מארי רות'בארד
 | |
| רותבארד 1994~ | |
| לידה | 2 במרץ 1926 |
|---|---|
| פטירה | 7 בינואר 1995 (בגיל 68) |
| זרם | ליברטריאניזם |
| תחומי עניין | כלכלה, פילוסופיה פוליטית, האסכולה האוסטרית, ליברטריאניזם, אנרכו-קפיטליזם |
| הושפע מ | אריסטו, לודוויג פון מיזס, אויגן פון בהם-באוורק, אדמונד ברק, קארל מנגר, איין ראנד, ג'ון לוק |
| השפיע על | רוברט נוזיק, הנס הרמן הופה, רון פול, תום וודס, רוברט היגס, וולטר בלוק |
| מדינה | ארצות הברית |
מארי ניוטון רותבארד (באנגלית: Murray Newton Rothbard; 2 במרץ 1926 - 7 בינואר 1995) היה כלכלן אמריקאי-יהודי ונודע כפילוסוף ומהדמויות הבולטות בתנועה הליברטריאנית.
רותבארד היה כלכלן הטרודוקס מהאסכולה האוסטרית, היסטוריון ותאורטיקן פוליטי שכתביו והשפעתו האישית מילאו תפקיד מרכזי בהתפתחות התנועה הליברטריאנית, והוא אחד ההוגים החשובים במסורתה. רותבארד היה המייסד והתאורטיקן המוביל של האנרכו-קפיטליזם, תומך נלהב ברוויזיוניזם היסטורי, ודמות מרכזית בתנועה הליברלית של המאה העשרים.
כתב מעל 20 ספרים בנושאי כלכלה, פילוסופיה והיסטוריה כלכלית, בהם המגנום אופוס שלו "'אדם כלכלה ומדינה".
רותבארד טען כי כל השירותים הניתנים על ידי המערכת המונופולית של המדינה המאורגנת יכולים להיות מסופקים בצורה יעילה בהרבה על ידי המגזר הפרטי, וציין כי המדינה היא "ארגון של שוד שיטתי אחד גדול". הוא הגדיר את שיטת הבנקאות ברזרבה חלקית כהונאה והתנגד לבנקאות מרכזית. הוא התנגד בתוקף לכל התערבות צבאית, פוליטית וכלכלית בענייני אומות אחרות. לדברי חברו, הנס הרמן הופה, "לא הייתה שום תנועה אנרכו-קפיטליסטית ללא רותבארד".
רותבארד היה בלתי מתפשר בתמיכתו בזכות הקניין של כל אדם לגופו ורכושו וקידם זרם של אנרכיזם שוק חופשי אותו כינה אנרכו-קפיטליזם. בין פעילויותיו הפוליטיות רותבארד היה ממייסדי המפלגה הליבטריאנית בארצות הברית, מכון מיזס ומכון קאטו, מכון חשיבה ליברטריאני בולט.
חייו
רותבארד נולד בניו יורק, בן למהגרים יהודים מרוסיה ומפולין, בה בילה את רוב חייו. אביו היה כימאי. הוא גדל והתחנך כאיש ימין, בסביבה שבה רוב חבריו ועמיתיו היו קומוניסטים. רות'ברד הגדיר את אביו המהגר כאינדיווידואליסט שאימץ את הערכים האמריקניים של ממשל קטן ומוגבל, יזמות חופשית, רכוש פרטי, ושל "נחישות להתעלות מעל עצמנו". בעיניו, הסוציאליזם נראה "ככפיני ומעורר אימה."[1]
התחתן בשנת 1953 בניו יורק עם ג'ואן שומאכר, שבעתיד תהיה העורכת של כתביו ויועצת קרובה עבורו.
למד כלכלה ומתמטיקה באוניברסיטת קולומביה, ולאחר 11 שנים קיבל דוקטורט בכלכלה, בשנת 1956.
רותבארד נפטר מהתקף לב ב-7 בינואר 1995, בגיל 68.
כלכלה
האסכולה האוסטרית
כאמור, רותבארד היה תומך מובהק של האסכולה האוסטרית בכלכלה, תחת הוראתו של הכלכלן לודוויג פון מיזס. בדומה למיזס, דחה רותבארד את יישום השיטה המדעית לתחומי הכלכלה, ודחה מספר כלים מתמטיים כגון האקונומטריה, הניתוח האמפירי-סטטיסטי וכן כלים אחרים של מדעי החברה, והגדירם כחסרי תועלת ללימודי הכלכלה.
