מושבת רואנוק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת אזור האי רואנוק שצוירה על ידי ג'ון וייט

מושבת רואנוק (באנגלית: Roanoke Colony) היה יישוב הקבע האנגלי הראשון בעולם החדש שהתקיים לסירוגין בין השנים 1585 ו-1590. המושבה הוקמה ב-1585 באי רואנוק, הנמצא בשטחה של צפון קרוליינה של ימינו, כמחנה צבאי. לאחר סכסוך מתמשך עם בני המקום, ננטש המחנה ביוני 1586. אתר רואנוק יושב מחדש באפריל 1587 על ידי משפחות אנגליות, אך בעקבות המלחמה שפרצה בין אנגליה לספרד נותק הקשר עם היישוב. באוגוסט 1590 עגנו באי ספינות אנגליות ומצאו את המושבה ריקה מאדם. גורל המתיישבים אשר נותר לוט בערפל, העניק לרואנוק את הכינוי "המושבה האבודה".

היסטוריה

רקע

בתקופה שבין מסעות קולומבוס ועד שלטונה של אליזבת הראשונה נטלה אנגליה חלק זניח במסעות החקר והכיבוש של העולם החדש. לאורך תקופה זו פעילותם של נתינים אנגליים בעברו המערבי של האוקיינוס האטלנטי הוגבלה ברוב המקרים לדיג עונתי במימי האי ניופאונדלנד או לסחר בלתי-חוקי בברזיל ובאיים הקריביים.[1] על אף תפקידה השולי בעולם החדש, תקופה זו בהיסטוריה האנגלית התאפיינה בפריחה כלכלית חסרת תקדים. משנת 1500 ואילך, החלה תעשיית האריגים האנגלית לצמוח בקצב מהיר ועד מהרה ירשה את מקומן של תעשיות הטקסטיל הוותיקות באיטליה וארצות השפלה כספק האריגים העיקרי של מערב אירופה. ברם, הזרם ההולך וגובר של מתכות יקרות שהובלו לאירופה על גלי האוקיינוס, בצירוף ריבוי טבעי שהלך וגבה גם כן, יצרו לחצים אינפלציוניים אשר הביאו בעקיפין לעצירת הפריחה סביב מחצית המאה.[2] עם זאת המיתון במערב-אירופה, עודד את הסוחרים האנגלים לחפש אחר הזדמנויות כלכליות ושווקים חדשים במזרח אירופה, האימפריה העות'מאנית וצפון אפריקה.[3]

התגברות העניין האנגלי בעולם החדש

הצלחתן של פורטוגל וספרד במציאת נתיב חצייה דרומי של אמריקה הציתה ניסיונות מחודשים מצדה של אנגליה למצוא נתיב ימי צפוני לקת'אי (Cathay), השם בו כינו את סין אירופאים בני התקופה. בתחילה, נבחנה האפשרות לקיומו של נתיב צפון-מזרחי. דבר זה הוביל בשנת 1555 להקמתה של חברת המניות המשותפת הראשונה בהיסטוריה, חברת מוסקובי (Muscovy Company). אל מול ניסיון זה, קמו מרטין פרובישר (Martin Frobisher) והאמפרי גילברט (Humphrey Gilbert) שגילו עניין בחקר הנתיב הצפון-מערבי. לאחר שהצליחו לשכנע את חברת מוסקובי לממנם, השיקו השניים שלושה מסעות מחקר בין השנים 1576–1578. בעוד גילברט תרם את חלקו בכתיבה תאורטית, פרובישר נטל על עצמו תפקיד מעשי ובתור ימאי מנוסה עמד בראש שלושת המסעות שניסו להעמיד את התאוריה במבחן המציאות. המסעות זכו לתוקף ויוקרה מדעיים והצליחו לעורר עניין וסקרנות בקרב הציבור הרחב באנגליה. תשומת לב מיוחדת משך המסע הראשון, כאשר הספינות חזרו לאנגליה כשעל סיפונן אינואיט בן אמריקה הצפונית. על אף ההדים הרבים שעורר, המיזם הסתיים בפשיטת רגל לאחר שהרציונל הכלכלי מאחורי המסעות, שהתבסס על היכולת לחזור עם מתכות יקרות, כשל. עם זאת, מסעות פרובישר היוו ניסיון חשוב אשר הדגים את יכולתם של בעלי עניין אנגליים ליזום ולממן מסעות שאפתניים בסדר גודל טרנס-אטלנטי.[4]

