למברטה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
למברטה

למברטה הוא שם מותג של קטנועים, שיוצרו במילאנו, שבאיטליה, על ידי חברת אינוצ'נטי. השם נגזר מהמילה Lambrate, הפרבר של מילאנו הקרוי על שם הנהר למברו הזורם באזור, שם היה המפעל. למברטה היה שמו של שד מיתולוגי הקשור לנהר. קטנועי "למברטה" הורכבו בישראל, במשך תקופה קצרה (1957 עד 1959), במפעל מתכת רמים בקריית שמונה.

היסטוריה

בשנת 1922 בנה פרדיננדו אינוצ'נטי מפעל לצינורות פלדה ברומא. בשנת 1931 הוא העביר אותו למילאנו, ושם בנה מפעל גדול יותר, שייצר צינורות פלדה וחלקי פלדה והעסיק כ-6,000 עובדים. המפעל הופצץ בכבדות ונהרס במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה סבר שהעתיד הוא בתחבורה פרטית זולה והחליט לייצר קטנוע.

עיצוב והשקה

העיצוב של הלמברטה, וגם של הוספה מקורו בקטנוע תלת גלגלי שיוצר על ידי חברה מארצות הברית בשם "קושמן". קטנועים מסוג זה היו בשימוש נרחב באיטליה על ידי צבא ארצות הברית, ככלי להובלת חיילים וציוד. צבא ארצות הברית השתמש בהם כדי לעקוף את טקטיקות ההגנה הגרמניות של השמדת דרכים וגשרים בהרי הדולומיטים ובאזורי הגבול האוסטרים. מהנדס אווירונאוטיקה גנרל קוראדינו ד'אסקניו, שהיה אחראי על תכנון ובניית המסוק המודרני הראשון על ידי אגוסטה, קיבל את התפקיד על ידי פרדיננדו אינוצ'נטי לעצב כלי פשוט, אמין ובמחיר סביר. כלי שיהי קל לנהוג בו עבור גברים ונשים כאחד, ושמסוגל להגן על הנהג מבוץ ואבק בכביש. ד'אסקניו, ששנא אופנועים, הציג שינויים רבים בכלי לעומת אופנוע. הוא נבנה על גבי מסגרת חסכונית עם יכולת החלפת הילוכים בכידון והמנוע הותקן ישירות על הגלגל האחורי. המגן הקדמי שמר על הרוכב יבש ונקי בהשוואה לקצה הקדמי הפתוח באופנועים. העיצוב באזור הרגליים התחשב בנשים, שכן לבישת שמלות או חצאיות הפכו את הרכיבה על אופנועים קונבנציונליים לאתגר. המזלג הקדמי, בדומה לציוד הנחיתה של מטוס, אפשר החלפת גלגלים קלה. עם זאת, ד'אסקניו הסתכסך עם איננוצנטי, וד'אסקאניו לקח את העיצוב שלו לאנדריקו פיאג'יו שייצר את הוספה החל משנת 1946. את התכנון הסופי של הלמברטה נעשה על ידי מהנדסי אווירונאוטיקה סזארה פללביצ'ינו ופייר לואיג'י טורה.

אינוצ'נטי החלה בייצור קטנועי למברטה בשנת 1947, שנה לאחר שפיאג'ו החלה בייצור דגמי הוספה שלה. בשנות ה-50 הקטנוע זכה להצלחה רבה ולמברטות יוצרו ברישיון על ידי פניוויק בצרפת, NSU בגרמניה, סרבטה בספרד, API בהודו, יולון בטייוואן, פסקו בברזיל, אוטקו בקולומביה וסאמברטה בארגנטינה, לפעמים תחת שמות אחרים, אך תמיד בעיצוב זוהה.

מכירת המפעל לחברת בריטיש לילנד

עם עליית רמת החיים במערב אירופה בשנות השישים, הביקוש לקטנועים ירד, לטובת מכוניות קטנות שנמכרו במחירים סבירים, ומכירות למברטה החלו לרדת. בשנת 1961 פתחה אינוצ'נטי מפעל הרכבה של דגמי מכוניות מתוצרת BMC (בריטיש מוטורס קומפני), ואחרי שחברת BMC נרכשה על ידי בריטיש ליילנד המשיכה אינוצ'נטי להרכיב מכוניות של ליילנד. המכונית הראשונה שייצרה הייתה האוסטין A40 פארינה. באמצע שנות השישים החלה אינוצ'נטי לייצר את המיני, בשם האינוצ'נטי מיני וזאת ברישיון מבריטיש ליילנד, ייצור שנמשך למעלה מעשור.

ב-1972 השתלטה "בריטיש ליילנד" על אינוצ'נטי, והחליטה על הפסקת ייצור קטנועי הלמברטה.

