מגפת הריקודים (1518)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מגפת הריקודים היה אירוע שהתרחש בשטרסבורג, אלזס (אז חלק מן האימפריה הרומית ה"קדושה") ביולי 1518, בו רקדו בערך 400 אנשים במשך ימים ללא מנוחה. במהלך האירוע, שהתפרס על פני חודש ימים, מתו חלק מן הרוקדים מהתקף לב, שבץ מוחי, רעב או תשישות.

תיאור האירוע

ההתפרצות החלה כאשר אישה בשם פראו טרופאה יצאה לאחד הרחובות בעיר שטרסבורג, והחלה לרקוד בהתלהבות וללא הפסקה במשך ארבעה עד שישה ימים רצופים. בתוך שבוע, 34 אנשים נוספים הצטרפו, ובתוך חודש, היו כ-400 רקדנים, בעיקר נשים[1].

כשמגפת הריקודים החמירה, אצילים מודאגים ביקשו את עצתו של הרופא המקומי, ששלל סיבות אסטרולוגיות או על-טבעיות, במקום זאת הודיע ​​כי המגפה היא "מחלה טבעית" שנגרמת כתוצאה מן "הדם החם" של הרוקדים. אך, במקום לעשות להם הקזת דם כנהוג באותה תקופה, הרשויות דווקא עודדו את הריקודים, בין היתר על ידי הקצאת אולמות עבור הרוקדים ואפילו בנייה של במת עץ עבורם[2][3]. הסיבה שגרמה לרשויות לנהוג כך, הייתה האמונה שרק אם החולים ימשיכו לרקוד ברציפות ובלי מנוחה, יום ולילה – הם ירפאו. כדי להגדיל את האפקטיביות של ה"ריפוי", הרשויות אף שילמו למוזיקאים שינגנו בחצוצרות ותופים ולרקדנים מקצועיים שילוו אותם[2]. המוזיקה שימשה כדי לגרות אותם להמשיך לרקוד וכתרופה לחולאים שלהם. במהלך אותו חודש נעשו גם ניסיונות לגירוש שדים, אך בסופו של דבר, עד סוף הקיץ מתו רבים מן הרוקדים מהתקפי לב, שבץ, או תשישות.

תאוריות אפשריות

מגפת הריקודים של שטרסבורג לא הייתה הראשונה מסוגה באירופה, אך היא הייתה המתועדת ביותר, האירוע מפורט במסמכים היסטוריים, הכוללים רישומי רופא, דרשות קתדרלה, דברי ימים מקומיים ואזוריים, ואפילו הערות שהונפקו על ידי "מועצת העיר שטרסבורג".

לא ידוע בבירור מהי הסיבה שגרמה לאנשים אלו לרקוד, עבור חלקם אף למוות. אך החוקרים בדעה אחת שהם לא עשו זאת מרצונם החופשי, ובוודאי שלא למטרת הנאה. מהתיעודים נראה שהרוקדים התפתלו בכאב, צעקו לעזרה, והתחננו לרחמים[4]. תאוריה אפשרית מציעה שהרוקדים הורעלו מארגוט (ergot), פטריה הגדלה על חיטה, שחדרה ללחם של תושבי הכפר, וגורמת להזיות, התכווצויות, ורעידות. אך בהתחשב בכמות הרוקדים, ובתקופה הארוכה שהתרחש האירוע, נראית אופציה זאת כבלתי סבירה[4]. אחרים סבורים כי הרוקדים השתייכו לכת והשתמשו בריקוד כדי לבטא את מחאתם נגד הכנסייה. הסופר ג'ון ואלר, שחיבר ספר על הנושא, טוען כי תנאי הרעב והמחלות שפקדו את עניי שטרסבורג באותה שנה, בשילוב עם האמונה בדיבוק, יצרו תנאים להתפרצות היסטריה המונית. ואלר סבור כי תושבי שטרסבורג רקדו כשהם שרויים במצב של טראנס, מה שיכול להסביר את הסיבולת החריגה של הרקדנים שאפשרה להם לרקוד ימים שלמים[3].

ראו גם

לקריאה נוספת

John Waller, A Time to Dance, a Time to Die The Extraordinary Story of the Dancing Plague of 1518, 2008

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Jennifer Viegas, 'Dancing Plague' and Other Odd Afflictions Explained, באתר discovery news
  2. ^ 2.0 2.1 טלי קרופקין, התעלומות שיעסיקו את הדמיון, באתר הארץ, ‏31.03.2014
  3. ^ 3.0 3.1 John Waller, Dancing death, באתר BBC
  4. ^ 4.0 4.1 A forgotten plague: making sense of dancing mania, the lancet


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0