מבצע קארוון
|
| ||
מבצע קארוון (באנגלית: Operation Caravan) היה מבצע פשיטה בריטי משני במסגרת מבצע הסכמה שבו נערכו ארבע פשיטות בו זמנית נגד בסיסים חשובים של מדינות הציר בלוב בספטמבר 1942.
הפעולות היו נגד טוברוק (הסכמה), בנגאזי (ביגמי), נווה מדבר ג'אלו (נייסטי) ובבארס (קרוואן). קארוון הייתה הפעולה המוצלחת היחידה מבין ארבע המשימות.
בנוסף לסיוע לכמה מהפעולות, קבוצת המדבר ארוכות הטווח LRDG הייתה אמורה לבצע את ההתקפה על האיטלקים בבארס, ובייחוד על שדה התעופה שם.
כדי להגיע לבארס נסע הכוח 1859 ק"מ. חלק מהכוח תקף את שדה התעופה ונטען ש-35 מטוסים הושמדו, החלק השני תקף את הבסיס בבארס.
כוח ויעדים
בתחילת ספטמבר 1942 פלגה B שהורכבה משתי מחלקות סיור בLRDG בפיקודו של רס"ן ג'ון ריצ'רד אסונסמית', LRDG עזבה את בסיסה המצרי בפיום ומשימתם "לגרום לכמות המרבית של נזק והפרעה לאויב. "היעד היה בארס, כ־80 ק"מ מצפון-מזרח לבנגאזי על כביש החוף הראשי שכן מרכז מינהלי של הממשלה הקולוניאלית האיטלקית בלוב. בנוסף היה שדה תעופה גדול בצד הצפון-מזרחי של העיר, היעד העיקרי של המבצע. בסיור G1, בפיקודו של סרן ג'אל טימפסון, ובפטרול T1, בראשות סרן ווילדר, בכוח היו 47 לוחמים ב12 משאיות שברולט 1533X2 וחמישה ג'יפים .[1]
אליהם צורפו רס"ן ולדימיר פניאקוף, ומרגליו שני אנשי שבט סנוסי שהשתייכו לכוח הערבי הלובי. הסנוסים אספו מידע על מקומי האויב מחברים המתגוררים ליד בארס ולדווח לפניאקוף שעה-שעתיים לפני הפשיטה.[2]
כוחות איטלקים בבארס
מולם ב Barce היו חברה של Italiana הפוליצייה * dell'Africa (משטרת אפריקה איטלקית) עם Autoblindo AB.41 שריוניות, פלוגה של קארביניירים מלכותיים(Royal Carabiniers ), 8ª sezione Camicie Nere (8 קלגסיו סעיף), XVII Battaglione Mitraglieri ("גדוד מקלע 17"), קומפניה 10 Car Carri L ("פלוגת טנקים 10") עם טנקים מסוג L3 / 35 וסוללה של תותחי 12.7 ס"מ (תותחי 60 פאונדר שלל מהבריטים) של 51 ° Gruppo Artiglieria ("קבוצת התותחנים ה -51").
