מדינות המחזיקות בנשק גרעיני
להלן רשימת המדינות הריבוניות המחזיקות בנשק גרעיני, אותן היה נהוג לכנות מועדון הגרעין. חמש מהן נחשבות למעצמות גרעין וחתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני: ארצות הברית, רוסיה (יורשת ברית המועצות), בריטניה, צרפת וסין.
מאז נכנסה לתוקף האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני בשנת 1970, שלוש מדינות המחזיקות בוודאות בנשק גרעיני וביצעו ניסויים בתחום זה לא חתמו על האמנה: הודו, פקיסטן וקוריאה הצפונית שהייתה חלק מהאמנה אך פרשה ממנה בשנת 2003. על פי פרסומים זרים, ישראל נחשבת אף היא למדינה המחזיקה ברשותה נשק גרעיני אך אין אישור לכך במוצהר מהממשלה בישראל בשל מדיניות הגרעין של ישראל. דרום אפריקה ביצעה בעבר ניסויים בנשק גרעיני, אך לא פיתחה אותו מאז החתימה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.
סטטיסטיקה
הרשימה שלהלן כוללת את המדינות הריבוניות שאישרו במוצהר כי ברשותן נשק גרעיני או שמשערים כי ברשותן נשק שכזה, וכן את כמות ראשי הנפץ ועוצמתם. הרשימה ידועה כ"מועדון הגרעין".[1] למעט רוסיה וארצות הברית (שמחזיקות בכמות גדולה של ראשי נפץ גרעיניים, והנתונים מהווים מידע רשמי). נתוני שאר המדינות הם הערכות ובמקרים מסוימים הערכות בלתי מבוססות, בייחוד לאחר חתימת האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי, כשאלפי ראשי נפץ רוסיים ואמריקאים הוצאו משירות או יוצאו משירות.
מתוך 68,000 כלי נשק פעילים בשנת 1985 ישנם כ-4,000 ראשי נפץ פעילים מתוך 10,100 ראשי נפץ גרעיניים בעולם.[2] מרבית כלי הנשק שהוצאו משירות נמצאים באחסון ולא הושמדו.[3]
באשר למדינות בעלות יכולת לשגר נשק גרעיני מהיבשה, מהאוויר ומהים, נהוג לומר שיש להן "טריאדה גרעינית".
| מדינה | ראשי נפץ (פעילים/בסך הכול)[4] |
מועד ניסוי גרעיני ראשון | CTBT | שיטות חימוש | מספר ניסויים |
|---|---|---|---|---|---|
| חמש מדינות הגרעין של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני | |||||
 רוסיה
|
1674 / 5889[2] | 29 באוגוסט 1949 (RDS-1) | אושר | טריאדה גרעינית[5] | 715 |
 ארצות הברית
|
1670 / 5244[2] | 16 ביולי 1945 (טריניטי) | חתום[6] | טריאדה גרעינית[7] | 1,030 |
 הממלכה המאוחדת
|
120 / 225[2] | 3 באוקטובר 1952 (הוריקן) | אושר | מבוסס-ים[8][9] | 45 |
 צרפת
|
280/ 290[2] | 13 בפברואר 1960 (Gerboise Bleue) | מבוסס אוויר וים[10][11] | 210 | |
 הרפובליקה העממית של סין
|
לא ידוע / 410[2] | 16 באוקטובר 1964 (ניסוי 596) | חתום | ככל הנראה טריאדה גרעינית.[12][13] | 45 |
| מדינות גרעין שאינן חתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני | |||||
 פקיסטן
|
לא ידוע/170[2] | 28 במאי 1998 (צ'גאי-I) | לא חתום | מבוסס אוויר ויבשה.[14][15] | 2 |
 הודו
|
לא ידוע/ 164[2] | 18 במאי 1974 (פוחראן-I) | טריאדה גרעינית[16][17] | 3 | |
 קוריאה הצפונית
|
לא ידוע / 30~ | 9 באוקטובר 2006[18] | ככל הנראה מבוסס ים ויבשה.[19] | 6 | |
| מדינות גרעין לא מוצהרות, שאינן חתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני | |||||
 ישראל
|
לא ידוע / 90 - 400[20][2][21] | 1960–1979[22] לרבות אולי את תקרית ולה[23] | חתום | ככל הנראה טריאדה גרעינית.[24][25] | לא ידוע |
לקריאה נוספת
- International Institute for Strategic Studies; Hackett, James (ed.) (7 March 2012). The Military Balance 2012. London: Routledge. מסת"ב 1857436423.
