מעוז בודפסט
מעוז בודפסט היה המעוז הצפוני ביותר בקו בר-לב ושכן על שפת הים התיכון. בודפסט הוא המעוז היחיד שלא נכבש ולא פונה במהלך מלחמת יום הכיפורים. המוצב נודע בכינויו "בודפסט" שהיה שם הקוד שלו במפת סיריוס, במלחמת ההתשה נקרא "פליקן" ו"עטיפה".[1]
מיקום ומבנה המעוז
מעוז בודפסט נהנה מבידוד גאוגרפי ומתנאים טופוגרפיים שהקשו על הגישה אליו, הוא לא שכן על שפת תעלת סואץ כמו יתר המעוזים, אלא על רצועה צרה, שהפרידה בין הים התיכון לבין אזור מלחה שהוצף לפרקים. דרך הגישה הסלולה אל המעוז, "ציר מכפלת", הייתה על השרטון שבין פורט פואד לימת ברדוויל.
אחת הבעיות בבניית המעוז היו ההצפות החוזרות ונשנות, חיל ההנדסה התגבר על אתגר זה באמצעות הגבהת המוצב על בסיס כלונסאות שנלקחו מאזור תעלת סואץ שם שימשו את המצרים לתחזוקה שוטפת של התעלה.[2]
מבני המעוז כללו:
- מתקני פיקוד - בונקר חמ"ל ובונקר המיועד לאיוש על ידי חיל האוויר
- מתקני תצפית - מגדל בפינה הדרום-מערבית ועמדת תצפית ממוגנת עם פריסקופ בגובה 25 מטרים.
- עמדות תותחנים שכללו שתי עמדות לתותחי 155 מ"מ ("נברונים"), שנועדו לספק כיסוי ארטילרי בטווח של 17 ק"מ, ובניהן שתי עמדות למרגמות כבדות 120 מ"מ שנועדו לספק כיסוי ארטילרי לגזרה הקרובה של המעוז .
- בונקרי חיל הים ובו עמדת מכ"ם ימי
- משטחי ירי לטנקים
- עמדות לחימה
- בונקרים תת-קרקעיים לתחמושת ודלק
- מתקני שירותים כולל בונקר תאג"ד
- תעלות קשר, גדרות תיל, מיקוש, תעלות נ"ט
- שער כניסה
הקרבות על מעוז בודפסט
עם פרוץ הקרבות ב-6 באוקטובר 1973 אויש המעוז ב-10 חיילי מילואים מגדוד 68 של החטיבה הירושלמית בפיקודו של סרן מוטי אשכנזי, שהיה סגן מפקד פלוגה ג' בגדוד, 42 חיילי תותחנים מגדוד "שפיפון" בפיקוד סרן אלי דולגין, שהפעילו 4 תותחי הוביצר 155 מ"מ קבועים בתוך שני בונקרים, שכונו תותחי נברון ושתי מרגמות סולתם 120 מ"מ, ובחוליית מכ"ם מחיל הים בת שישה חיילים בפיקוד גבי של.
בודפסט נחשב המוצב הגדול ביותר בקו בר-לב וחשיבותו הרבה הייתה בהיותו על חוף הים התיכון וסמוך לפורט פואד. ככזה היה 'העיניים של חיל הים מול המצרים' ומשום כך ניסו המצרים להשתלט עליו עם פתיחת המלחמה ב-6 באוקטובר.
על פי עדותו של אשכנזי, מצב המעוז היה מוזנח מאוד, עם מיגון חסר או לקוי, ללא התייחסות עניינית מצד מפקדי הגזרה חרף הפצרותיו, כך גם ממצאי מודיעין כגון עקבות אנשי צפרדע מצרים, שהתגלו על הציר המוביל למוצב. ערב המלחמה דולל הכוח שעמד לרשותו, כשהעביר תשעה אנשים מיחידתו לתעוז "טרקלין" העורפי יותר.
התקפת המצרים ב-6 באוקטובר החלה בהפגזה ארטילרית והפצצה בנפלם על המעוז, שחיפתה על התקדמות טור שריון, נגמ"שים, ג'יפים נושאי תול"רים ומשאיות נושאות חי"ר מחטיבה 135 מהארמייה השנייה המצרית מכיוון פורט פואד, או צפון מערב. חטיבת החי"ר המצרית כללה שלושה גדודי חי"ר, גדוד טנקי T-34 (22 טנקים), פלוגת סיור, פלוגת נ"מ (12 תותחי נ"מ 37 מ"מ), ארטילריית שדה (12-18 תותחי 122 מ"מ) וכוחות נ"ט.
בהפגזה נהרגו שלושה מחיילי המוצב שהפעילו את המרגמות: שניים מחיילי התותחנים ואמציה אילני חייל מהנח"ל שנשלח מהרבנות הצבאית לעריכת תפילות יום הכיפורים במעוז וסייע ללוחמים. שלושה חיילים נוספים נפצעו וחייל נוסף מהסוללה נהרג מהפצצות אוויריות של מטוסי סוחוי. למעוז חברו בצהריי היום, שני טנקי מגח בפיקודו של סגן-משנה שאול מוזס מגדוד 9 של חטיבה 14. הכוח של מוזס השמיד כשישה טנקים מצריים, 10 נגמ"שים וכלים נוספים והביא לנסיגה של הכוחות, סיוע אווירי ישראלי פגע בכוחות הנסוגים. ביום השני של המלחמה יצאו מכלל פעולה התותחים של המוצב, לאחר שפגז זרחן פגע במצבור החומר ההודף של הסוללה. בהמשך המלחמה הדפו הטנקים בסיוע חיילי המעוז תקיפות נוספות של המצרים שהגיחו על גבי כלי רכב אמפיבים מכיוון הים.
בערב היום הראשון של המלחמה, נחת כוח קומנדו מצרי על השרטון, חסם במוקשים את ציר "מכפלת" - דרך הגישה מדרום-מזרח למעוז, והציב מארב טילי סאגר. טנקים מ"כוח לפידות", גדוד מוקטן שהורכב אד-הוק בתחילת המלחמה, בפיקודו של יעקב לפידות, ניסו לחבור אל המוצב אך פעמיים נהדפו לאחר שנפגעו מהמוקשים וממארב הטילים. ב-9 באוקטובר תקף הכוח, בהרכב של פלוגת טנקים ופלוגת חי"ר מסיירת שקד, את המארב המצרי אך נבלם תוך שהוא סופג פגיעות קשות, 15 הרוגים וכ-30 פצועים.
ב-10 באוקטובר חברו 2 זחל"מים מגדוד 906 (קורס מכ"ים של הנח"ל) למעוז להביא תחמושת ומזון, ולפנות את חללי ההרוגים מהתותחנים שהיו שם. רק ב-11 באוקטובר הצליח כוח צנחנים מגדוד 564 בפיקודו של יוסי יפה יחד לחסל את המארב ולחבור למעוז בודפסט. לאחר החבירה בערב ה-11 באוקטובר, הוחלפו לוחמי החטיבה הירושלמית בפלוגה מוקטנת מגדוד 906, הפיקוד על המוצב הועבר מאשכנזי לסרן סמי פור מפקד פלוגת הנח"ל. כמה ימים לאחר מכן נוספה מחלקה שישבה בבלוזה וחברה ליתרת הפלוגה של 906 בבודפסט.
ב-15 באוקטובר חסמו שוב כוחות מצרים את ציר "מכפלת", כוח חרמ"ש מגדוד 141 של חטיבה 204, ספג פגיעות קשות בשעה שניסה לפרוץ את הציר ושלושה זחל"מים הושמדו. משימת פתיחת הציר הוטלה על פלוגה ל' של גדוד חרמ"ש 128 מחטיבה 11 השכנה, שהועברה לפיקודה של חטיבה 204. פלוגה ל' מנתה כ-80 חיילי חרמ"ש מצוידים בכ-10 זחל"מים שציודם אינו משופר (מכשירי קשר תקולים או לא קיימים). המצרים שהטמינו את המארב על הציר היו מצוידים בנשק נ"ט והתפתח קרב עקוב מדם. מפקד הפלוגה נפגע מפגיעת כדור ונהרג. הזחל"ם המשיך עד שהגיע למעוז, מפקד אחר לקח פיקוד והחזיר את הזחל"מים אחורנית כדי להגיע אל המארב, אולם המצרים החלו לירות אש חזקה. כמה זחל"מים נפגעו, הכוח נעצר והסתער על המצרים. בסיום הקרב יצאו המצרים מהבורות בהם התחפרו ונכנעו. בקרב זה נהרגו 18 חיילי צה"ל ו-35 נפצעו. מיד לאחר הקרב הגיעה תגבורת של גדוד צנחנים 564 שסייע לטפל בפצועים, לקחת את השבויים המצרים ולפנות את ההרוגים. הדרך לבודפסט נותרה פתוחה עד לסיום המלחמה.
