משה בן-אליעזר

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. משה בן-אליעזר (גלַמבוצקי) (על פי רוב: מ. בן-אליעזר; י"ז בניסן תרמ"ב, 6 באפריל 1882 - י"ח באב תש"ד, 7 באוגוסט 1944) היה סופר, מתרגם ועיתונאי חבר מערכת "הארץ".

קורות חיים

בן-אליעזר נולד בעיירה שטוצין שבפלך וילנה, רוסיה (ליטא), בנו של רב העיירה. למד בישיבת מיר, אך שם התוודע לתנועת ההשכלה. הוא החל את דרכו העיתונאית בעיתון בעריכתו של דוד פרישמן, "הדור". חלק גדול מכתיבתו נעשתה תחת שמות עט כ"לזרסון". דבורה בארון, שכבר בגיל 15 פרסמה לראשונה מסיפוריה בעיתונים "המליץ" (1903) ו"הצפירה" (1904), נפגשה עמו ב-1903, ועל אף פער הגילאים ביניהם החלו להתכתב ולבסוף, ב-1904, להתארס. אחרי כתיבה בהזמן, ב"דער יוד" (מיידיש: "היהודי") שיצא בוורשה ובכתב העת הספרותי הלונדוני של יוסף חיים ברנר, המעורר, היגר ב-1906 לניו יורק בהשאירו את בארון באירופה. בן-אליעזר חזר ב-1909 לפולין ונפגש עם בארון. המפגש הרומנטי הסתיים במפח נפש מבחינתה של בארון והיא הכריזה כי החליטה להיות נזירה, אירוסיהם בוטלו, והיא עלתה לארץ (ב-1911) והתחתנה, מאוחר יותר, עם יוסף אהרונוביץ.

ב-28 במאי 1912 נשא לאישה את מינה (בת אפרים קפלן) בוואלפ שבפלך גרודנה. בן-אליעזר ומשפחתו עלו לארץ ישראל ב-1925, השתקעו בתל אביב והוא הצטרף למערכת הארץ כעורך המדור הספרותי. בתוקף תפקידו שבו בארון והוא לעבוד הפעם כעורך ומבקר ספרות. ב-1926 מונה לעורך הראשון של בן ארצי, הניסיון השני של הארץ להוציא עיתון לילדים. בעיתון כתבו ממיטב הכותבים של התקופה וביניהם: ביאליק, לוין קיפניס, אשר ברש, יצחק למדן וימימה אבידר-טשרנוביץ.

הותיר אישה, בן - עמנואל (אשר לימים התחתן עם גאולה בן אליעזר, בתו הבכורה של דוד בן-גוריון) ובת - חוה. נקבר בבית העלמין טרומפלדור.^[1]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

לאחר מותו:

'בן־אליעזר (גלֶמבוצקי, משה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 85. (הספר בקטלוג ULI)

27196585משה בן-אליעזר