מוראד פרג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מראד פרג (משמאל) לצד הסופר מוריס שמאס

מוראד פרג ערבית: مراد فرج; מראד פרג; 1867–1956; לפי הערבית המצרית יש לבטא את שמו פָרָג) היה משורר, עיתונאי, משפטן ותאולוג יהודי-קראי, מחשובי היוצרים היהודים במצרים בעת החדשה.

קורות חיים

מוראד פרג נולד בקהיר בשנת 1867 למשפחה יהודית קראית. שם משפחתו המקורי הוא "אלישע", אך נקרא "פרג" על שם אביו.[1] הוא היה מהסטודנטים הראשונים במכללה למשפטים של קהיר לאחר פתיחתה, ובמחזור איתו למדו אישים כגון סעד זע'לול, לימים מנהיג התנועה הלאומית המצרית.

לאחר הסמכתו כעורך דין עבד כאיש ממשל תחת הח'דיו עבאס חלימי. הוא זכה לפרסום ומוניטין כעורך דין לאחר שבשנת 1902, לבקשת הקהילה הרבנית, הצליח להוכיח את חפותו של נאשם יהודי-רבני מפורט סעיד שנפל קורבן לעלילת דם והואשם ברצח טקסי של מוסלמי. הוא קיבל הערכה כמשפטן גם מחוץ לקהילה היהודית, ובשנת 1922 נבחר לייעץ לוועדה שניסחה את החוקה המצרית של 1923. פרג פרסם מספר ספרי עיון בתחום המשפט והחוק המצרי למן שנת 1889, וכמה מהם אף שימשו כספרי לימוד בפקולטות למשפטים במצרים.[1] בנוסף הוא כיהן כדיין בבית הדין הדתי של הקהילה הקראית.

מוראד פרג לאחר טקס קבלת התואר "ביי"

פרג עסק בכתיבה עיתונאית ופרסם מאמרי הגות בעיתונות המצרית-הכללית בנושאים חברתיים. אחת הבמות העיקריות למאמריו היה העיתון אל-גרידה בעריכת אחמד לוטפי א-סייד. בשנת 1901 ייסד עיתון שבועי יהודי-קראי בשפה הערבית בשם "אל-תהד'יב" ושימש כעורכו עד לסגירתו בשנת 1903. העיתון עסק בעיקר בשאלות הפנימיות של הקהילה הקראית במצרים וקרא לרפורמות ומודרניזציה בקהילה. הוא המשיך בכתיבה עיתונאית בעיתונים קראיים-קהילתיים כגון אל-ארשאד ואל-כלים, עיתונים יהודים-מצרים כלליים כגון ישראל ואל-שמס ועיתונים מצרים-כלליים כגון אל-מואייד (المؤيد) לאורך חייו. עשרות ממאמריו של פרג קובצו בשנת 1912 לספר בשם "מכלאת מראד" (מאמרי מראד).

פרג חיבר שירה ערבית ועברית וזכה להערכה רבה כמשורר. יצירתו הגדולה ביותר היא ארבעת כרכי שירה בערבית ספרותית שפרסם בין השנים 1912-1939 תחת הכותר "דיוואן מראד". בשנת 1923 פרסם כרך נוסף של שירה בשם "אל–קדסיאת", אותו הוא תרגם בעצמו לעברית והוציא לאור את התרגום בשנת 1928. רבים משיריו של פרג עוסקים בנושאים יהודיים וציוניים ובהם הוא מקפיד להדגיש את שיתוף הפעולה התרבותי היהודי-ערבי לאורך ההיסטוריה. שירתו של פרג מבוססת על תבניות השירה הערבית הקלאסית, ולצד זאת מכילה מוטיבים מקראיים ויהודיים רבים. אהדתו של פרג לציונות באה לידי ביטוי ברבים משיריו, ובהקדמה לקובץ "אל-קודסיאת" הוא כותב כי חיבר אותו לאחר ביקור ביישוב היהודי בארץ ישראל, וכמה משיריו בספר עוסקים במעלת ארץ ישראל. פרג פרסם קובץ שירה נוסף בעברית בשנת 1945, שיצא לאור בקהיר תחת הכותר "שיר עברי ממשורר עברי".