במקום זאת, הוא אימץ את הפרקסאולוגיה, מתודולוגיה א-פריורית שמיזס פיתח. הפרקסאולוגיה רואה את החוקים כלכליים כמין אקסיומות גאומטריות או מתמטיות: קבועות, בלתי משתנות, אובייקטיביות וניתנות להבנה באמצעות חשיבה לוגית, ללא שימוש בראיות (אמפיריות) כלשהן. על חשבון הכלכלן מיזסיאן הנס-הרמן הופה, שנמנע מהשיטה המדעית ומהעדויות האמפיריות מבדיל את הגישה המיזיאנית "מכל שאר בתי הספר הכלכליים הנוכחיים".
הכלכלן האמריקאי מארק סקוסן מאוניברסיטת גרנתאם והקרן לחינוך כלכלי, שאף הוא מבקר את כלכלת המיינסטרים, משבח את רותבארד ומתארו כמבריק ובעל סגנון כתיבה משכנע, טיעוניו הכלכליים מתוחכמים וקפדניים מבחינה לוגית, והמתודולוגיה המיזסיאנית שלו יציבה. יחד עם זאת, בהסתמך על העדר הפרסומים האקדמיים של רת'בארד, מודה סקוזן כי הוא היה למעשה "מחוץ לדיסציפלינה" של כלכלת המיינסטרים (או כלכלה אורתודוקסית) וכי עבודתו "נפלה על אוזניים ערלות" כשהרצה מחוץ לחוגים האידאולוגיים שלו. בהקשר זה קונן חברו הנס הרמן הופה על כך שכלכלנים לא-מיזסיאניים מתעלמים ומפטירים את הגישה המיזסיאנית כ"דוגמטית ולא מדעית", גישה שאומצה בחום על ידי הופה ורותבארד.
רותבארד כתב בהרחבה על תאוריית מחזור העסקים האוסטרי (ABCT) וכחלק מגישה זו, התנגד בתקיפות לבנקאות מרכזית, כסף פיאט ובנקאות ברזרבה חלקית, והמליץ על חזרה לתקן זהב ועל דרישת רזרבה של 100% לבנקים.[2]
הפולמוס מול כלכלת המיינסטרים
רותבארד חיבר שורה של פולמוסים חריפים נגד הכלכלה המודרנית, ומתח ביקורת על שורת אנשי מפתח. הוא כינה את אדם סמית "פלגיאריסט חסר בושה" שהסיט את הכלכלה למסלול לא נכון, שבסופו של דבר הביא לעליית המרקסיזם. במקום זאת, שיבח רותבארד את עבודותיהם של בני זמנו של סמית', כמו רישאר קנטיון, על פיתוח תאוריית הערך הסובייקטיבי. בתגובה להאשמתו של רותבארד ש"עושר העמים" של סמית היה גניבה ספרותית, דייוויד פרידמן ביקר בחריפות את אישיותו של רותבארד וטען כי הוא "לא היה לגמרי כן בניתוחו או שהוא לא ממש קרא את הספר שאותו הוא מבקר".[3]
רותבארד ביקר באותה חריפות את ג'ון מיינרד קיינס, ותיארו כחלש בתאוריה כלכלית ואופורטוניסט פוליטי רדוד. הוא הוסיף כי רגולציה ממשלתית בסגנון קיינסיאני, המתמקדת בכסף ואשראי הובילה למצב מוניטרי ובנקאי עגום. הוא השפיל את ג'ון סטיוארט מיל והחשיבו ל"רגשני", והעריך כי אישיותו ה"רכה" של מיל הסיטה את מחשבתו הכלכלית.
רותבארד העביר ביקורת גם על הכלכלן המונטריסטי מילטון פרידמן. בחיבור שכותרתו "חשיפתו של מילטון פרידמן" ("Milton Friedman Unraveled"), הוא השפיל את פרידמן ותיארו כסטטיסט (תומך בהתערבות ממשלתית), מועדף של הממסד, ידיד ואפולוגט של ריצ'רד ניקסון, ו"בעל השפעה מזיקה על המדיניות הציבורית". רותבארד אמר שליברטריאנים צריכים לבוז ולא לחגוג את יוקרתו האקדמית של פרידמן ואת השפעתו הפוליטית. בהתייחסו לכך שרותבארד היה "מגעיל אליי ולעבודתי", הגיב פרידמן לביקורתו של רות'ברד וכינה אותו כ"דוגמט יוצר כתות".[4]
בספר הוקרה שפורסם על ידי מכון מיזס, כתב בן חסותו של רותבארד, הנס-הרמן הופה, כי ספרו "אדם, כלכלה ומדינה" הציג הפרכה מעולה של כל הווריאציות לכלכלה מתמטית, וכלל אותו מבין הישגיו הבולטים של רותבארד. הופה קונן על כך שכמו מורו של רותבארד, לודוויג פון מיזס, גם רותבארד נפטר מבלי לזכות בפרס נובל, על אף שלדעת הופה הוא ראוי לו כפליים.