המעבר להודו

בשנת 1972 קנתה ממשלת הודו את הזכויות לשם המותג ואת קווי היצור של המפעל במילאנו, בעיקר במטרה לייצר את הלמברטה התלת-גלגלית בשם Vikram לשוק המקומי. ייצור הלמברטה נמשך שם עד 1997 על ידי חברת Scooters India, שהמשיכה לשווק את הדגמים השונים בהודו.

חידוש המותג

בשנת 2006, נמכר המותג לחברת השקעות בריטית בשם FWL, וכעבור ארבע שנים החל מיזם להשקה מחדש של הלמברטה באמצעות צוות מהנדסים מאיטליה ופס ייצור בטאיוואן. ב-2011 הושקה הלמברטה החדשה, עם דגם בשם LN ומנועי 125 ו-150 סמ"ק ארבע פעימות, עם קירור אוויר ותמסורת וריאטור. מערכות אלו ספקו על היצרנית הדו-גלגלית סאניאנג, ומרכב המתכת יוצר באיטליה. על העיצוב היה אחראי אלסנדרו טארטריני, בנו של מייסד יצרנית הקטנועים איטלג'ט. לאחר מכן הורחב היצע הדגמים עם ה-LT, אשר עושה שימוש במנועי 50 סמ"ק עם 2 או 4 פעימות[1].

בשנת 2017, קונסורציום למברטה השיק את דגם "למברטה V-Special".

הרכבה בישראל

בשנת 1954, ביקש התעשיין אפרים אילין לייבא את קטנועי למברטה לישראל. עקב המגבלות על הוצאת מטבע זר מישראל באותן שנים, הציע אילין שחברת קייזר-אילין תעשיות תרכיב את הקטנועים בישראל, בשילוב רכיבים תוצרת הארץ[2]. באוקטובר 1955 קיבל אילין אישור להקים את המפעל[3], אך אחר כך הגיע להסכם עם החברה המתחרה וספה, והקים מפעל הרכבה בצפת, שעבר בהמשך למפעל קייזר-אילין בחיפה[4][5]. בתחילת 1957 חתם קונצרן כור תעשיות על הסכם להרכבת קטנועי למברטה בישראל[6][7]. באוגוסט 1957 יצא קבוצה של מהנדסים מ"כור" לביקור לימודים במפעל במילנו כהכנה לתחילת הקמת מפעל ההרכבה בישראל, שתוכנן לייצור 5,000 קטנועים לשוק המקומי וליצוא[8]. בדצמבר 1957, יצאו הקטנועים הראשונים ממפעל ההרכבה שהוקם בקריית שמונה כשלוחה של מפעל וולקן מחיפה[9], את חישוקי הגלגלים ייצר מפעל המתכת של קיבוץ מנרה. הצמיגים גם ייצרו בישראל[10]. במהלך 1958 הורכבו במפעל כ-12 קטנועים ביום[11], בתחילת 1959, הופסק הייצור במפעל עקב חוסר כדאיות כלכלית[12][13].

דגמים

בתרבות

בשנת 1977 הוציא לאור שלמה ארצי אלבום בשם יש לי אישה, ילדה ולמברטה ואני גר בתל אביב[14].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא למברטה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אופיר דואק, דו"גרי, הלמברטה חוזרת לישראל, כרגיל עם המון סטייל, באתר ynet, 11 באפריל 2013
  2. ^ מציעה להביא אופנועי 'למברטה' כדי לממן מפעל הרכבה, זמנים, 6 בדצמבר 1954
  3. ^ 500 "סקוטרים" יורכבו בארץ, הבוקר, 11 באוקטובר 1955
  4. ^ "קייזר פרייזר" תחדש ייצור קטנועי "וספה" בצפת, דבר, 7 ביולי 1957
  5. ^ קטנועי "וספה" לא יורכבו עוד ב"אילין", על המשמר, 6 בינואר 1967
  6. ^ מאיר הראובני, "סחבת" מאיימת לבטל ההסכם לייצור קטנועי "למברטה" בארץ, למרחב, 26 במרץ 1957
  7. ^ ש. אור, כור" תייצר קטנועים, על המשמר, 13 במאי 1957
  8. ^ קטנועי 'למברטה' יורכבו בארץ, הארץ, 31 ביולי 1957
  9. ^ כור פתח מפעל בקרית-שמונה, הבוקר, 19 בנובמבר 1957
  10. ^ קטנועי <<למברטה>> הוצאו לשוק, הארץ, 8 בדצמבר 1957
  11. ^ 12 קטנועים ביום מורכבים במפעל "רמים", דבר, 23 במאי 1958
  12. ^ ההפסקה בהרכבת "למברטות"- לא בגלל החרם הערבי, על המשמר, 15 ביולי 1959
  13. ^ פ. ספיר משיב בכנסת על פרשת קטנועי "למברטה", למרחב, 5 באוגוסט 1959
  14. ^ יוסי חרסונסקי, שלמה ארצי: תקליט מס' 10 - איש עם למברטה שגר בתל אביב, מעריב, 6 ביוני 1977
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29986303למברטה