מבצר לטירמון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצר לטירמון
Ouvrage de Latiremont
בלוק 6 במבצר לטירמון – עמדות לשלושה תותחי 75 מ"מ
בלוק 6 במבצר לטירמון – עמדות לשלושה תותחי 75 מ"מ
מידע כללי
סוג מבצר צבאי
מדינה צרפת צרפתצרפת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 19311935 (כ־4 שנים)
חברת בנייה קמפנון-ברנרד
חומרי בנייה בטון מזויין, פלדה
עלות 88 מיליון פרנק ישן
יוצר ועדת ארגון האזורים המבוצרים (CORF)
מידות
עומק 30 מטר
קואורדינטות 49°27′40″N 5°44′35″E / 49.46104°N 5.74293°E / 49.46104; 5.74293

מבצר לטירמוןצרפתית: Ouvrage de Latiremont) היה אחד ממבצרי קו מאז'ינו שנבנה בצפון צרפת.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה המבצר שותף למאמצי ההגנה על גבולה של צרפת מפני כיבוש צרפת על ידי גרמניה. המבצר לא הוכנע בקרב אך חייליו נאלצו להיכנע ולמסור את המבצר לגרמנים בעקבות כניעת צרפת.

ב-1951 שופץ המבצר, במהלך המלחמה הקרה, כדי להתגונן מפני הגישה ההתקפית של ברית ורשה אך ננטש לאחר מספר שנים ומאז אינו מתוחזק וחלקים בו מוצפים כך שאינו פתוח לביקורי תיירים.

רקע

הדוקטרינה הצבאית של הגנה סטטית, שעמדה מאחורי בניית קו מאז'ינו, התקיימה בצרפת עוד במאה ה-17 כשסבסטיאן דה וובאן בנה את ביצורי וובאן.

צרפת המשיכה לדבוק בדוקטרינה זו גם בשלהי המאה ה-18, כשבעקבות התבוסה במלחמת צרפת–פרוסיה, הקימה בכל גבולותיה את מערכת הביצורים סרה דה ריבייר שעל אף שהיו כבר מיושנים במלחמת העולם הראשונה, לקחו חלק במערכה זו וחלקם אף נהרס כליל מאש ארטילריה גרמנית כבדה.

ב-1920, לאחר המלחמה, המשיכו הצרפתים לדבוק בדוקטרינת ההגנה הסטטית כשהחלו לתכנן את קו מאז'ינו. התכנון הובל על ידי "ועדת ארגון האזורים המבוצרים" (CORF) (צר') כשמבצר לטירמון היה אחד ממבצרי קו זה שתוכנן על ידי הוועדה.

עקרונות בניית מבצרי קו מאז'ינו

מבצרי הקו נבנו לרוב לפי עקרונות שהתוותה ועדת CORF והם כללו:

  • קיבוץ מבצרים לסקטורים
  • מרחקים בין המבצרים המאפשרים הגנה הדדית בירי ארטילרי
  • עמדות חיל רגלים בין המבצרים המרכזיים
  • בנייה תת-קרקעית
  • מרחק בין הכניסה למבצר והאזור המנהלי לאזור המבצעי כדי למנוע חדירת אויב לאזור המבצעי
  • חלוקה לבלוקים כשכל בלוק כלל שילוב של תותחים, מקלעים ותצפיות (בהתאם להגדרתו כבלוק ארטילריה, רגלים או משולב).

מקום המבצר

המבצר נבנה על גבעה בין הכפרים אוגני (צר') ובזילה (צר') כ-55 ק"מ מצפון מזרח לעיר מץ וכ-20 ק"מ מגבול לוקסמבורג.

מבנה המבצר

המבצר חולק בין האזור המבצעי, שכלל בלוקים של ארטילריה, מקלעים ותצפית, ונבנה במפלס פני הקרקע ואזורי השירות שנבנו בעומק של 30 מטר באדמה.

הכניסות

למבצר היו שתי כניסות בחלקו המערבי: כניסת חיילים וכניסת תחמושת. הכניסות הוגנו על ידי עמדות מבוצרות שכללו מקלעים, רומי רימונים ותותחי נ"ט 47 מ"מ.

