ליאון בר
| לידה |
11 באפריל 1970 ה' בניסן ה'תש"ל |
|---|---|
| נהרג |
8 באוקטובר 2023 (בגיל 53) כ"ג בתשרי ה'תשפ"ד כביש 232, ישראל |
| מקום קבורה | בית הקברות הצבאי בגדרה |
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | 1989–2015 (כ־26 שנים) |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
ליאון בר (בן מוחה) (ה' ניסן תש"ל, 11 באפריל 1970 – כ"ג בתשרי תשפ"ד, 8 באוקטובר 2023) היה אלוף-משנה שהציל עשרות אזרחים מהקרבות בשדרות ומהטבח בפסטיבל נובה ב-7 באוקטובר 2023. למחרת, ב-8 באוקטובר נהרג על ידי מחבל שארב לו כשעצר ליד מכונית משטרה ירויה, בעת שנסע יחד עם בנו לחפש ניצולים ממעשי הטבח שבוצעו במסגרת טבח שבעה באוקטובר.
לאחר מותו הוענק לו ולבנו אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית, במעמד נשיא המדינה, יצחק הרצוג.
ביוגרפיה
ליאון נולד לעמרם ואליס בן מוחה בקריית גת. ב-6 באוגוסט 1989 התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים, שם שובץ בגדוד 202. בר עבר מסלול הכשרה כלוחם, את קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום קורס הקצינים שב לצנחנים כמפקד מחלקה בגדוד ושירת בגדוד עד תפקיד מפקד פלוגה. בשנים 1995–1997 שירת כמפקד פלחה"ן צנחנים, והוביל אותה בלחימה בדרום לבנון כנגד חזבאללה. בשנים 2004–2006 פיקד על גדוד 906 בביסלמ"ח. בהמשך שימש כראש מטה אוגדת איו"ש בדרגת אלוף-משנה. הוא השתחרר לאחר 26 שנות שירות והוכר כנכה צה"ל לאחר ששמיעתו וברכיו נפגעו במהלך שירותו הצבאי.[1]
בר בוגר פו"מ "ברק" במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה. בעל תואר ראשון במדעי ההתנהגות מאוניברסיטת בן-גוריון ותואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב.
הצלת אזרחים בשדרות ומפסטיבל הנובה
רקע
בבוקר שבת שמחת תורה ה'תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח והתעללות בנשים, רצחו והרגו 1,163[2] בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[3] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251[4] אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609[5] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 329[6] חיילים, 58[7] שוטרים ו-10[8] אנשי שירות הביטחון הכללי.
הצלת האזרחים
ב-7 באוקטובר 2023, ב-8:00 בבוקר, עם תחילת תפוצת הסרטונים על מחבלים הנוסעים על טנדרים בשדרות בתחילת מתקפת הפתע,[9] יצא בר מגדרה לשדרות, אליה הגיע בסביבות 9:00 ופינה פצוע לבית חולים.
לאחר מכן, עם תחילת הדיווחים על הטבח המסיבה ברעים, נסע בר לשטח וחילץ פצועים ונמלטים ליישובים הסמוכים כמו פטיש ונתיבות, וכן לבתי החולים ברזילי, סורוקה וקפלן.
למחרת נסע עם בנו עומר, שזמן מה קודם לכן השתחרר משירות כסמ"פ בצנחנים, ויחד חיפשו ניצולים על כביש 232. ליד אנדרטת חץ שחור, ראו רכב משטרתי ירוי, וירדו לראות אם יש שם מישהו שזקוק לעזרה. מחבל שארב במקום פתח לעברם באש. עומר נפצע ברגלו, ואביו, ליאון, נורה מספר פעמים ונהרג במקום.[10][11]
בר נקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין בגדרה.
באוקטובר 2024 הוכרז כי הוא אחד מהזוכים באות נשיא המדינה לגבורה אזרחית.[12]
חיים אישיים
ליאון היה נשוי לעינת. לזוג נולדו שלושה ילדים.
קישורים חיצוניים
- ליאון בר, באתר יזכור
- רינת קרמר יבלינוביץ, "היה גיבור אמיתי": יובל המבולבל נפרד ממפקדו לשעבר ליאון בר ז"ל, באתר "סרוגים", 19 בנובמבר 2023
- אילי פארי, "כולם מספרים כמה שליאון גיבור, אני רק רוצה אותו בבית", באתר מאקו, 10 באוקטובר 2023
- בתאריך 8.10.24 יצא השיר איש פלדה לזכרו של ליאון בר. השיר מתאר את סיפור גבורתו במהלך השבת השחורה.
הערות שוליים
- ↑ עומר בר, בנו של ליאון בר ז"ל מספר: אבא שלי גיבור, באתר ערוץ 7, 10 באוקטובר 2023
- ↑ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (טבח ה-7 באוקטובר, שקף 4) מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ↑ ※ 100 ימי לחימה: 779 אזרחים נרצחו, 52,571 נפגעו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2024
- ↑ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ↑ ※ עמית סגל, הבקשה של פיקוד הדרום בלילה שלפני הטבח - והסירוב, באתר מאקו, 26 בפברואר 2024
- ↑ ※
מערכת את"צ, סיכום מספר הנפגעים בצה"ל בשנתיים החולפות, באתר צה"ל, 2 בינואר 2025
- ↑ ※ אלון חכמון, גיבורים בכחול: 67 שוטרים ושוטרות חירפו נפשם בהגנה על ישראל בשנת המלחמה, באתר מעריב אונליין, 7 באוקטובר 2024
- ↑ ※ יואב זיתון, ההקפצה של צוות "טקילה" והאובדן של שב"כ, באתר ynet, 13 באוקטובר 2023
- ↑ דני קושמרו, כך צולם סרטון המחבלים הראשון בשבת השחורה: "פחדתי, אבל ידעתי שחייבים לדעת מה קורה בשדרות", באתר מאקו, 13 בינואר 2024
- ↑ אל"מ ליאון בר ז"ל חילץ עשרות פצועים מהמסיבה ונהרג בהיתקלות, באתר הביטחוניסטים, 7 באוקטובר 2023
- ↑
הקריב את חייו: הקצין הבכיר שהציל עשרות אזרחים - ונפל בקרב | סיפור הגבורה שלא סופר, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 17:26)
- ↑ שושי חתוקה, עמית מן ז"ל וילדי משפחת תעסה: אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית, באתר מאקו, 9 באוקטובר 2024
ליאון בר40593752Q125947800