אף על פי שהופה סבר שעבודתו של רותבארד לא זכתה לתשומת לב הראויה מהאקדמיה, הוא כינה את רותבארד "ענק אינטלקטואלי", ובר השוואה לאריסטו, לוק וקאנט.
ביקורת על עבודתו
אף על פי שהזדהה ככלכלן אוסטרי, המתודולוגיה של רותבארד עמדה בניגוד לעבודתם של אוסטרים רבים אחרים. ב-1956 ביטל רותבארד את השקפותיו של הכלכלן האוסטרי פריץ מאכלופ, וציין כי הוא אינו פרקסאולוג אלא פוזיטיביסט שכשל בייצוג דעותיו של מיזס, והוא למעשה שותף לאותה השקפה פוזיטיביסטית של מילטון פרידמן.
לדברי הכלכלנים הליברטריאניים טיילר קוון וריצ'רד פינק, רותבארד כתב כי המונח "כלכלה המסתובבת בצורה שווה" ("evenly rotating economy, "ERE) משומש על מנת לנתח את המורכבות בעולם של שינוי. המונח ERE הוצג על ידי מיזס כמינוח חלופי לשיטה הכלכלית המרכזית של שיווי משקל סטטי וניתוח שיווי משקל כללי. קוון ופינק מצאו "חוסר עקביות רציני הן באופי של ה-ERE והן בשימושיו האפשריים". למעט רותבארד, שום כלכלן אחר לא אימץ את המונח של מיזס, והמושג המשיך להיקרא "ניתוח שיווי המשקל".
במאמר שפורסם בשנת 2011 על "ההתנגדות הרפלקסיבית" של רותבארד לאינפלציה, ציין האקונומיסט כי השקפותיו גוברות יותר ויותר בקרב פוליטיקאים ואנשי מקצוע בימין הפוליטי.
ב-1988 ציין הכלכלן פיטר בוטקה כי רותבארד "תקף בחריפות את כל הספרים של האוסטרים המוקדמים", ולדעתו רותבארד יתואר טוב יותר ככלכלן זכויות קניין מאשר ככלכלן אוסטרי.
אנרכו-קפיטליזם
תאורטיקנים שונים תמכו בפילוסופיות דומות לאנרכו-קפיטליזם. האדם הראשון שהשתמש במונח, לעומת זאת, היה רותבארד, שבאמצע המאה העשרים סינתז אלמנטים מהאסכולה האוסטרית בכלכלה, הליברליזם הקלאסי ואנרכיזם אינדיבידואליסטי-אמריקאי מן המאה ה-19 לתורה אחת גדולה ושיטתית. לדברי לו רוקוול, רותבארד הוא "המצפון" של כל הזנים השונים של אנרכיזם ליברטריאני, שתומכיו בני זמננו הם "עמיתים" לשעבר של רות'ברד ששאבו השראה אישית מדוגמאותיו.
במהלך שנות לימודיו לתואר שני בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, רו'תבארד שקל האם מדיניות לסה-פר קפדנית ומוחלטת של סוכנויות פרטיות תוכל להחליף בהצלחה את שירותי ההגנה של הממשלה. הוא נפגש עם באלדי הארפר, מייסד "הקרן לחינוך כלכלי" (FEE), שגם הוא הטיל ספק בצורך בממשלה כלשהי. בתקופה זו הושפע רותבארד מהאנרכיסטים האינדיבידואליסטיים האמריקאיים של המאה התשע-עשרה כמו ליסנדר ספונר, בנימין טאקר והכלכלן הבלגי גוסטב דה מולינארי (שכתב בין היתר על אופן הפעולה של שיטה אנרכיסטית כזאת). כך הוא הצליח לשלב את כלכלת הלסה-פר של מיזס עם ההשקפות האבסולוטיסטיות על זכויות האדם ודחיית המדינה. במזכר שלא פורסם, שנכתב בשנת 1949, מסכם רותבארד כי על מנת להאמין בלסה-פר יש לאמץ אנרכיזם.
