לואי-מארי קישרא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לואי-מארי קישרא
Louis-Marie Quicherat
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה פריז, צרפת (הרפובליקה הצרפתית הראשונה)
פטירה פריז, צרפת (הרפובליקה הצרפתית השלישית)
עיסוק בלשן, לטיניסט, ספרן, מילונאי, מורה
מקום לימודים התיכון הקיסרי, לימים תיכון לואי הגדול בפריז
Pensionnat normal - - לימים אקול נורמל סופרייר

לואי-מארי קישראצרפתית: Louis-Marie Quicherat;‏ 13 באוקטובר 1799, פריז17 בנובמבר 1884) היה בלשן ומורה צרפתי, לטיניסט ומילונאי ומוזיקולוג שנודע בעיקר בזכות מילוניו הלטיני-צרפתי והצרפתי-לטיני.

ביוגרפיה

לואי-מארי קישרא נולד בפריז ב–1799 כבנם של פיליבר קישרא (1845-1761) ושל ז'אן פיירט לבית מנאל (Maynal)[1] . הוא היה אחיו הבכור של ההיסטוריון ז'ול קישרא. למד בתיכון הקיסרי, לימים תיכון לואי הגדול, לצדם של אז'ן בירנוף ולואי אשט. בשנת 1819 התקבל לבית הספר היוקרתי "אקול נורמל סופרייר", (שנקרא אז Pensionnat normal) בחוג לספרות. בשנת 1826 עבר את מבחני ההסמכה (agrégation) והחל לעבוד כמורה לדקדוק ולרטוריקה. בהמשך בשנת 1842 התמנה כמנהל ספריית על שם סנט ז'נבייב (ז'נבייב ה"קדושה") בפריז. בשנת 1864 נבחר למכון של צרפת כחבר באקדמיה לכתובים ולספרות.

קישרא עמל במסירות נפש רבה על חיבור מילוניו הדו-לשוניים לשפה הלטינית. לדברי בן אחיינו, הלטיניסט אמיל שאטלן, עד יום מותו הקדיש כשש עשרה שעות ביממה לעבודה זו ואף פטירתו יוחסה למאמץ היתר בהכנת מהדורה חדשה (העשרים) של המילון. לדברי שאטלן היה קישרא טרוד רק במעט בעניינים שאינם קשורים ללטינית ובשנותיו האחרונות רק שיחה בשפה זו יכלה להוציאו מאדישותו הגוברת.

ספרים

קישרא חיבר ספרי לימוד רבים למוזיקה, ללטינית ולצרפתית. בין ספריו המפורסמים ביותר היו מילוניו הלטיני-צרפתי והצרפתי-לטיני, שהיו למקור מידע יוצא מן הכלל לחוקרי השפה הלטינית במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בשנת 1934 בתחום הוראת הלטינית בצרפת תפס את מקומו המילון הלטיני-צרפתי של פליקס גאפיו, שהתבסס על שיטות מילונאיות יותר חדשניות ושהתמקד יותר בלטינית הקלאסית של קיקרו ויוליוס קיסר.

  • Louis Quicherat et A. