מויסיי
 | |
| מויסיי, 2005 | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | מרמורש |
| חבל ארץ | טרנסילבניה |
| ראש העיר | Grigore Tomoiagă (PSD) |
| שטח | 112.63 קמ"ר |
| גובה | 581 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 9,264 (2011) |
| ‑ צפיפות | 82.25 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 47°39′00″N 24°32′00″E / 47.65°N 24.533333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.primariamoisei.ro/ | |
מויסיי (ברומנית: Moisei או Moiseu, מויסֵאוּ; בהונגרית: Majszin, מאיסין; ביידיש: מאסיף, מאסיב או מאסיעב) הוא כפר במחוז מרמורש שבצפון רומניה, באזור ההיסטורי טרנסילבניה. במויסיי התקיימה קהילה יהודית עד השואה. מקור שמו בצורה הרומנית של שמו של משה.
גאוגרפיה ואקלים
מויסיי ממוקמת בין בורשה לווישאו דה סוס, כ-45 ק"מ דרומית-מזרחית לסיגט.
הכפר נבנה על גדות נהר וישאו (אנ') בהרי מרמורש (רומ') ולמרגלות הרי רודנה (אנ') שב קרפטיים המזרחיים.
הטמפרטורה הממוצעת במויסיי היא כ-6°. כאשר בשנות ה-50 של המאה ה-20 נרשמו טמפרטורות שיא של 39° בקיץ ו-31° מתחת לאפס בחורף.
היסטוריה
עדות ראשונה לקיומה של מויסיי קיימת משנת 1213.
בשנת 1672 הוקם מחדש מנזר סמוך לכפר שהוקם כבר בראשית אותה מאה. המנזר היה שלוחה של מנזר פוטנה. מדי שנה, המנזר מהווה מוקד משיכה לצליינים בחג עליית מרים, ותהלוכות ססגוניות יוצאות אליו מיישובי האזור.
ככל אזור מרמורש, השתייך הכפר לממלכת הונגריה במשך מאות שנים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הועבר האזור לידי רומניה במסגרת חוזה טריאנון. תכתיב וינה מ-1940 החזיר את האזור לידי הונגריה.
ב-14 באוקטובר 1944 טבחו חיילים הונגרים שעברו במויסיי בנסיגתם מפני הצבא האדום בכ-30 רומנים במויסיי, ושרפו כ-200 בתים. אנדרטה לחללי הטבח הוקמה במקום.
לאחר מלחמת העולם השנייה הוחזר האזור לשליטה רומנית, עד ימינו.
הקהילה היהודית
יהודים מגליציה החלו להתיישב במויסיי החל מסוף המאה ה-18, והתפרנסו מחקלאות, מסחר, טחנות קמח ותעשיית העץ.
בראשית דרכה, הקהילה הייתה מסונפת מבחינה ארגונית לקהילת וישאו דה סוס. ב-1897 (ה'תרנ"ז) החליטו יהודי מויסיי להתנתק מקהילת וישאו דה סוס ולייסד קהילה עצמאית, והפסיקו לשלם את מסי הקהילה לווישאו דה סוס. מאורע זה גרם לסכסוך חריף בין שתי הקהילות, שהגיע עד לבית המשפט. ב-1899 הפעילה קהילת וישאו דה סוס את ההוצאה לפועל על קהילת מויסיי, וספרי התורה של מויסיי הוחרמו. בהמשך השלימו הקהילות, ועם השנים המתיחות שככה.
בשנת 1941 מנתה הקהילה 1,069 נפש. במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, נלקחו כל הגברים בגילאי 20–42 לעבודות כפייה באוקראינה, ונספו שם. באפריל 1944 נשלחו היהודים שנותרו בכפר לגטו בווישאו דה סוס, ומשם גורשו לאושוויץ. מעט ניצולים חזרו למויסיי אחרי המלחמה, אך הם עזבו את הכפר לאחר זמן קצר.
אישים
לאחר ייסוד הקהילה העצמאית במויסיי בשנת 1897, התמנה הרב חיים אלתר דאכנר. בשנת 1902 עבר לכהן כרבה של סירט.
בסביבות שנת 1905 התמנה הרב יצחק מאיר וידמאן. נפטר בסביבות שנת 1940, ותחתיו מונה למורה צדק הרב יצחק בק, שנספה בשואה.
בין ילידי מויסיי היו רבי אליעזר פיש - האדמו"ר מביקסאד; חבר הכנסת שלמה יעקב גרוס; הרב אברהם חיים איינהורן מצפת[1]; הרב יוסף אריה פיש, דיין ומורה צדק בארד ובהיידושאמשון[2]; ור' צבי הירש רוזנברג[3].
דמוגרפיה
| שנה | מספר חברי הקהילה | אחוז חברי הקהילה מכלל אוכלוסיית בכפר |
|---|---|---|
| 1768 | 5 | לא ידוע |
| 1830 | 200 | 20% |
| 1880 | 534 | לא ידוע |
| 1910 | 1,098 | כ-27% |
| 1920 | 1,356 | 28% |
| 1930 | 1,216 | כ-32% |
| 1941 | 1,067 | 19% |
לקריאה נוספת
- שלמה יעקב גרוס, מאסיף, בתוך: שלמה יעקב גרוס ויצחק יוסף כהן (עורכים), "ספר מארמארוש" עמ' 164 - 177.
- שלמה שפיצר, קהילות הונגריה, מכון ירושלים ה'תשס"ט, עמ' 211.
קישורים חיצוניים
- קהילת יהודי מויסיי, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ה. מ. זהבי, בין הקרפטים הרוסיים, הארץ, 31 באוקטובר 1932.
- "מויסיי", באתר JewishGen (באנגלית)
הערות שוליים
36332476מויסיי