המנהרות

מעליות הותקנו בצד שער התחמושת להובלת ארגזי התחמושת בעוד שבכניסת החיילים הותקנו מדרגות עבור החיילים. המדרגות והמעליות הובילו לתחתית המבצר שם נבנו מנהרות תת-קרקעיות באורך של כ-1,200 מטר שהובילו לאזור הבלוקים ולאזורי השירות. התנועה במנהרות נעשתה בעזרת טרזינה חשמלית שנעה על פסים ברוחב 60 ס"מ שמטרתה העיקרית הייתה להוביל תחמושת מהמחסן הראשי (M1) למחסני התחמושת של הבלוקים (M2).

אזור השירות

אזור השירות כלל מחסני תחמושת[א], מגורי חיילים, מרפאה, מטבח וחדרי אוכל, מיכלי מים ודלק, מחסני מזון, מערכת אוורור ותחנת כוח של ארבע גנרטורים.

הבלוקים

מתוך שמונה בלוקי הלחימה המתוכננים נבנו לבסוף רק שישה בלוקים. שלושה מהבלוקים יועדו לחיילי חיל רגלים ונבנו בקדמת המבצר ושלושת הבלוקים הנוספים יועדו לארטילריה ונבנו בקו האחורי של המבצר:

  • בלוק 1 יועד ליחידת חיל רגלים וכלל שני צריחי מקלעים כפולים וצריח תצפית עם מקלע.
  • בלוק 2 יועד גם הוא ליחידת חיל רגלים וכלל צריח עם מקלע בודד, צריח עם מקלע כפול, צריח תצפית עם מקלע וצריח תצפית (כולל משקפת מבוססת פריסקופ).
  • בלוק 3 יועד גם הוא ליחידת חיל רגלים וכלל צריח למקלע וצריח נוסף לתצפית ומקלע.
  • בלוק 4 יועד ליחידות חיל רגלים וארטילריה והוא כלל צריח למרגמת 81 מ"מ, עמדה מבוצרת למקלע כפול, עמדה מבוצרת לתותח נ"ט 47 מ"מ, צריח למקלע כפול וצריח לתצפית ומקלע.
  • בלוק 5 יועד ליחידת ארטילריה והוא כלל עמדות מבוצרות לשלושה תותחי 75 מ"מ, שני צריחים משולבים לתצפית ולמקלע וצריח לרומה רימונים.
  • בלוק 6 יועד גם הוא ליחידת ארטילריה וכלל שלוש עמדות מבוצרות לתותחי 75 מ"מ ושני צריחים משולבים לתצפית ולמקלע. בניגוד לשאר הבלוקים, שפנו צפונה ומזרחה, כלי הנשק של בלוק זה פנו מערבה.
  • שני בלוקים נוספים, שלא נבנו בגלל בעיות תקציב, יועדו ליחידות ארטילריה ותוכננו להכיל תותח 135 מ"מ ומספר תותחי 75 מ"מ.

ההיסטוריה של המבצר

בניית המבצר

מבצר לטירמון נבנה במחוז מרט ומוזל שבחבל גראנד אסט שבצפון צרפת. המבצר נבנה על גבעה (398 מטר) שימשה את צבא צרפת במלחמת העולם הראשונה ונחפרה כולה בתעלות קשר ועמדות שאת חלקן ניתן עדיין לראות לצד המבצר.

האישור העקרוני לבניית המבצר ניתן על ידי ועד CORF באוגוסט 1930, התכנון העקרוני שלו הוגש בדצמבר 1930 ובינואר 1931 ניתן האישור התקציבי כשחריגות בתכנון הביאו לדחיית בניית שני בלוקים לשלב ב' (שלא קרה). ביולי 1931 הוגש התכנון המפורט של המבצר.

חוזה בניית המבצר נמסר לחברת קמפנון-ברנרד (CAMPENON-BERNARD) תמורת 39 מיליון פרנק צרפתי.