תיאור של כפר אינדיאני באי רואנוק על ידי ג'ון וייט סביב 1585

במקביל להתגברות הפעילות המחקרית והימית החלה להתגבש קבוצה מצומצמת של אנשי חצר, סוחרים, אנשי דת ויזמים שהכירו בהזדמנויות הכלכליות והפוליטיות הטמונות ביישוב קבע אנגלי באמריקה הצפונית.[5] למגינת לבם, אליזבת הראשונה, שהעדיפה להשקיע את מרצה וכספה בחיזוק השפעתה באיים הבריטיים הביעה עניין מועט בהקמת מושבה אנגלית באמריקה. עם זאת, המלכה הסכימה להנפיק רישיונות למשקיעים פרטיים אשר היו מוכנים לקחת על עצמם את הסיכון. עובדה זאת הכתיבה אופי שונה לקולוניזיציה האנגלית באמריקה, שלעומת מקבילותיה הספרדית, הפורטוגזית והצרפתית, נאלצה להסתמך בראש ובראשונה על היזמה הפרטית בפיקוח המדינה.[3]

האמפרי גילברט היה הראשון לעתור לקבלת הרשאה שכזו ובתזכיר בפני המלכה מ-1577 הציג את יישוב אמריקה כפתרון התמודדות עם אוכלוסיותיה החלשות והסוררות של הממלכה אשר בו בעת יביא לפגיעה משמעותית באינטרסים הספרדיים בקריביים. המלכה נעתרה לבקשתו וב-11 ביוני 1578 העניקה לו כתב הרשאה בתוקף לשש שנים לחקור, לאכלס ולספח בשמה כל שטח באמריקה אשר לא מוחזק בידי נוצרים. כתב ההרשאה קבע כמו כן כי חמישית מסך הזהב והכסף שעשויים להימצא יועבר לקופת המדינה האנגלית.[6]

כבר בנובמבר 1578 הצליח גילברט לכנס עשר ספינות חמושות בנשק כבד בנמל פלימות' עם כ-520 איש על סיפונן. פילוג במשלחת שחלק מחבריה סירב להכיר בהנהגתו של גילברט, וסערה אליה נקלעו הספינות הנותרות, הביאו לכישלון המסע. גילברט נשלח לסייע במאמץ הקולוניאלי באירלנד ורק עם חזרתו לאנגליה ב-1580 שב לעסוק במיזם האמריקאי. מאמציו של גילברט החלו להתגבש לכדי משלחת נוספת רק ב-1582, אך בשל תנאי מזג האוויר וארגון קלוקל יצא המשט ב-11 ביוני 1583, חמש שנים בדיוק מיום קבלת כתב ההרשאה. תוצאות המסע היו טראגיות ולאחר סיפוח סמלי של האי ניופאונלנד אבדה ספינתו של גילברט בלב ים.[7]

מיזם רואנוק 1590-1584

עם מותו של גילברט בקיץ 1583 קיבל וולטר ראלי את רישיונו להקים מושבה באמריקה. ראלי, שהיה אחיו למחצה של גילברט ואיש חצר המלכה אליזבת, החל לקבץ סביב היוזמה מספר רב של אנשי חצר ויורדי ים ידועים כמו ריצ'רד גרנוויל ופרנסיס דרייק,[3] וכתוצאה ממאמציו כבר באפריל 1584 נשלחו שתי ספינות קטנות לסקור את חופיה של אמריקה הצפונית. בתחילת יולי הגיעה המשלחת לחופיה של צפון קרוליינה של ימינו וחקרו את האזור במשך כחודשיים. אחת הספינות, חזרה לאנגליה באמצע ספטמבר כשעל סיפונה שני ילידים בשם מנטאו (Manteo) וונצ'יס (Wanchese) משבט רואנוק. השניים ששימשו כשגרירים וספקי מידע על התרבות והשפה המקומית.[8] המסע הוכתר בהצלחה והחלה היערכות לקראת ארגון משט גדול יותר והקמתו של בסיס קבע באי רואנוק. האזור שנסקר כונה על ידי ראלי בשם וירג'יניה לכבודה של אליזבת שהייתה ידועה בכינוי "המלכה הבתולה".[9]