בשדה התעופה בארקה שכנה 35 ° Stormo דה Bombardamento"( "כנף הפצצה ה35"), שחסרה בה טייסת אחת הכנף הייתה מצוידת מטוסים תלת מנועיים, מסוג Z.1007bis וטייסת 131ª Squadriglia של 66 ° Gruppo Osservazione Aerea ( טייסת 131 של קבוצת התצפית האווירית 66) המצוידת במטוסי תצפית דו- מנועים מסוג קפרוני. באזור היו כמה יחידות נוספות של פרשים, קרביניירים ויחידות לוביות לא סדירות. [3]
המסע לבארס
בגלל שהLRDG לקחו חלק במבצעים אחרים במקביל למבצע קארוון היה חיוני להימנע מעומס בנתיבים החיצוניים. המסלול שנבחר לפלגה B הצריך מעבר כפול של ים החול, נסיעה חיצונית של 1,850 ק"מ (1,150 מייל) מכיוון שהג'יפים היו "תומכים בעצמם" כ -1,448 ק"מ (900 מייל) והשברולט כ -2,414 ק"מ (1,500 מייל) הם ילוו בשתי משאיות מאק של 10 טון מקטע "ארוך" אשר יספקו את כל הדלק 322 ק"מ הראשונים (200 מייל). מילוי נוסף סופק לאחר השבוע הראשון בו נכנסה פלגה B עם שתי משאיות נוספות של החלק הכבד במקום שנקרא "הרוג'ם של האוורד"
ביום השלישי פגע מזל הביש בפטרול האבטחה. הג'יפ של קפטן טימפסון מיהר לעלות על דיונת חול והתהפך, ואילץ את פינוים של טימפסון ונהגו, תומאס וואן, על ידי לוקהיד הדסון. סמל ג'ק דניס קיבל את הפיקוד על פטרול G1. [4]
ה- LRDG הגיע לבניה, כ־24 ק"מ דרומית לבארסה, ב-13 בספטמבר, והקים מחנה על גבעה בחגורת עצים; המסע של 1,858 ק"מ לקח 11 יום. משאית אחת הוסתרה בנקודת מפגש אחורית "G5" יחד עם אספקה קטנה של מנות קרב ומים. בשאר שעות היום הוסתרו המשאיות בין העצים בזמן שהלוחמים הכינו את נשקם וחומרי הנפץ; בשעה 3 אחר הצהריים ערך רס"ן איזונסמית תדרוך אחרון, בסיוע רס"ן פניאקוף שהכיר את מתווה העיר. פטרול T1 תתקוף את שדה התעופה, המטרה העיקרית, ואילו פטרול G1 תיצור הסחה על ידי תקיפת הבסיס הראשי של קמפו מדלנה, שלושה ק"מ דרומית מערבית לבארס, ותחנת הרכבת מדרום לעיירה.
לא ידוע אם הLRDG נראו בדרך וכמה התראות הועברו לפיקוד בבארס. המפקד, הגנרל פיאטי דל פוזו, הורה על סיור אווירי וקרקעי וערך הכנות כדי להתמודד עם ההתקפה הצפויה. למרות שסיורי הLRDG הוסוו היטב, ובטוחים כי לא הבחינו בהם בין העצים, הם ניצפו על ידי קאפרוני Ca.311 שהעביר מסר למטה הפרשים הסמוך.
עם רדת החשכה יצא הכוח מהמסתור, חתך חוטי טלפון. בסמוך לפאתי העיר התגלו במחסום משטרתי על ידי זקיף. החייל הנפרק מנשקו ונשבה. המש"ק הועבר לחקירה נורה ונהרג. כשעברו ליד בניינים הסמוכים הותקפו בכמה רימוני יד, אם כי התברר מאוחר יותר שהשומרים ברחו.
כששיירת הרכבים נעצרה לפתע התנגשה המשאית הנושאת ברדה (תותח נ"מ 20 מ"מ איטלקי) של T1 בגב משאית האלחוט והרסה את הרדיאטור שלה; המשאית נפרקה וננטשה, הצוות הצטרף למשאיות אחרות. בעוד שהמשאית האלחוטית הצליחה להמשיך אובדן כוח האש של הברדה החליש את היחידה. בנוסף רכב סיור G1 נהרס לאחר שפגע בסלע וגם זה רוקן וננטש. משאית האלחוט של סיור T1 נפרדה מהעמוד וחנתה בשדה בסידי סלים (כ־12 ק"מ דרומית מזרחית לבארס) כדי לשמש נקודת מפגש לאחר התקיפה; המשאית הזו אמורה היה גם לשמור על קשר רדיו מתמיד לתקשורת עם יחידת הSAS של סא"ל דייוויד סטירלינג שפעלה באותו לילה נגד בנגאזי ("מבצע ביגמי").
ב-2300 השיירה הגיעה לכביש הראשי ונסעה מזרחה לכיוון בארסה משם המשיכו מזרחה לבארס עם פנסים קדמיים דולקים, כשהם התחזו לשיירה של כוחות הציר. בראש מתלול המוביל למישורי בארס נתקלו בשתי נושאות מקלע L3 החונות ושומרות משני צידי הכביש. רכבי ה- LRDG פתחו באש מקלעים כבדה תוך כדי נסיעה דרכם. נשאיות המקלע נתפסו לא מוכנות, אם כי הצוותים היו צריכים לדעת על תנועת לילה של האויב. בחצות ה- LRDG עמד בפרשת דרכים מחוץ לבארס ושני הסיורים נפרדו כדי לבצע את המשימות. זמן המשימה עמד על שעתיים . רס"ן איזונסמית ', עם שני ג'יפי המטה שלו המשיך באופן עצמאי סביב בארס, בחיפוש אחר יעדים מתאימים. רב-סרן פניאקוף והמשאית האלחוטית נשארו בצומת הדרכים כדי לעצור כל ניסיון של חסימת כח ה- LRDG בנסיגה.
