הר התקווה
.jpg)
הר התקווה (Mount Hope) הוא שמה של חווה חקלאית שהוקמה באמצע המאה ה-19 על ידי שתי קבוצות של נוצרים פרוטסטנטים, מפרוסיה ומארצות הברית, באזור שבו שוכן כיום בית הספר "שבח מופת" בדרום תל אביב.
הקבוצה הפרוסית של מייסדי החווה, מרביתם בני משפחת גרוסשטיינבק (Großsteinbeck), היגרה לארץ ישראל מוופרטל בנובמבר 1849, ולאחר שהתגוררה בירושלים עברה בשנת 1851 ליפו. הקבוצה האמריקאית, נוצרים שומרי שבת מפילדלפיה, הגיעה למקום בתחילת 1853 והונהגה על ידי קלורינדה מיינור, שהגיעה לארץ עם בנה צ'ארלס. בני שתי הקבוצות האמינו שהתיישבותם בארץ ישראל תקרב את הגאולה.
קלורינדה מיינור חכרה שטח אדמה בן 30 דונם מידי פטר קלאסן (דוד בן אברהם), שעליו הוקמה חוות "הר התקווה". היא גם חכרה את פרדס מונטיפיורי מידי יהודה הלוי מרגוזה. את האדמות עיבדה הקבוצה יחד עם פועלים יהודים מיפו. מיינור פנתה במכתב לקוראי ה"אוקסידנט", כתב עת יהודי-אמריקאי, בבקשה לסיוע כספי. בשנת 1854 הגיעה לחווה מהכפר גרוטון שבמסצ'וסטס משפחה נוספת - וולטר דיקסון עם אשתו שרה, בנו הנרי ובנותיו אלמירה, אן, מארי וקרוליין. ביוני 1854 נישאו בחתונה כפולה בחווה יוהאן גרוסטיינבק לאלמירה דיקסון ואחותה מארי לפרידריך גרוסטיינבק.
ב-1855 הגיע משה מונטיפיורי לביקורו הרביעי בארץ. הוא רכש את אדמותיו של מרגוזה והפך את מיינור למנהלת השטח. דרי החווה סבלו ממחלת המלריה ומהתנכלויות של שכניהם הערבים מהכפר סלמה. עם מות קלורינדה מיינור מסרטן ב-6 בנובמבר 1855, המשיך צ'ארלס, בנה של קלורינדה, לנהל את פרדס מונטיפיורי כשנתיים נוספות ולאחר מכן שב לארצות הברית. חלק מאנשי קבוצתה של קלורינדה חזרו לארצות הברית, ובחווה נותרו כנראה רק שלוש משפחות: האחים יוהאן ופרידריך גרוסשטיינבק עם נשותיהם, האחיות לבית דיקסון, ובני משפחת דיקסון: ההורים וולטר ושרה וילדיהם הנרי וקרוליין. בינואר 1857 ביקר הסופר האמריקאי הרמן מלוויל, מחברו של "מובי דיק", בחווה וכתב על כך ברשימותיו: "בית הספר החקלאי שבנו האמריקאים ליהודים נכשל. היהודים אמנם הגיעו לשם, אך השימו עצמם נרגשים, קיבלו בגדים ונעלמו".
ב-11 בינואר 1858 התנפלו חמישה ערבים על החווה, רצחו את פרידריך גרוסשטיינבק ועינו את שרה דיקסון ואת בתה מרי. בלחץ הקונסוליות של ארצות הברית ופרוסיה עצרו השלטונות העותמאנים ארבעה מהתוקפים ודנו אותם למאסר עולם. ביוני 1858 עזבו דיירי החווה את ארץ ישראל והיגרו לארצות הברית, ובזה הקיץ הקץ על החווה. בעקבות הידיעות על ההתקפה החליטה קהילת הטמפלרים הגרמנים לדחות את בואה לארץ-ישראל. נכדה של אלמירה ויוהאן גרוסטיינבק הוא הסופר ג'ון סטיינבק (סבו, יוהאן אדולף גרוסשטיינבק קיצר את שם המשפחה והתאים אותו להגייה האמריקאית בעת הגירתו לארצות הברית).
בשטחה של "הר התקווה" הוקם בשנת 1948 בית הספר "שבח" (כיום "שבח מופת"). בחצר בית הספר ניצב עץ שקמה שנטעו המתיישבים בחווה.
ב-30 בינואר 1966 הגיע ג'ון סטיינבק לביקור בישראל, במהלכו ביקר באתר.
קישורים חיצוניים
- הר התקווה, באתר של עיריית תל אביב
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים אביבה לורי, הבן של הבן האובד, באתר הארץ
ליאור פרידמן, 100 לתל אביב, הר הייאוש, באתר הארץ, 02/04/09- חנה רם, התחלות של עבודת אדמה בידי יהודים באזור יפו, קתדרה 6, דצמבר 1977
27138687הר התקווה