בנוסף לעיסוקיו האחרים, פרג עסק בתרגום, מחקר ובלשנות: הוא תרגם ספרות יפה לערבית ספרותית, כולל את הרומן העברי אהבת ציון לאברהם מאפו ונובלה אירופאית בשם "ניהליסט ברוסיה" (النهلست فى الروسيا; 1909), וכמו כן תרגם חלקים של התנ"ך (ובהם ספר איוב וספר משלי) לערבית ספרותית גבוהה; עסק בבלשנות שמית משווה, וחיבר ארבעה כרכים גדולים על הדומי בין העברית לערבית ("מפגש שתי הלשונות העברית והערבית"\ ملتقى اللغتين العبرية والعربية; 1932-1945); חיבר אנתולוגיה של שירה ערבית מאת משוררים יהודים מימי הביניים; ספר ללימוד הלשון העברית ("מורה העברית"\ استاذ العبرية; 1925); ספר בצרפתית על הקשרים בין היהודים הקראים לרבניים; חיבורים רבים העוסקים בפרשנות המקרא, באמונות ובהלכה הקראית ועוד. סך הכל לאורך חייו פרסם למעלה מ-40 ספרים בערבית, עברית וצרפתית, בנוסף למאמרים רבים. אחדים מחיבוריו ההלכתיים תורגמו מאוחר יותר לעברית על ידי הקהילה הקראית בישראל.[2]

פרג זכה להערכה בחייו הן כמשפטן והן כמשורר, סופר וחוקר. הוא קיבל את תואר הכבוד "ביי" מהממשלה המצרית על חלקו כיועץ משפטי לניסוח החוקה המצרית של 1923. הוא יישב בין אהבתו לארץ מולדתו מצרים ופטריוטיזם מצרי לבין אהדתו לציונות וזהותו היהודית החזקה ולא ראה סתירה בין השתיים; לאורך השנים הוא עודד לימודי עברית בקרב יהודי מצרים ולאחר קום מדינת ישראל עודד צעירים קראים לעלות אליה. כחלק ממשנתו היהודית-לאומית הוא פעל בעקביות למען אחדות וגישור בין הקהילה הקראית לקהילה הרבנית במצרים.[1]

פרג המשיך בעיסוקים ספרותיים ועיתונאיים למרות מצבו הבריאותי המתדרדר עד חודשים אחדים לפני פטירתו בשנת 1956, בגיל 89. ביחד עם אישים כגון ד"ר הלל פרחי והעיתונאי יעקב צנוע, הוא זכור כאחד מהאינטלקטואלים היהודים-מצרים הבודדים שהיו מעורים בתרבות המצרית ופרסמו את יצירותיהם בערבית, ולא נטשו אותה לטובת התרבות והשפות אירופאיות כמו שאר בני הקהילה.[3]

מספריו

  • שיר עברי ממשורר עברי, קהיר: אולימפיה, 1945.
  • הקדשיות, קהיר: דפוס אשיר, 1928.
  • ديوان مراد، مصر : مطبعة كوهين وابراهيم روزنتال، ١٩١٢-١٩٣٩.
  • ملتقى اللغتين العبرية والعربية، مصر : المطبعة الرحمانية، ١٩٣٢-١٩٤٥.
  • مقالات مراد، مصر : مطبعة روزنتال، ١٩١٢.
  • تفسير التوراة، مصر : المطبعة الرحمانية، ١٩٢٨.
  • كتاب المجموع في شرح الشروع ؛ على القانون المصري الاهلي، مصر : مطبعة المحروسة، ١٨٩٤.

לקריאה נוספת

  • זכאי אהרן, 'מוראד פרג ז"ל, פעליו ויצירתו', מחברת (יוני 1958), עמ' 134-136.
  • נחם אילן, "הערבית-היהודית הפוסט-אסימילטורית", בתוך: א' אטינגר וד' בר-מעוז (עורכים), מטוב יוסף: ספר היובל לכבוד יוסף טובי, אוניברסיטת חיפה, 2011, כרך 3, עמ' 250-265. (על תרגום פרג של ספרי התנ"ך לערבית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 זכאי אהרן, 'מוראד פרג ז"ל, פעליו ויצירתו', מחברת (יוני 1958), עמ' 134-136.
  2. ^ למשל: ספר מעמד האישי : לוקט מהמקרא, ספרי ההלכה, התקנות האחרונות וכללי החקר ויסודות הצדק / מאת מורד "בק" פרג אלישע, רמלה: היהודים הקראים בישראל, 1970
  3. ^ Sasson Somekh, “Participation of Egyptian Jews in Modern Arabic Culture and the Case of Murad Farag,” in The Jews of Egypt: A Mediterranean Society in Modern Times, ed. Shimon Shamir (Boulder, Colo.: Westview Press, 1987.


ערך זה הוא קצרמר בנושא משוררים ובנושא סופרים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29539310מוראד פרג