הניסיון הראשון: המחנה הצבאי ברואנוק 1586-1585

באפריל 1585 יצא אל האי רואנוק משט של שבעה כלי שיט תחת פיקודו של קפטן גרנוויל במטרה להקים בסיס קבע. מרבית המשתתפים במסע ואף מפקידיהם, גרנוויל וראלף ליין (Ralph Lane), היו חיילים ששירתו במערכות הקשות באירלנד, דבר אשר ייתכן כי הייתה לו השפעה על יחסם הבסיסי לאוכלוסייה הילידית של אמריקה. אחד המשתתפים במשט היה יואכים גנז, כימאי יהודי ממוצא צ'כי, אשר היה ליהודי המתועד הראשון שדרך על אדמת העולם החדש.[10] לאור שיתוף הפעולה של בני המקום עם המשלחת הראשונה, ציפו המתיישבים ליחסים נוחים עם בני שבט רואנוק. עם זאת, התלות האנגלית באספקת המזון של האוכלוסייה הילידית יצרה מצב מתוח.

עם הגעתם יצאו האנגלים לחקור את פנים הארץ ולבקר בכפרים האינדיאנים השכנים. במהלך אחד הסיורים נעלם גביע כסף אשר היה ברשותם. גרנוויל הורה לשלוח חיילים אנגליים לחפשו בכפר שבו ביקרו ביום הקודם. לאחר שלא נמצא הגביע, הציתו החיילים את הכפר ושדותיו. זמן קצר לאחר מכן במהלך אוגוסט, חזר גרנוויל לאנגליה והותיר מאחור לשם השלמת מלאכת בניית המחנה כ-100 אנשים בפיקודו של ראלף ליין.

על אף התקרית האלימה, הצליחו היחסים בין המתיישבים והאוכלוסייה המקומית להשתקם במידת מה. בחורף 1585/86 נשלחה קבוצה בראשות האמן ג'ון וייט (John White) לשהות בקרב האינדיאנים באזור מפרץ צ'ספיק. משלחת זו סיפקה ידע לא מבוטל על האזור ואורחותיו. אף על פי כן, היחסים בין המתיישבים ומנהיג שבט רואנוק הצ'יף וינגינה (Wingina), החלו להידרדר לקראת האביב. וינגינה שבתחילה היה מעוניין בברית עם האנגלים, החל להסתייג מן הקשר עמם כאשר הכביד עול תלותם המוחלטת במאגרי המזון של השבט. לאחר שורה של תקריות ואותות מבשרי רעות, השתכנעו האנגלים שווינגינה מתכנן לתקוף את המתיישבים. ליין הורה לפתוח במתקפת פתע מקדימה שבסופה נהרג הצ'יף וינגינה ומספר מאנשיו.[11]

בעקבות המתקפה האנגלית ומות ווינגינה סירבו שבטי האזור להמשיך ולסחור עם האנגלים, דבר אשר החריף את מצוקת המזון שהיו שרויים בה. כאשר ביוני 1586 ספינותיו של פרנסיס דרייק הגיעו לאזור באופן בלתי מתוכנן, נטשו ליין ואנשיו את אתר רואנוק. גרנוויל אשר הגיע זמן קצר לאחר מכן עם אספקות חדשות של מזון וכוח אדם, הופתע לגלות את המחנה הנטוש והותיר עם עזיבתו כחמישה-עשר איש לתחזקו.

