למינציה
לַמִינַצְיָה (מלועזית: Lamination; בעברית: עִטּוּי[1], לְבִידָה או רִבּוּד) היא תהליך של יצירת חומר מרוכב באמצעות איחוד של שתי שכבות חומר לפחות. בשפת היומיום משמש המונח לתיאור תהליך של עטיפת אובייקט בשכבות פלסטיק הנאטמות באמצעות חום ולחץ, ועל פי רוב בעזרת דבק. בהנדסת חשמל, למינציה היא טכניקת הרכבה המשמשת להפחתת תוצאות לוואי בלתי רצויות של חום הנוצר עקב זרמי מערבולת ברכיבים כגון ליבה מגנטית של שנאים.
החומרים המשמשים בלמינציה עשויים להיות זהים זה לזה או שונים זה מזה. דוגמה לריבוד המורכב מחומרים שונים: שכבת פלסטיק העוטפת יריעת זכוכית משני צידיה. מגיני רוח של כלי רכב מיוצרים לעיתים קרובות באמצעות ריבוד של שכבת פלסטיק קשיח בין שני רבדים של זכוכית. עץ לבוד (דיקט) הוא דוגמה נפוצה ללמינציה שבה נעשה שימוש בחומרים זהים בכל שכבה. דוגמאות לחומרים המיוצרים באמצעות למינציה כוללות פורמייקה ודיקט.
למינציה של נייר, כגון בנייר תצלום, עשויה למנוע קימוטים, נזקי השמש, כתמים, נזקי שפשוף, כתמי שמן, טביעות אצבעות ונזקים סביבתיים. תעודות מזהות וכרטיסי אשראי מצופים כמעט תמיד בשכבת ניילון (דק או עבה). למינציה משמשת גם בפיסול העושה שימוש בעץ או בשרף.
המצאה
תהליך הלמינציה הומצא על ידי ד"ר מוריס מ' בלום (Blum), דוקטור ניו יורקי לרפואת שיניים, בשנת 1938. על אף שהלמינציות הדנטליות המשמשות כיום בתחום רפואת השיניים מתקדמות ביותר, השימוש בהן מתוארך לאמצע המאה ה-19. בלום, לעומת זאת, מצא שימוש אחר לשכבות החומר העדינות: הגנה על תצלומים. וכך, ב-1938 היה בלום הראשון אשר ריבד תצלום – של אשתו – והוליד את הלמינציה. עד לימינו אנו, מציינת אוניברסיטת מינסוטה מדי שנה את הישגו של בלום ביום הרצאות המוקדש לזכרו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: לבידה |
| ערך מילוני בוויקימילון: למינציה |
| ערך מילוני בוויקימילון: רבוד |