במקביל נחתו כוחות חי"ר מצריים בנגמשים אמפיביים מהים מצפון וכן כוחות חי"ר נוספים תקפו המוצב מכיוון דרום מזרח בפעולת הטעייה מכיוון ציר מכפלת ומדרום למוצב, תוך הפגזות כבדות מאוד של המעוז. כוח חיילי קורס המ"כים של נחל 906 הגן על המוצב. ארבעה הנגמ"שים האמפיביים חטפו פגיעות ישירות ונשארו על חוף הים. חלק גדול מהחיילים המצריים הצליחו לעלות למוצב דרך העמדה של חיל הים, שם החלה הלחימה, כמעט פנים אל פנים, על גדרות המוצב ובמעלה המוצב, אולם הם הושמדו על ידי חיילי המוצב. בקרב כוחות צה"ל לא היו הרוגים ופצועים, בצד המצרי היו עשרות חיילים מצריים הרוגים בניסיון התקפה. כוחות הקומנדו המצרים השאירו על החוף כקילומטר צפונית מערבית לכיוון פורט פואד סירות קומנדו שעל שעוני המנועים היו 2 שעות מנוע בלבד. בערב לפני הפסקת האש יצא כוח קטן של חיילי הנח"ל עם חיילי שייטת 13 לאסוף את סירות ה'זודיאק' מקרבת המוצב המצרי. על הסירות התגלה ציוד רב, בין היתר להביורים שהכינו להתקפה בתוך תעלות מוצב בודפסט. הסירות הועברו לשירות חיל הים.
ציונים לשבח
על גבורתו בקרב על המעוז זכה שאול מוזס בעיטור המופת. על גבורתם בקרבות ב-15 באוקטובר זכו הלוחמים במעוז בעיטורים וציונים לשבח.
- משה לוי, שהמשיך להילחם אף על פי שידו נקטעה מפגיעת סאגר, בעיטור הגבורה.
- החללים רם כהן, שלמה בלבן והלוחם דב גרשטיין זכו בעיטור העוז.
- הלוחם רפאל צבר זכה בעיטור העוז בין השאר על גבורתו בקרב ב-9 באוקטובר.
- החלל אלי חסן זכה בעיטור המופת.
- הלוחם ניסים סוויד קיבל ציון לשבח מהרמטכ"ל.
- מפקד חיל הים האלוף בנימין תלם העניק ציון לשבח לסג"ם גבי שילה מפקד תחנת המכ"ם שמונה על ידי מפקד המעוז מוטי אשכנזי לסגנו.
- הלוחם גבריאל בורוכוב קיבל ציון לשבח על אומץ לב ודבקות במשימה בפינוי הפצועים תחת אש בקרב ב 15 באוקטובר.
סיום תפקיד
בשנת 1975 פורק ופונה מעוז בודפסט במסגרת יישום הסכם הביניים בין ישראל למצרים.
לקריאה נוספת
- מוטי אשכנזי, ברוך נבו ונורית אשכנזי, הערב בשש תפרוץ מלחמה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003.
- אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שלישי, עמ' 72.
- משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ד-1994, עמ' 397 - 428.
- אני נשבע לך, הוצאת כתר, 2003, תמליל ראיון של אביגדור קהלני עם שאול מוזס, עמ' 31-34.
- עופר רגב, מעוז צור - גדוד 68 של החטיבה הירושלמית וקרב המעוזים במלחמת יום הכיפורים.
- איתן הבר וזאב שיף, לקסיקון מלחמת יום הכיפורים, הוצאת זמורה ביתן, 2003, עמודים 68-67.
- אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת מערכות, 2005, עמ' 181-190
קישורים חיצוניים
- תיק מעוז בודפסט במלחמה, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- ורד גפני, הקרב על פריצת הדרך למעוז 'בודפסט', מרץ 2020, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- שמעון שגיא סימן-טוב, התותחנים במעוז "בודפסט", במלחמת יום הכיפורים
- עדות מוטי אשכנזי בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- אהרון דולב, במעוז שלא נפל, מעריב, 14 בדצמבר 1973
- סא"ל גבי חי שילה יומן המלחמה של מפקד תחנת המכ"ם במעוז בודפסט באתר משמר המורשת הימית, דצמבר 2013.
- יוחאי עופר, "עוולה בת 40": הקרב על הצל"ש למעוז שלא נפל, באתר nrg, 22 בינואר 2014.
- עידו בהט, הקמת קו בר-לב וההפגזות לאורך תעלת סואץ באתר יוטיוב, 27 בספטמבר 2017.[א]
- דוד גוהטרזון, בודפסט סיפורו של מעוז ומפגש עם הלוחמים, חלק א', חלק ב', 2021.
ביאורים
- ^ בודפשט הכמעט גמור נראה בסרטון החל מזמן 0:47 שניות ולמשך כ-20 שניות
הערות שוליים
- ^ סא"ל (מיל’) ראודור רויכמן, "ימי הסטלין", אתר חיל התותחנים ועמותת יד התותחנים
- ^ אלוף-משנה אפרים כץ, באתר חיל ההנדסה
32855285מעוז בודפסט