לודוויק ארנסט ויסר
 |
לודוויק ארנסט ויסר (בהולנדית: Lodewijk Ernst Visser; אמרספורט, 21 באוגוסט 1871 - האג, 17 בפברואר 1942) היה עורך דין יהודי הולנדי ונשיא בית המשפט העליון של הולנד. במלחמת העולם השנייה היה מייסד ויושב ראש ועדת התיאום היהודית.
קריירה משפטית
בשנת 1894 קיבל דוקטורט במשפט חוקתי מאוניברסיטת אוטרכט. הוא למד בפריז תקופה קצרה והחל לעבוד כעורך דין. בשנת 1897 הפך לפקיד במשרד החוץ. לאחר מספר שנים ויתר על תפקיד זה כי האמין שכיהודי לא יוכל לפתח שם קריירה עקב פרשת דרייפוס בצרפת, שהובילה לעלייה באנטישמיות בהולנד. בשנת 1903 חידש את עבודתו כעורך דין, אך באותה שנה התמנה לשופט בבית המשפט המחוזי ברוטרדם. ב-1911 הועלה לדרגת סגן נשיא בית המשפט.
בשנת 1915 הצטרף לבית המשפט העליון כשופט. ב-1933 הפך לסגן נשיא וב-1939 לנשיא בית המשפט העליון. זמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הנאצי, ב-21 בנובמבר 1940, הושעה על ידי הכובש הגרמני ופוטר ב-1 במרץ 1941, כחלק מפיטורי כל עובדי המדינה היהודים. אף אחד משופטי העליון לא מחה על השעייתו ופיטוריו. עם זאת, הוא כבר הודח במאי 1940, עם הכיבוש הנאצי, בגלל מוצאו, מתפקידו כיו"ר רשת השידור הציבורית ההולנדית, ה-AVRO. המנהל וילם פוגט, החליט לאחר שבוע של כיבוש שעדיף לפטר את כל עובדיו היהודים.
במלחמת העולם השנייה
ויסר היה מחויב לאוכלוסייה היהודית במלחמת העולם השנייה. הוא היה יושב ראש ועדת התיאום היהודי, ארגון אוטונומי שנוסד בדצמבר 1940 על ידי שתי האגודות הדתיות היהודיות, והיה אחד מראשי העיתון הבלתי חוקי "Het Parool". במהלך 1941 התייצב שוב ושוב למען האינטרסים של הגברים היהודים שגורשו למחנות הריכוז הגרמניים במהלך הפשיטות של פברואר ויוני 1941 באמסטרדם וספטמבר-אוקטובר באותה שנה במזרח המדינה. הוא פנה לבכירים בהולנד, המזכירים הכלליים של משרדי הממשלה בהאג, בבקשה שיפנו לרשויות הכיבוש הגרמניות. פנייתו לא הניבה תוצאות והגיעו עוד דיווחים על מותם של הולנדים יהודים שגורשו למחנות הריכוז, ואז פנה ויסר, מטעם עצמו ולא מטעם ארגון יהודי, לראוטר, מפקד המשטרה הגרמנית והאס אס בהולנד. ראוטר סירב לקבלו. לאחר מכן כתב לו ויסר, וראוטר לא נענה לבקשתו.
ועדת התיאום היהודי פורקה על ידי כוחות הכיבוש באוקטובר 1941 והמועצה היהודית, היודסה ראט, נותרה הנציגה היחידה של היהודים ההולנדים שבה הכירו כוחות הכיבוש הנאצים. גם אז נותר ויסר ביקורתי כלפיה. הוא התכתב על כך עם דוד כהן, אחד משני יושבי ראש המועצה היהודית. בנוסף המשיך לשמור על קשר עם גורמי ממשל בהאג כדי לשכנע אותם לפעול למען ההולנדים היהודים. הכובשים הגרמנים איימו להכניסו למחנה ריכוז אם לא יפסיק את פעילותו, אך ימים ספורים לאחר איום זה מת בגיל 70 מדימום מוחי. אשתו קורנליה ורטהיים נפטרה במחנה המעבר וסטרבורק.
הנצחה
באמסטרדם קרויה כיכר על שם ויסר - Visserplein - בין יודנבריסטראט, וספרסטראט (Weesperstraat) ומוידרסטראט (Muiderstraat).
בהאג, מרכז המגורים היהודי "בית ויסר" (Visserhuis) ממוקם ברובע בנורדנהוט (Benoordenhout) בשכונת דוינזיגט (Duinzigt) ב-Theo Mann ברחוב בובמסטרלאן (Bouwmeesterlaan). זהו מתחם דירות עם בית אבות. עד שנת 2000 בערך הוא עמד ברובע סכוונינגן ברחוב דורניקססטראט (Doorniksestraat) בפארק הבלגי. בבניין בית המשפט העליון של הולנד בחצר פורהוט (Korte Voorhout), שהושלם בשנת 2016, חדר נקרא על שם ויסר.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר המוזיאון ההיסטורי היהודי (ארכיון)
- מורשת יהודית - האג
- ג'יי פרסר, נפילה. הרדיפה וההשמדה של יהדות הולנד 1940-1945 (האג: Martinus Nijhoff/Staatsuitgeverij, 1965; 2 חלקים); חלק 2, עמ'. 8-11 (dbnl)
- Het mr. L.E. Visserhuis, een sfeervol joods woonzorgcentrum in het Benoordenhout in Den Haag, mr. L.E. Visserhuis (בהולנדית)
- P.J. van Koppen & J. ten Kate, De Hoge Raad in persoon. Benoemingen in de Hoge Raad der Nederlanden 1838-2002, Deventer: Kluwer 2003, p. 131.
- Jozeph Michman, 'De briefwisseling tussen Mr. dr. L.E. Visser en Prof. dr. D. Cohen', in: Studia Rosenthaliana jaargang 8 (1974), pp. 107-130
38898393לודוויק ארנסט ויסר