מוטל גרוביאן

מוטל גרוּבִּייַאן (גם מרדכי גרובייאן ומַאטווֶי גרובייאן) (ברוסית: Матвей Михайлович Грубиян‏) (12 ביוני 1909, סוקולובקה, אואזד ואסילקוב, מאלורוסיה, האימפריה הרוסית - 8 בפברואר 1972, מוסקבה, ברית המועצות) היה משורר יידיש, עורך ועסקן תרבות יידיש קומוניסטי, שניצל מהמשטר הסובייטי ושרד.

שנותיו הראשונות

מוטל נולד לאב מלמד, עבד מגיל שלוש עשרה, למד במכון הפדגוגי של מינסק אותו סיים ב-1938.

חייו במלחמת העולם השנייה

גרוביאן היה קומוניסט נאמן והתגייס לצבא האדום בשנת 1941 מיד לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות. הוא סירב לשרת בתפקידי תעמולה בעורף ולחם כמקלען ביחידת חיל רגלים. בנובמבר 1942 נפצע קשה ברגלו במהלך קרב סטלינגרד ושוחרר מן הצבא. זו הייתה אחת משלוש פציעותיו במהלך הקרבות. אשתו הראשונה ובנם נרצחו על ידי הנאצים בגטו מינסק.

לאחר שחרורו כתב ב"דער עמעס" וב"אייניקייט". בראשית 1943 הצטרף מוטל גרוביאן ל"וועד היהודי האנטי פשיסטי", ושימש כעורך פרסומים ביידיש של הוועד. לאחר המלחמה נעצר ב-19 בפברואר 1949 יחד עם כל אנשי הוועד היהודי האנטי פשיסטי, אך בניגוד למרביתם לא נרצח נשפט ל10 שנות מחנות כפיה בעקבות אישום בהיותו מרגל אמריקאי ושרד את המאסר שלפחות חלקו העביר בעיירת אינטה מעבר לחוג הארקטי בסיבלאג (מחנה המאסר הסיבירי). הוא מונה שם לתפקיד פלדשר (סגל רפואי זוטר) ושוחרר ב-1956. בעקבות קבלת דירה בעיר הבירה הוא העביר לשם את אשתו ובתו המאומצת.

נפטר במוסקבה עם תחילת תנועת העלייה של ה"סירובניקים" הראשונים.

יצירתו

שירו הראשון של מוטל גרוביאן נדפסו בעיתון הפיונרים של חרקוב "זיי גייט" בשנת 1930. ספר שיריו הראשון בשם "פון קעלער אף דער זון" ("מן המרתף אל השמש") נדפס במינסק בשנת 1935. בשנת 1940 פורסם האוסף השני - "ליריקה". לאחר המלחמה ב-1947 פורסם עוד אוסף ביידיש "גזאנג וען מוט" ("שיר על גבורה") ואוסף בשפה הביילורוסית "בעקבותיה של המלחמה" ("По следам войны") לאחר שחרורו מן הגולאג פורסמו תרגומיו לרוסית: "חיים, קראתי לכם" (1958), "מפתחות" (1962), "סירה וזרם" (1967). שיריו שבאוסף האחרון תורגמו על ידי לב אוזרוב, יבגני יבטושנקו, יונה מוריץ, יארוסלב סמליאקוב. בין מתרגמיו היו גם סמן סורין שנתיים לפני מותו פורסם ספרו ביידיש: "הרוח שאינה נרגעת". ארבע שנים לאחר מותו פורסם אוסף שיריו ביידיש "אש התמיד". בעקבות הגירתה של זמרת יהודיה מרינה גורדון שיריו פורסמו במגזין "אידישע קולטור" של איצ'ה גולדברג.

כתביו הנמצאים בישראל

בבית הספרים הלאומי בירושלים רשומים שבעה מספריו, כולם ביידיש.

משפחתו

• אשתו הראשונה ובנו - חוסלו בגטו מינסק
• אשתו השנייה - חנה אברמובנה בלוש'ינסקאיה, שחקנית תיאטרון
• לאריסה (לורה) פבזנר - בתו המאומצת, מתגוררת בישראל

מקורות

• בעקבות מאה שנים ממותו, מגזין 'אנחנו כאן', מס' 214, 12 - 18 ביוני, ניו יורק, 2009 רוסית
• גרובייאן הכי עדין, (ברוסית פירוש המילה "גרובייאן" הוא "מעליב"), מגזין 'אנחנו כאן', מס' 394, 14 - 20 במרץ, ניו יורק, 2013 רוסית
• מיכאיל ארדוב, "אורדינקה המיתית. דיוקנים", מוסקבה, 2001 רוסית
• Charles Dobzynski, Le miroir d'un peuple; anthologie de la poesie yidich, Paris : Gallimard, 1971
• הירש (צבי) יזראילביץ' פרייגרזון, יומן זכרונותיו של יושב מחנה כפיה לשעבר (1949 - 1955), מוסקבה, 2005רוסית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24026767מוטל גרוביאן