לודוויג טראובה

לוּדְוִיג טְרָאוּבֶּה (בגרמנית: Ludwig Traube;‏ 12 בינואר 1818–11 באפריל 1876) היה רופא גרמני-יהודי ואחד ממייסדי הפתולוגיה הניסויית בגרמניה.

חייו

טראובה נולד ברטיבור שבשלזיה. אביו היה סוחר יין יהודי. בגיל 17 עזב את הגימנסיה ברטיבור. הוא למד רפואה בברסלב, ברלין ווינה. עם מוריו נמנו יאן פורקינייה ויוהנס מילר. מלבד רפואה, עסק בלימודי פילוסופיה ובמיוחד העריך את כתביו של ברוך שפינוזה.

ב-1840 קיבל את הדוקטורט שלו על מחקרו בנושא נפחת הריאות. לאחר מכן עבר לווינה להרחבת הידע שלו אצל קארל פון רוקיטנסקי ויוזף שקודה. החל מ-1841 היה עוזרו של רופא שטיפל בעניים בברלין. בשנת 1848 היה למרצה בלא שכר, ושנה לאחר מכן לעוזר האזרחי הראשון של יוהאן לוקאס שנליין בבית החולים שריטה. באירועי אביב העמים ב-1848 היה טראובה מעורב כרופא. בשנת 1853 היה לרופא הבכיר במחלקה לרפואת ריאות בשריטה, ולאחר מכן מנהל המרפאה הראשונית. כמו כן, הוא גם היה מורה בסמינרים רפואיים צבאיים, ובבית החולים של הקהילה היהודית בברלין היה לרופא הבכיר במחלקה לרפואה פנימית.

אף שמוצאו היהודי של טראובה היה לו למכשול במהלך הקריירה שלו, הוא התברג להיות פרופסור מן המניין במכון פרידריך וילהלם בברלין. בשנת 1866 קיבל את התואר "Geheimer Medizinalrath", ובשנת 1872 מונה לפרופסור באוניברסיטת ברלין.

טראובה מת כתוצאה ממחלת לב כלילית שממנה סבל. הוא קבור בבית הקברות היהודי ברחוב שנהאוזר בברלין.

עבודתו

טראובה נודע בשל העובדה שייסד את תחום מחקר הפתולוגיה הניסויית בגרמניה. הוא שיפר שיטות בדיקה גופנית כגון האזנה וניקוש, והיה מסווג תיעוד רפואי. הוא חקר את הפתופיזיולוגיה של הנשימה וויסות חום הגוף, ונתן את הבסיס המדעי לטיפול בדיגיטליס.

על שמו של טראובה קרויים מספר סימנים קליניים, בהם:

• אוושת טראובה – קול שלישי המופיע בעת טכיקרדיה ומרמז על מחלה
• גופיפי טראובה – תאי דם אדומים בצורת סהר אשר איבדו את תכולת ההמוגלובין שבהם
• הצליל הכפול על שם טראובה – קול כפול הנשמע כיריית אקדח מעל עורק הירך במצבים של אי-ספיקת מסתם אבי העורקים והיצרות המסתם הצניפי
• מרווח טראובה – מרווח של כ-12 מ"מ בצורת סהר מעל לגבול הצלע

משפחתו

לודוויג טראובה היה אחיו הגדול של מוריץ טראובה, כימאי וחוקר הכימיה הפיזיולוגית. הוא נשא לאישה את קורה מרקוולד רואת חשבון ומומחית להחזר מס, והיו להם שלוש בנות ושני בנים. אחד מבניו מת בגיל 5 מדיפתריה. בנו השני, גם שמו לודוויג, היה פלאוגרף. חתנו, מוריץ ליטן, ואחיינו, אלברט פרנקל, היו אף הם רופאים. אחיין נוסף, וילהלם טראובה, היה כימאי.

הנצחה

אנדרטה לזכרו של טראובה הוקמה בתחום בית החולים שריטה בשנת 1878. ב-1927 נקרא על שמו רחוב ברטיבור.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לודוויג טראובה בוויקישיתוף