על אף כישלון ניסיון ההתיישבות הראשון, שאבו וייט ואחרים עידוד ממסעם המוצלח למפרץ צ'ספיק, ונותרו אופטימיים לגבי האפשרות להקים מושבת קבע אנגלית. בדיווח שנכתב על ידי וייט ביקש לצייר את הילידים באור חיובי והציע ליישב בניסיון הבא את אזור מפרץ הצ'ספיק שלדידו היה מסוגל להציע שירותי נמל טובים יותר ואוכלוסייה אוהדת יותר. כמו כן הדגיש וייט את חשיבות הרכבו הדמוגרפי של משלחת המתיישבים העתידיים, ותמך בהעדפת יישובם של משפחות איכרים ובעלי אחוזות במקום חיילים.[12]

הניסיון השני: "המושבה האבודה"

בהתאם להצעתו של וייט, נשלחו באפריל 1587 שמונים וחמישה גברים, שבע-עשרה נשים ואחד-עשר ילדים אל עבר מפרץ הצ'ספיק. לרוע מזלם של המתיישבים המסע התאחר במעט, והקפטן, שהיה נחוש להספיק לשוב בזמן לקריביים לרגל עונת השוד הימי, עזב את המתיישבים באתר רואנוק הנטוש. ייתכן שהעגינה ברואנוק נעשתה בהסכמתו של וייט, שאולי היה סבור כי החיילים שגרנוויל הותיר מאחוריו עודם מחכים להם. עם זאת, וייט ואנשיו לא מצאו כל זכר לאנשיו של גרונוויל. אחת מן הנשים שהתלוו למסע הייתה בתו ההרה של וייט. עם הגעת המתיישבים לרואנוק, ילדה את וירג'יניה דייר, שהייתה לילדה הראשונה שנולדה למתיישבים אנגליים ביבשת אמריקה. מאחר שהמתיישבים נותרו לבדם בלב אוכלוסייה עוינת ללא מזון מספיק וללא מבני מגורים בני-יישוב, הוחלט כי וייט ישוב לאנגליה על מנת לנסות לגייס עזרה נוספת. לרוע מזלם, ההסלמה ביחסי ספרד-אנגליה, מנעו מווייט לשוב לרואנוק והתקשורת עם המתיישבים נותקה כליל.

באוגוסט 1590, כשלוש שנים לאחר עזיבתו, חזר וייט לאי לאחר סיום מסע שוד ימי מוצלח בקריביים. וייט ואנשיו חזו פעם נוספת באתר נטוש, כאשר הרמז היחידי לגורלם של המתיישבים נתגלה בדמות האותיות CRO שנחרתו על אחד העצים. וייט הסיק מתוך כך שהמתיישבים עברו לאי קרואטואן (Croatoan) השוכן בסמיכות לאי רואנוק, אך בשל תנאי מזג האוויר ויתר על ההפלגה לשם ושב לאנגליה. גורלם של מתיישבי רואנוק נותר עד היום אפוף מסתורין ואי-ודאות, ובעוד רוב החוקרים מאמינים כי מתו ממחלות או נהרגו על ידי בני שבט רואנוק, אחרים מאמינים שלכל הפחות חלקם התערו ונטמעו באוכלוסייה המקומית.[13]

