מוזיאון חיפה לאמנות
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוזיאון לאמנות |
| כתובת | רחוב שבתאי לוי 26, חיפה |
| אוצר ראשי | אוצרת: לאה אביר |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1951 |
| www.hma.org.il | |
מוזיאון חיפה לאמנות נוסד ב-1951 בחיפה לרגל תערוכה גדולה לכבוד מארק שאגאל. תחילה שכן המוזיאון באגף במבנה עיריית חיפה, והחל משנת 1977 הוא פועל בבניין הנוכחי שבוואדי ניסנאס. מבנה המוזיאון הוא מבנה אבן ייחודי שנבנה בשנות ה-20 כבית ספר והוכרז כאתר לשימור. הבניין התלת-קומתי ממוקם על גבול שכונת הדר, בצומת מרכזי של תרבות, המחבר שכונות יהודיות וערביות. המוזיאון הוא אחד משלושת המוזיאונים לאמנות הגדולים בישראל, ומתמקד בהצגת אמנות עכשווית, ישראלית ובינלאומית. המוזיאון הוא חלק ממוזיאוני חיפה.
עם כניסתה של תמי כץ-פרימן לתפקיד האוצרת הראשית של המוזיאון בספטמבר 2005 התחדדה מטרתו של המוזיאון לשקף את התמונה המרובדת ורבת-הפנים של התרבות העכשווית בעידן הגלובלי. התערוכות שהוצגו בשנים האחרונות, ואלה המתוכננות לשנים הקרובות, עסקו וצפויות לעסוק בסוגיות מרכזיות סביב נושאים, רעיונות ומגמות תרבותיות משתנות. אשכול התערוכות, המתחלף שלוש פעמים בשנה, כולל, בנוסף לתערוכה המרכזית, תערוכות משנה המהדהדות את הנושא המוביל.
"המרכז למדיה חדשה" פועל במוזיאון מאז שנת 2004, ומטרתו להציג צורות אמנות תלויות-טכנולוגיה ולחקור את ההיבטים החברתיים-תרבותיים שלהן. רצף התערוכות של המרכז למדיה חדשה נועד לפרוש מגמות שונות ומגוונות בעשייה העכשווית בתחום אמנות הווידאו והמדיום הדיגיטלי.
אוסף המוזיאון כולל כ-7,000 עבודות מתקופות שונות של האמנות הישראלית בציור, רישום, פיסול, צילום, וידאו ועבודות על נייר. באוסף בולטים אמנים ישראלים כמו מנחם שמי, יחיאל קריזה, מיכאל גרוס, משה קופפרמן ופנחס כהן גן. האוסף הבינלאומי כולל יצירות של אמנים כמו מקס ליברמן, דייגו ריוורה, מארק שאגאל וחנה אורלוף. מבחר מתוך האוסף מוצג במסגרת הסדרה "בחירות אישיות" שבה מוזמנת אישיות בכירה מתחום התרבות הישראלית לבחור מתוך האוסף ולנמק את בחירותיה. הסדרה מוצגת מדי פעם כחלק מאשכול התערוכות המתחלפות.
במוזיאון פועל "המרכז לאמנויות", מחלקת הדרכה וחינוך המפעילה אגף אינטראקטיבי לילדים, במבנה "בית המהנדס" הסמוך, ומתקיימים בו אירועי תרבות שונים כגון הרצאות, ימי עיון וקונצרטים.
המבנה
הבניין נבנה בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 ונחנך בראשית שנות ה-30 כבית ספר אנגליקני לבנות. עם קום המדינה שימש כבית עולים, ומתחילת שנות ה-50 פעל בו בשעות הבוקר בית ספר תיכון פרטי שנקרא "בית חינוך תיכון לילדי עובדים"[1], שנוהל בידי קואופרטיב מורים והשתייך ל"זרם העובדים"; ובשעות הערב תיכון ערב בשם "תיכון חדש". בסוף שנות ה-60 החל לפעול בו בשעות אחר הצהריים סניף של בית הספר ההסתדרותי "משלב" שהכין תלמידים מבוגרים לבחינות בגרות. בשנת 1978[2] נפתח המקום לקהל כמוזיאון עירוני, לאחר שיפוץ נרחב שנועד להכשיר חללי תצוגה וגלריות.
קישורים חיצוניים
- "צ'ק פוסט": שנות השמונים באמנות בישראל - על התערוכה שהוצגה ב-2008, באתר "הפורטל הישראלי לאמנויות"
- פרויקט "הליכות חיפה" אוקטובר 2011 ביו טיוב
גליה יהב, במוזיאון חיפה האוצרות מתחלפות יותר מהר מתערוכות, באתר הארץ, 16 בינואר 2015- שני ליטמן, נסים טל מבקש להפוך את מוזיאון חיפה למוסד אמנות מוביל. למה זה לא קרה ב-20 שנות כהונתו?, באתר הארץ, 20 בפברואר 2015
הערות שוליים
- ^ שמו המקובל היה "בית חינוך תיכון", אך כינויו בפי כל היה "תיכון חדש", כשם בית הספר שפעל בו בשעות הערב. למרות שמו הרשמי, ובשל רמתו הגבוהה, למדו בו בעיקר תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות ממוצעות ומעלה.
- ^ גבריאל תדמור, "מוזיאון לאמנות חדשה", חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985, עמ' 163–165.