מוריס יאמאוגו
 | |||||
|
מוריס יאמֶאוֹגוֹ (בצרפתית: Maurice Yaméogo; 31 בדצמבר 1921 - 9 בספטמבר 1993) היה נשיאה הראשון של וולטה עילית (כיום - בורקינה פאסו).
תולדות חייו
יאמאוגו נולד בעיר קודוגו (Koudougou (אנ')) והשתייך לשבט המוסי, קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר בטריטוריה. הוא למד בבתי ספר של המיסיון ובסמינר לכמרים במטרה להיות כומר קתולי. אולם בשלב מסוים החליט לעזוב את המסלול לכמורה, להיכנס לשירות הציבורי ולהתחתן.
בשנת 1946 נבחר לחבר הפרלמנט שהוקם בוולטה עילית הצרפתית מטעם המפלגה הדמוקרטית המאוחדת (Parti Démocratique Unifié) וב-1948 נבחר לחבר מועצת אפריקה המערבית הצרפתית כנציג תנועת איגודי העובדים. ב-1954 התמנה ליו"ר קונפדרציית העובדים הנוצרים (Confédération française des travailleurs chrétiens; CFTC) האיגוד המקצועי הגדול בוולטה עילית. ב-1957 ייסד את התנועה הדמוקרטית הוולטאית (Mouvement Démocratique VoltaÏque), שזכתה ל-26 מושבים מתוך 70 בפרלמנט (מול "העצרת האפריקאית הדמוקרטית" -RDA - Rassemblement Démocratique Africain שזכתה ל-36 מושבים), והפך לשר החקלאות בממשלה קואליציונית שניהלה את האוטונומיה המקומית של וולטה עילית, תחת שליטה צרפתית. ב-1958 עבר ל-RDA והתמנה לשר הפנים. בספטמבר אותה שנה, לאחר מותו של דניאל קוליבאני (Daniel Ouezzin Coulibaly), היה יאמאוגו ליושב ראש האספה המחוקקת של וולטה עלית (ראש ממשלה בפועל). בתפקידו זה ביקש להוביל את ארצו לאיחוד עם הפדרציה של מאלי (במסגרת זו הובטחה לו משרת סגן יושב ראש האספה המחוקקת הפדרלית). אולם שוכנע על ידי פליקס הופואה-בואני להצטרף, יחד עם חוף השנהב לקונסיי דה ל'ונטונט (מועצת מדינות ההסכמה), מסגרת כלכלית-מדינית תחת חסות צרפתית, שתאפשר מתן שלטון ריבוני למדינות. יאמאוגו חתם על ההסכם בדצמבר 1958 וולטה עילית זכתה בשלטון ריבוני, בדרך לעצמאות מלאה.
לקראת הבחירות שהתקיימו במרץ 1959 הקים יאמאוגו את מפלגת האיחוד הדמוקרטי וולטאי (UDV - Union Démocratique VoltaÏque) וזכה לניצחון סוחף עם 64 מושבים מתוך 75. ב-5 באוגוסט 1960 זכתה וולטה עילית לעצמאות (יחד עם שאר "מדינות ההסכמה") ויאמאוגו היה לנשיא המדינה. הוא אסר את ראשי מפלגת האופוזיציה בעלת האוריינטציה המרקסיסטית-פאן-אפריקאית והוציא אותה מחוץ לחוק. מפלגות נוספות שהתקיימו נאסרו או מוזגו לתוך UDV, כך שהמשטר במדינה היה הלכה למעשה משטר חד-מפלגתי, בעל זיקה לצרפת ולמערב וקשר הדוק עם מדינות ההסכמה (חוף השנהב, דהומיי, וניז'ר). יאמאוגו כיהן גם כשר החוץ, שר הביטחון (בשנים 1961-1962) ושר לביטחון פנים (1963-1965). כן כיהן כנשיא מדינות ההסכמה.[1]
ב-3 באוקטובר 1963 נערכו "בחירות" בהן היה יאמאוגו מועמד יחיד וזכה ב-99.9% מהקולות. בשלהי 1965 עוררה מנהיגותו הסמכותנית גל של ביקורת, הפגנות ושביתה כללית. ב-3 בינואר 1966 אולץ יאמאוגו להתפטר. מחליפו היה סנגולה למיזאנה (Sangoulé Lamizana (אנ')). יאמאוגו נשלח לכלא בו היה במאסר עד 1968. בשנת 1983 נאסר שוב, על ידי המהפכנים שהעלו לשלטון את תומא סנקרה. ב-1985 שוחרר ויצא לגלות בחוף השנהב ממנה שב ב-1990. יאמאוגו נפטר בואגאדוגו, בירת בורקינה פאסו, ב-9 בספטמבר 1993.
יחסיו עם מדינת ישראל
יאמאוגו היה אחד מידידי ישראל באפריקה, בתקופה שבה הייתה צרפת ידידתה הקרובה של ישראל.
מוריס יאמאוגו ביקר בישראל ב-5 ביולי 1961[2][3] כנציג ארצו וארבע מדינות ההסכמה.[4] הביקור נמשך עד ה-13 ביולי 1961.[5]
קישורים חיצוניים
- ערך ב אנציקלופדיה בריטניקה
- הבחירות בבורקינה פאסו
- דוד אסף, כשהיה פה הנשיא מחבל וולטה העליון, בבלוג "עונג שבת", 22 בפברואר 2019
הערות שוליים
- ^ ביקור נשיא וולטה עלית בת"א, הצופה, 11 ביולי 1961
- ^ סכנות עתים, בטקס מפואר נתקבל נשיא וולטה עלית, למרחב, 5 ביולי 1961
- ^ נשיא וולטה עתית מביע תמיכת "מדינות ההסכמה" בישראל, דבר, 11 ביולי 1961
- ^ נשיא וולטה עתית מביע תמיכת "מדינות ההסכמה" בישראל, דבר, 11 ביולי 1961
- ^ יצא נשיא וולטה עלית, על המשמר, 13 ביולי 1961
26248281מוריס יאמאוגו