גילוי הכתובת "קרואטואן" על ידי וייט ואנשיו

כישלון המיזם של ראלי ולקחיו

המושבה ברואנוק הייתה לניסיון הרחב והעקבי ביותר להקים יישוב קבע אנגלי באמריקה במאה השש-עשרה. תקשורת לקויה עם האוכלוסייה הילידית, ארגון קלוקל שנסמך בעיקר על משאביו ומרצו של ראלי, תנאים גאוגרפיים ירודים ותזמון גרוע היו כולם גורמים שהביאו לכישלון היוזמה. עד מותה של אליזבת ב-1603 לא נערך מבצע בסדר גודל דומה, אך עם זאת חסידי ההתיישבות לא פסקו מלדבר בשבח הרעיון. בתחילה רבים ראו במושבה אנגלית באמריקה כמעין נספח לפעילות הפריבטרים, אם כי אט אט החלה תפיסה זו להשתנות. באופן הדרגתי הציפייה למצוא מתכות יקרות נעשתה לרק אחת מני סיבות רבות שהפכו את רעיון הקולוניזציה באמריקה לאטרקטיבי בעיני בעלי העניין האנגליים. הסחר האטלנטי הלך והפך מגוון יותר ובמקביל המודעות כלפי העושר שצברו הפורטוגלים והספרדים במטעים באמריקה הלכה וגברה. לבעלי העניין האנגליים התחיל להתבהר כי לא רק מתכות ואבנים יקרות מניבות עושר, וכי סוכר, כותנה, קקאו, קפה טבק פרוות ואפילו דגים יכולים להוות סחורות בעלות ערך רב. שילוב מוסד חברת המניות המשותפת, שהתפתח במחצית המאה הקודמת, עם המאמץ הקולוניאלי של תחילת המאה השבע-עשרה, כפי שהתבטא בהקמת חברות פלימות' ולונדון, עזר להתגבר על מגבלות כלכליות וארגוניות רבות שעמדו בפני ראלי וחבריו. מכירת אחזקות אפשרה לרתום את משאביהם של עשרות משקיעים ובכך להקטין את הסיכון של המשקיע הבודד ולהגביר את איתנות ההשקעה.[14]

מושבת רואנוק בתרבות הפופולרית

גורלה המסתורי של מושבת רואנוק גרר התייחסות רבה בתרבות הפופולרית.

לקריאה נוספת

  • Kupperman, Karen O., Roanoke: The Abandoned Colony, Totowa, 1984.
  • Middleton, Richard and Anne Lombard, Colonial America: A History to 1763, Cambridge (MA), 2011.
  • Moran, Michael G., Inventing Virginia: Sir Walter Raleigh and the Rhetoric of Colonization, New York, 2007.
  • Quinn, David B., Set Fair for Roanoke: Voyages and Colonies 1584-1606, Chapel Hill, 1984.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מושבת רואנוק בוויקישיתוף
  • Roanoke Island, באתר ההיסטורי של צפון קרולינה (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ James Horn, A Land as God Made It: Jamestown and the Birth of America, New York, 2005, pp. 22-23.
  2. ^ יוג'ין פ' רייס (הבן) ואנתוני גרפטון, אירופה בראשית העת החדשה: ,1559-1460, תרגמה עדי הירש-גינזבורג, תל אביב, 2010, עמ' 44-41.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Richard Middleton and Anne Lombard, Colonial America: A History to 1763, Cambridge (MA), 2011, p. 42.
  4. ^ Peter T. Bradley, British Maritime Enterprise in the New World, Lewiston, 1999, pp. 252-258.
  5. ^ Michael G. Moran, Inventing Virginia: Sir Walter Raleigh and the Rhetoric of Colonization, New York, 2007, pp. 4-6.
  6. ^ Peter T. Bradley, British Maritime Enterprise in the New World, Lewiston, 1999, pp. 262-268.
  7. ^ David B. Quinn, Set Fair for Roanoke: Voyages and Colonies 1584-1606, Chapel Hill, 1984, pp. 4-8.
  8. ^ Michael G. Moran, Inventing Virginia: Sir Walter Raleigh and the Rhetoric of Colonization, New York, 2007, pp. 33-34.
  9. ^ Richard Middleton and Anne Lombard, Colonial America: A History to 1763, Cambridge (MA), 2011, p. 43.3
  10. ^ Gary C. Grassl, "Joachim Gans of Prague: The First Jew in English America", American Jewish History, Vol. 86, No. 2, June 1998 pp. 195-217.
  11. ^ על יחסי המתיישבים עם שבט רואנוק, ראו: Karen O. Kupperman, Roanoke: The Abandoned Colony, Totowa, 1984, pp. 66-87.
  12. ^ Richard Middleton and Anne Lombard, Colonial America: A History to 1763, Cambridge (MA), 2011, p. 43.
  13. ^ Richard Middleton and Anne Lombard, Colonial America: A History to 1763, Cambridge (MA), 2011, pp. 44-45.
  14. ^ Richard Middleton and Anne Lombard, Colonial America: A History to 1763, Cambridge (MA), 2011, pp. 45-47.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24769798מושבת רואנוק

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מושבת_רואנוק&oldid=686680"