- Farr, Warner D (September 1999), The Third Temple's holy of holies: Israel's nuclear weapons, The Counterproliferation Papers, Future Warfare Series, 2, USAF Counterproliferation Center, Air War College, Air University, Maxwell Air Force Base, retrieved July 2, 2006.
קישורים חיצוניים
- ארכיון מאגר הגרעין רשימת ראשי הנפץ לפי מדינה (באנגלית)
- ארכיון הנשק הגרעיני
- יומן הגרעין של ביטאון מדעני האטום
הערות שוליים
- ^ "Nuclear club," Oxford English Dictionary: "nuclear club n. the nations that possess nuclear weapons." The term's first cited usage is from 1957.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Federation of American Scientists: Status of World Nuclear Forces, Fas.org
- ^ Webster, Paul (July/August 2003). "Julian Borger, Nuclear weapons: how many are there in 2009 and who has them?, the Guardian, 2009-09-07 (באנגלית)," The Guardian.
- ^ כל המספרים הם הערכות של פדרציית המדענים האמריקאים.
- ^ IISS 2012, p. 192
- ^ Status of Signature and Ratification of the Comprehensive Test Ban Treaty
- ^ IISS 2012, pp. 54–55
- ^ IISS 2012, p. 169
- ^ מבוסס בעיקר על הצוללות הגרעיניות. משנות 1960 ועד 1990 חיל האוויר המלכותי הבריטי היה בעל יכול עצמאית להטלת נשק גרעיני באמצעות צי מפציצי ה-V
- ^ IISS 2012, p. 111
- ^ בעבר הייתה לצרפת טריאדה גרעינית, עד שנת 1996
- ^ The Long Shadow: Nuclear Weapons and Security in 21st Century Asia by Muthiah Alagappa (NUS Press, 2009), page 169: "China has developed strategic nuclear forces made up of land-based missiles, submarine-launched missiles, and bombers. Within this triad, China has also developed weapons of different ranges, capabilities, and survivability."
- ^ IISS 2012, pp. 223-224
- ^ IISS 2012, p. 272
- ^ Pakistan's Nuclear Weapons, By Bhumitra Chakma, (Routledge 2012), page 61: "Pakistan possesses two types of nuclear delivery vehicles: aircraft and missiles. Initially in the pre-tests era, Islamabad depended solely on aircraft as its chief means of delivering nuclear weapons. In the early 1990s, Pakistan acquired a few dozen ballistic missiles from China, and subsequently, it developed a number of missile systems which became its mainstay of nuclear delivery".
- ^ IISS 2012, p. 243
- ^ Now, India has a nuclear triad, The Hindu
- ^ U.S.: Test Points to N. Korea Nuke Blast, The Washington Post
- ^ Nuclear Proliferation in South Asia: Crisis Behaviour and the Bomb by Sumit Ganguly, Sumit Ganguly, S. Paul Kapur, (Routledge 2008), page 194-195
- ^ Israel's Nuclear Weapon Capability: An Overview, web.archive.org, 2015-04-29
- ^ Avner Cohen, The Worst-Kept Secret: Israel's bargain with the Bomb (Columbia University Press, 2010), Table 1, page xxvii and page 82.
- ^ Farr, Warner D (September 1999), The Third Temple's holy of holies: Israel's nuclear weapons, The Counterproliferation Papers, Future Warfare Series 2, USAF Counterproliferation Center, Air War College, Air University, Maxwell Air Force Base, retrieved July 2, 2006.
- ^ The Samson option: Israel's Nuclear Arsenal and American Foreign Policy, מסת"ב 0-394-57006-5, Random House|year=1991|ref=harv
- ^ An Atlas of Middle Eastern Affairs By Ewan W. Anderson, Liam D. Anderson, (Routledge 2013), page 233: "In terms of delivery systems, there is strong evidence that Israel now possesses all three elements of the nuclear triad."
- ^ IISS 2012, p.328
37556024מדינות המחזיקות בנשק גרעיני