רותבארד החל לראות את עצמו כ"אנרכיסט רכוש פרטי" בשנת 1950, ומאוחר יותר החל להשתמש בכינוי אנרכו-קפיטליסט כדי לתאר את האידאולוגיה הפוליטית שלו. במודל האנרכו-קפיטליסטי שלו, מערכת של סוכנויות הגנה תתחרה בשוק חופשי ותיתמך באופן וולונטרי על ידי צרכנים שבוחרים להשתמש בשירותי ההגנה והשיפוט שלהן. אנרכו-קפיטליזם פירושו סוף המונופול של המדינה על כוח.
בספרו "אדם, כלכלה ומדינה" מחלק רותבארד את התערבות המדינה לשלוש קטגוריות: "התערבות אוטיסטית", שהיא התערבות בפעילויות לא-כלכליות פרטיות; "התערבות בינארית", המחייבת חילופי דברים בין הפרטים והמדינה; ו"התערבות משולשת", שהיא סחר חליפין בין יחידים המפוקח בידי המדינה. לדברי הכלכלן סנפורד איקדה, הטיפולוגיה של רותבארד "מבטלת את הפערים ואת חוסר העקביות המופיעים בניסוחו המקורי של מיזס".
רותבארד כותב בספרו "כוח ושווקים" שתפקיד הכלכלן בשוק חופשי מוגבל, אך עדיין גדול בהרבה מאשר תפקידו אצל ממשלה המבקשת המלצות למדיניות כלכלית. רותבארד טוען כי אינטרס עצמי שמוליד דעות קדומות מוביל כלכלנים רבים לטובת התערבות ממשלתית מוגברת.
אתיקה
אף על פי שרותבארד יישם את המתודולוגיה הדדוקטיבית של מיזס על התאוריה החברתית והכלכלית שלו, הוא חלק על מיזס בשאלת האתיקה. באופן ספציפי, הוא דחה את ההכרה של מיזס שערכים אתיים הם סובייקטיביים, והתנגד לתועלתנות מוסרית לטובת חשיבת "חוק טבעי" מבוססת עקרונות. לצורך הגנה על השקפותיו, מיזס השתמש בטיעונים תועלתניים-כלכליים שמטרתם להוכיח שמדיניות ההתערבות הממשלתית הביאה את כל החברה למצב גרוע יותר. רותבארד, לעומת זאת, הגיע למסקנה שמדיניות ההתערבות מיטיבה למעשה עם חלק מהאנשים, כגון עובדי ממשלה והמרוויחים מתוכניות רווחה חברתיות. לכן, בניגוד למורו מיזס, ניסה רותבארד לקבוע בסיס משפטי אובייקטיבי של "חוק טבעי" לפילוסופיה שוק החופשי. הוא כינה את העיקרון הזה כ"בעלות עצמית", והוא מבוסס על כתביו של ג'ון לוק וכן ממושגים מהליברליזם הקלאסי ומהאנטי-אימפריאליזם של הימין הישן.
רותבארד הסכים עם תאוריית העבודה של לוק, אך דחה את קונספט ה"הומסטדינג" (homestead) וטען כי אם אדם מערבב את עבודתו ביחד עם אדמות חסרות בעלים, הוא הופך לבעלי השטח או הרכוש, והוא עשוי להחליף בעלים רק על ידי מסחר או מתנה.
רותבארד היה מבקר חזק של שוויונאות (egalitarianism). בעבודתו משנת 1974, "שוויונאות כמרד נגד הטבע ומאמרים אחרים", קבע כי:
"השוויון אינו נמצא במצב הטבעי של העולם, ומסע הצלב המנוהל כדי להפוך את כולם לשווים בכל דבר (למעט שוויון בפני החוק) בוודאי שיהיו לו השלכות אסוניות... בלב השמאל השוויוני עומדת האמונה הפתולוגית שאין שום מבנה למציאות; שכל העולם שלפנינו הוא בעצם 'טבולה ראסה' שניתן לשינוי ולתמרון לכל כיוון בכל רגע נתון על פי הרצון האנושי בלבד".