ההתקפה על שדה התעופה
כדי להגיע לשדה התעופה שנמצא מצפון לבארס, עקף סיור T1 את הצד המזרחי של העיר באמצעות הכביש הראשי. בדרך עברו יחידה ממונעת איטלקית שאיתה הוחלפו ברכות ידידותיות. כשהיחידה התקרבה לשדה התעופה עזב קפטן ווילדר את הג'יפ של המפקד שלו מכיוון שרצה לנהוג ברכבו הישן "טוטירה" השלישי; האחרים שאיישו את המשאית היו הלוחמים פרקר והולנד. בסמוך לכניסה לשדה התעופה נורו על ידי מספר זקיפים והזקיפים נורו. שערי שדה התעופה התגלו שסגורים אך לא נעולים. ווילדר פתח את השערים והמשאיות נסעו לשדה התעופה. היעד הראשון בו נתקלה היה יחידת משאיות ונגררים שהביאה 52 חביות דלק תעופתי. ירי מקלעים הפך את המשאיות לכדור אש שהאיר חלק גדול משדה התעופה, והקל על התמצאות היחידה.
למרות שהאיטלקים ציפו להתקפה הם לא האמינו שניתן יהיה לעשות זאת בעזרת כלי רכב שיגעו מהכביש הראשי. במקום זאת הם התכוננו להתמודד עם חיילים רגליים שתוקף מדרום. כתוצאה מכך פטרול T1 הצליח לבצע את ההתקפה בהתנגדות מועטה. היעד הבא היה בניין ממשל מבטון בו שכן גם חדר האוכל ומגורי הלוחמים. רימונים הושלכו דרך החלונות, שהציטו את הבניין מבפנים, ההנגר ובניינים נוספים נשרפו, מסעיות שחנו שם נורו ומצבור דלק של חביות 44 גלון הושמד.
בשדה התעופה הפטרולT1 נסע בכיוון השעון בצורה מסודרת וירה לעבר מפציצים החונים באמצעות תחמושת נותבת, בוערת ונפיצה. כוח האש ששימש את פטרול T1 היה שלושה זוגות של מקלעי בראונינג מקוררי אוויר 303, שני מקלעים כבדים Vickers .50 מקלעים יחידים של 303.כולם השתמשו בתושבות מסתובבות בארגז האחורי של המשאית. או על משקוף הדלת הנוסע. בנוסף לכוח האש הזה, רב"ט מרלין קרופ מפטרול T1 המציא פצצת זמן קטנה שהוכנה מג'לטין מתפוצץ (המכונה גם" 808 "). קרופ ויילנדס היו ברכב האחרון בטור, "טה פאקי השלישי", שבו היה ארגז מלא בפצצות. כשהגיעו למטוס שלא בער קפצו שני הגברים רצו למטוס והניחו פצצה על גבי הכנף מעל מכלי הדלק. רב"ט קרופ הפעיל את הפיוז ושני הלוחמים זינקו לקרקע כשהמטוס התפוצץ. מרלין קרופ:
התחלתי עם 13 פצצות ונפטרתי מ -11 מהן. למרות מה שהתרחש מסביב הייתי עסוק מדי בעבודתי כדי לדאוג לפחד ... מבין שתי הפצצות שנותרו, לאחת הייתה נתיך בטיחות שבור. אז צירפנו אותם יחד והצבנו אותם על מטוס קטן חד מנועי [פיזלר סטורץ 'גרמני בשירות איטלקי] ... המטוס הקטן התפוצץ לחתיכות.
לפחות עשרה מטוסים הושמדו בדרך זו; קרופ ויילנדס יצאו ללא פגע.
