מזבח מקווה טהרה

מזבח מקווה טהרה
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת זבחים, דף מ"ג
משנה תורה	הלכות פסולי המוקדשין, פרק י"ח, הלכה כ"ב

מזבח מקווה טהרה הוא ביטוי תלמודי המבטא את פעולת המזבח לטהר טומאת בשר קרבן שהועלה על גביו, כמקווה המטהר את הטובלים בתוכו מטומאתם.

מקור הביטוי

בתלמוד קובע רבי יצחק בשם רבו רבי יוחנן: ”הפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסור מהן”. כאשר אמרה זאת הגיעה לידיעתו של רב חסדא הוא הגיב על כך בקריאה "מרי דיכי" (כמו "רבונו של עולם!) "מזבח מקוה טהרה"? והוא נענה על ידי רבי זירא שכוונתו של רבי יוחנן היתה במקרה ”שמשלה בהן האור” כלומר שהבשר כבר נשרף.

השפעה הלכתית ורעיונית

אף שהביטוי מוזכר בלשון תמיהה לגבי בשר שעלה על המזבח ולא שלטה בו האור, הוא התקבל להלכה לגבי בשר שעלה על גבי המזבח ושלטה בו אש המערכה. וכפי שפוסק הרמב"ם להלכה ואכן המינימום הנדרש על פי ההלכה בשיעור מקום המערכה הוא אמה על אמה בגובה שלוש אמות, שזהו שיעור מקווה כשר.

גם בהעלאת הקרבן על גבי המזבח משמש המזבח כמטהר באופן חלקי, כפי שקובעת המשנה, לענין דין בשר שחל עליו פסול לינה, פיגול או טמא, והכהן העלהו על גבי המזבח: ”הלן והיוצא והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם עלו לא ירדו”. הכוונה היא שלמרות שהעלאה על גבי המזבח ללא ששולטת בו האש אינה מפקיעה לחלוטין את דין הפיגול או הטמא מהמזבח, היא מפקיעה אותו חלקית לענין שאם הוא כבר הועלה על גבי המזבח, אין מורידין אותו אלא משאירים אותו במצבו הנוכחי להקרבה, אך אם הוא כבר ירד משם אין חוזרין ומעלים אותו על גבי המזבח.