בניית המבצר החלה ב-1931 והסתיימה ב-1935 בעלות של 88 מיליון פרנק ישן שהיוותה חריגה משמעותית מהתקציב המתוכנן. הוא כונה A3 ותוכנן לכלול שמונה בלוקי לחימה. המבצר היה חלק מצבר מבצרי קרוסנה (צר') שכלל מבצרים נוספים בקרבתו כמו מבצר פרמון (A2) ומבצר פרם-שאפי (A1).

לפי עקרונות בניית קו מאז'ינו תמך מבצר לטירמון במבצר פרמון השוכן ממערב לו[1].

עם סיום בנייתו אוכלס המבצר על ידי 580 חיילים ו-21 קצינים מהרגימנט ה-149.

מלחמת העולם השנייה

מתחילת מלחמת העולם השנייה ועד נפילת הקו ביוני 1940 נורו מהמבצר כ־14,452 פגזי 75 מ"מ ו 4,234 פגזי 81 מ"מ. אש זו נורתה ישירות על הכוחות הגרמנים או כסיוע למבצרים שכנים. החל ממאי 1940, במהלך הפלישה של גרמניה לצרפת, עמד המבצר מול התקפה גרמנית ישירה שכללה ירי של תותחי 201 מ"מ ו-305 מ"מ. במקביל ירה המבצר אש ארטילרית על מבצר פרמון כדי להבריח את תוקפיו. ב-5 ביוני 1940 גרמה אש גרמנית לפציעתם של חמישה חיילים צרפתים שעבדו על פני השטח בבלוק 4.

מתקפה גרמנית זו לא הביאה לנפילת המבצר אך בסופו של דבר נכנעה ממשלת צרפת לגרמניה והורתה לחיילים שהחזיקו במבצרי קו מאז'ינו להיכנע כשחיילי מבצר לטירמון נכנעו ב-27 ביוני 1940.

לאחר המלחמה

ב-1951, לאחר תום המלחמה, שיפץ צבא צרפת את המבצר כחלק מההערכות למערכה נגד ברית ורשה במסגרת המלחמה הקרה.

ב-1964 אישר צבא צרפת לצבא גרמניה המערבית לאחסן תחמושת במבצר.

כשהתפוגג החשש של צרפת מפלישת ברית המועצות ועם פיתוח הנשק הגרעיני שלה ירדה חשיבותו של קו מאז'ינו ומבצר לטירמון ננטש. לאחר נטישתו נסגר המבצר לביקורים. חלק מהציוד שבו הוצא לטובת הצגתו במוזיאונים השונים שהוקדשו לקו מאז'ינו. עם השנים נפגמה האטימה החיצוני של המבצר ומי גשמים ומי תהום הציפו את החלקים הנמוכים שלו[2].

גלריה

לקריאה נוספת

  • Allcorn, William. The Maginot Line 1928-45. Oxford: Osprey Publishing, 2003. מסת"ב 1-84176-646-1
  • Kaufmann, J.E. and Kaufmann, H.W. Fortress France: The Maginot Line and French Defenses in World War II, Stackpole Books, 2006. מסת"ב 0-275-98345-5
  • Kaufmann, J.E., Kaufmann, H.W., Jancovič-Potočnik, A. and Lang, P. The Maginot Line: History and Guide, Pen and Sword, 2011. מסת"ב 978-1-84884-068-3
  • Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 1. Paris, Histoire & Collections, 2001. מסת"ב 2-908182-88-2
  • Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 2. Paris, Histoire & Collections, 2003. מסת"ב 2-908182-97-1
  • Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 3. Paris, Histoire & Collections, 2003. מסת"ב 2-913903-88-6
  • Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 5. Paris, Histoire & Collections, 2009. מסת"ב 978-2-35250-127-5

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצר לטירמון בוויקישיתוף

ביאורים

  1. מחסני התחמושת כללו מחסן מרכזי שנקרא M1 ומחסני בלוקים שנקראו M2

הערות שוליים

  1. מצבר מבצרי קרוסנה, באתר darkplaces.org
  2. מבצר לטירמון באתר bunkertours.co.uk
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מבצר לטירמון40743150Q3358728