אל אף שפטרול T1 היה בשדה התעופה למעלה משעה אף לוחם לא נפגע ואף אחד מכלי הרכב לא נפגע. נהגי ה- LRDG היו מיומנים בתמרון במהירות גבוהה, ובכך הפכו את כלי הרכב למטרות קשות לפגיעה, כשבמקביל המקלענים היו מסוגלים לשמור על ריכוז אש מדויק וכבד. גורם אפשרי נוסף ללהעידר נזק ליחידה התוקפת - תותחי הנ"מ הרבים נגד שהגנו על שדה התעופה לא הצליחו לירות אופקית במקביל הקרקע.
בסיכום הפעולה שכתב קפטן ווילדר כתב:
"האיטלקים חיכו לנו, אבל נראה שהם היו מאוד במבוהלים והאש שלהם הייתה פראית מאוד."
על פי הדיווח של ווילדר, הסתבר כי פטרול T1 הרס ופגע ב32 מטוסים, בעיקר מפציצים. נתונים איטלקיים רשמיים מצטטים 16 מטוסים נהרסו ושבעה נפגעו.
אחרית דבר
לאחר הפשיטות נפגשו שני הסיורים בנקודת המפגש. בשלב זה אבדו עשרה לוחמים, שלוש משאיות וג'יפ. לפני עלות השחר ב־14 בספטמבר, ליד עמדת המשטרה מדרום לסידי סלים, ספג ה LRDG ירי ממארב. שלושה לוחמים נפצעו ומשאית שניזוקה ונזקקה לגרירה נגררה. המשאית ושניים נוספות שניזוקו קודם לכן ננטשו - לאחר שהעבירו את הציוד - עם חומרי נפץ על פתיל השהייה להשמדתם.
הכוח המשיך בחזרה עד שרכב נוסף הושבת. הכוח זוהה על ידי האויב והותקף מהאוויר עד לרדת החשכה. בשלב זה כל הרכבים מלבד משאית אחת ושני ג'יפים הושמדו.
עשרה מחברי הכוח נסוגו במסע רגלי לביר אל גררי שם הושאר רכב. רופא הכוח לקח את המשאית שנותרה וג'יפ עם הפצועים. למרות שנטשו את הג'יפ בדרך, הם הגיעו לביר אל גררי ב -15 בספטמבר ואז למנחת ליד ים החול של קלנשו, שם פגשו פטרול LRDG נוסף. הRAF פינה את הפצועים לקופרה.
קבוצה אחרת בת ארבע-עשרה לוחמים יצאה לדרך עם האוכל והמים שהועמסו לג'יפ השני. לאחר כשמונים קילומטרים, ב־17 בספטמבר פגשו אתפטרול S2 ה- LRDG . בחיפושים באזור נמצאו שמונה לוחמים מהקבוצה הראשונה. שני החברים הנעדרים נשארו מאחור, ולא ציפו להגיע למפגש, פנו צפונה. ב-20 בספטמבר הם הגיעו למחנה ערבי ושם נפלו בשבי על ידי האיטלקים. בשלב זה השניים עברו יותר מ -150 קילומטרים ברגל.
פטרול LRDG נוסף (S1) ש אספו שני לוחמים מהכוח הפושט שנמלטו בהליכה מבארס.
עיטורים שניתנו בעקבות המבצע
- לאסונסמיט ווילדר הוענק עיטור אות השירות הצבאי ה-DSO.
- לוסון עוטר את הצלב הצבאי.
- קרול, טיפט ודובסון עוטרו במדליה הצבאית .
ביבליוגרפיה
- Jenner, Robin; List, David; Badrocke, Mike. The Long Range Desert Group 1940–1945: New Vanguard 32. Botley, Oxford UK: Osprey Publishing, 1999. מסת"ב 1-85532-958-1
- O'Carroll, Brendan. Bearded Brigands: The Diaries of Trooper Frank Jopling. Wellington, New Zealand: Ngaio Press, 2002. מסת"ב 0-9582243-2-3
- O'Carroll, Brendan. The Barce Raid. Wellington, New Zealand: Ngaio Press, 2004. מסת"ב 0-9582243-8-2
- O'Carroll, Brendan. The Kiwi Scorpions. Devon, UK: Token Publishing Ltd, 2000. מסת"ב 1-870192-41-9
- Public Record Office War Histories (Wynter, H W, Brigadier). Special Forces in the Desert War 1940–1943. Kew, Richmond, Surrey UK: Public Record Office, 2001. מסת"ב 1-903365-29-5
הערות שוליים