רוויזיוניזם היסטורי
רותבארד אימץ את "הרוויזיוניזם ההיסטורי" שישמש כאנטיתזה למה שנתפס בעיניו כהשפעה הדומיננטית של "אינטלקטואלי בית המשפט" המושחתים בנרטיבים ההיסטוריים המרכזיים.[5] הוא סבר שאותם אינטלקטואלים מעוותים את התיעוד ההיסטורי לטובת "המדינה" בתמורה לעושר, כוח ויוקרה, והגדיר את המשימה הרוויזיוניסטית כ"חדירה לערפל השקרים וההונאה של המדינה ושל אינטלקטואלי בית המשפט, על מנת להציג לציבור את ההיסטוריה האמיתית". רותבארד תמך ברוויזיוניזם של ההיסטוריון מכחיש השואה הארי בארנס, שלטענתו במלחמת העולם השנייה "רצח הגרמנים והיפנים היה המטרה העיקרית של המלחמה".[6]
תמיכתו של רותבארד ברוויזיוניזם של מלחמת העולם השנייה והקשר שלו עם בארנס ועם עוד מספר מכחישי שואה אחרים עוררו ביקורת מצד הימין הפוליטי. הכתב קווין וויליאמסון ניסח מאמר דעה שפורסם ב"National Review", אשר גינה את רותבארד על "יצירת עניין משותף עם ההיסטוריונים הרוויזיוניסטיים של הרייך השלישי", מונח שבאמצעותו נהג לתאר את מכחישי השואה האמריקנים הקשורים לרותבארד, כגון ג'יימס ג'יי מרטין מהמכון למחקר היסטורי (Institute for Historical Review).
במאמר לרגל יום הולדתו ה-40 של רותבארד, הצהיר חברו, ההיסטוריון ראלף רייקו, כי רותבארד הוא הסיבה העיקרית לכך שהרוויזיוניזם ההיסטורי הפך לחלק מכריע בעמדה הליברטריאנית".
ספריו
- Man, Economy, and State, D. Van Nostrand Co., 1962; full text reprint of second edition (Scholar's Edition), Mises Institute, 2004
- The Panic of 1819: Reactions and Policies, Columbia University Press, 1962; full text reprint, Mises Institute, 2004.
- America's Great Depression, D. Van Nostrand Co., 1973; full text reprint, fifth edition, Mises Institute, 2005
- Power and Market: Government and the Economy, Sheed Andrews and McMeel, 1970; full text reprint, reattached to Man, Economy, and State, Mises Institute, 2004
- For a New Liberty: The Libertarian Manifesto, Collier Books, 1973, 1978; full text reprint/Audio book, Mises Institute)
- The Essential von Mises, "Bramble Minibook", 1973; full text reprint, Mises Institute, 1988
- Egalitarianism as a Revolt Against Nature and Other Essays, Libertarian Review Press, 1974; full text reprint, Second edition, Mises Institute, 2000.
- Conceived in Liberty, (4 vol.), Arlington House Publishers 1975–1979; full text collected in single volume, Mises Institute, 2012, מסת"ב 0-945466-26-9
- The Logic of Action (2 vol.), Edward Elgar Pub, 1997; full text reprint as Economic Controversies, Mises Institute, 2011
- The Ethics of Liberty, Humanities Press, 1982; New York University Press, 1998; full text reprint/Audio Book, Mises Institute
- The Mystery of Banking, Richardson and Snyder, Dutton, 1983; full text reprint, Mises Institute, 2007
- The Case Against the Fed, Mises Institute, 1994; full text reprint, Mises Institute
- An Austrian Perspective on the History of Economic Thought, (2 vol.), Edward Elgar Pub, 1995; full text reprints Vol. 1: Economic Thought Before Adam Smith and Vol. 2: Classical Economics, Mises Institute, 2009
- Making Economic Sense, Mises Institute, 2007; full text reprint updated 7/15/2011 version
- The Betrayal of the American Right, Mises Institute publication of 1970s unpublished work, 2007, מסת"ב 978-1-933550-13-8; full text reprint
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של מארי רותבארד באתר מכון לודוויג פון מיזס.
- סרטונים של רותבארד בעמוד היוטיוב של מכון מיזס
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Rothbard, Murray, "Life in the Old Right", LewRockwell.com, 2015
- ^ Murray Rothbard The Mystery of Banking (2nd ed.), page 111–13, Auburn, Alabama: Ludwig von Mises Institute, (2008) [1983]
- ^ Casey, Gerard: Murray Rothbard. page 112, New York, NY: The Continuum International Publishing Group., 2010
- ^ Doherty Brian, [Reason 1995 ,Best of Both Worlds], Reason, 1995
- ^ Raimondo, Justin: An Enemy of the State: The Life of Murray N. Rothbard, Amherst, New York: Prometheus Books, 2000
- ^ Rothbard, Murray (1968). "Harry Elmer Barnes as Revisionist of the Cold War, https://www.lewrockwell.com1970/01/murray-n-rothbard/cold-war-myths/, Lew Rockwell Archive
27332485מארי רות'בארד