר והיו צריכים לאכול. מזונות החלל הראשונים לא היו מעוררי תיאבון, בלשון המעטה. רובם היו נוזלים למחצה שנדחסו מצינורות ושאלו דרך קש. היו גם קוביות בגודל של נגיסה של מזונות דחוסים ומיובשים שחוזרו על ידי הרוק בפיות האסטרונאוטים.
עד שיצאה משימת ג'מיני ב -1965, האוכל שופר לקצת יותר טעים. האסטרונאוטים היו מסוגלים לבחור מתוך מגוון רחב יותר של מזונות, כולל קוקטיילים, שרימפס, נגיסות הודו ומרק עוף. האוכל היה מיובש בהקפאה, כלומר הוא מבושל, קופא, ואז בתא ואקום כדי להסיר את המים. הקפאת הייבוש שימרה את המזון עבור הטיסה מבלי להתפשר על הטעם. כדי לרענן את המזון, האסטרונאוטים פשוט הזריקו מים לתוך החבילה עם אקדח מים. לארוחת צהריים בווסטוק (1961) יורי גגארין אכלו משלוש 160 גרם משחת שיניים, שניים מהם הכילו מנות של בשר ואחד שהכיל רוטב שוקולד.
באוגוסט 1961, הקוסמונאוט הסובייטי גרמן טיטוב הפך לאדם הראשון שחווה מחלת חלל על ווסטוק השני הוא מחזיק ברשומות על היותו האדם הראשון להקיא בחלל. לדברי ליין, האירוע הזה "בישרו את הצורך בתזונה טיסה בחלל."
אחת המטלות הרבות של ג'ון גלן, כאמריקאית הראשונה שמקיפה את כדור הארץ בשנת 1962, הייתה להתנסות באכילה בתנאים נטולי משקל. היו מומחים שחששו שחוסר המשקל יפגע בבליעה. גלן לא חווה קשיים כאלה, וקבעה כי מיקרוסקרבציה אינה משפיעה על תהליך הבליעה הטבעי, המאופשר על ידי הפריסטלים של הוושט.
אסטרונאוטים במשימות מרקורי מאוחרות יותר (1959–1963) לא אהבו את המזון שסופק. הם אכלו קוביות בגודל ביס, אבקות מיובשות והקפאה. האסטרונאוטים מצאו את זה לא מעורר תיאבון, חוו קשיים בהתייבשות של מזון מיובש בהקפאה, ולא אהבו לסחוט צינורות או לאסוף פירורים. לפני השליחות, האסטרונאוטים זכו גם לארוחות בוקר דלות סיבים לפני השיגור, כדי להקטין את הסיכויים שהם יעשו את צורכיהם בעת הטיסה.
חוקרים ומבקרים לאורך ההיסטוריה נאלצו לפתח שיטות לשימור מזון ולנשיאת מזון לנסיעותיהם. בעיה זו הייתה קשה במיוחד בתקופה שבה אנשים עשו הפלגות ארוכות על ספינות מפרש. חוקרים גדולים כמו קולומבוס, מגלן וקוק נשאו מזונות יבשים ומזונות שנשמרו במלח ובתמלחות. לאחרונה, קירור ושימורים סיפקו פתרונות לבעיה של שימור מזון. עם זאת, נסיעה בחלל דורשת שיטות חדשות לשמירה על מזון אכיל. מזון שנלקח לחלל חייב להיות קל, קומפקטי, טעים ומזין. הוא חייב גם להישמר לתקופות ארוכות ללא קירור.
פרויקט ג'מיני (1965–1966)
כמה מנושאי המזון ממשימות מרקורי הועברו למשימות ג'מיני המאוחרות יותר (1965–1966). ציפוי של ג'לטין עזר למנוע קוביות בגודל של פירור. שיטות רדיאציה פשוטה יותר פותחו. התפריטים התרחבו גם כדי לכלול פריטים מגוונים יותר כגון קוקטייל שרימפס, עוף וירקות, ריבות, טוסטים, ואפילו מיץ תפוחים.
הצוות של ג'מיני השלישי הגניב סנדוויץ' למעבורת המשימה. מפקד המשלחת גאס גריסום אהב כריכי בקר מבושלים, כך שהטייס ג'ון יאנג הביא אחד מהם, לאחר שעודד אותו האסטרונאוט וולטר שיירה . עם זאת, יאנג היה אמור לאכול רק מזון מאושר. קערות לחם צפות עודדו את גרייסום להעלות את הכריך למעבורת. האסטרונאוטים ננזפו על ידי נאס"א בגלל המעשה. נקרא שימוע בקונגרס, ואילץ את הסגן של נאס"א, ג'ורג' מילר לפרוש ולא לחזור. לאחר המקרה נאס"א טיפלה והקפידה במה שהביאו אסטרונאוטים למשימות עתידיות.
הארוחה הראשונה בחלל
ג'ון גלן היה האמריקאי הראשון שאכל בחלל בשנת 1962. באותו זמן לא היה ידוע אם בליעה וקליטה של חומרים מזינים היו אפשריים במצב של אפס כוח כבידה. טבליות סוכר גלוקוז עם מים, הוכיח כי אנשים יכולים לאכול, לבלוע, ולעכל מזון בסביבה חסרת משקל. אוכל החלל של מרקורי בתחילת שנות השישים התבסס על מנות הישרדות של הצבא, והורכב מאוכל "טהור" שנארז לתוך צינורות אלומיניום ונמצץ דרך קש. בעוד ג'ון גלן והאסטרונאוטים האחרים של מרקורי לא חוו שום בעיות בלעיסה, שתייה, בליעה או עיכול, האוכל לא נחשב לטעים מאוד.
קישורים חיצוניים
- [1]
- [2]
- אבי בליזובסקי, נאס"א וחברה מטקסס בוחנות את האפשרות של שימוש במדפסת תלת ממדית להכנת מזון במשימות לחלל העמוק באתר הידען
- [3]
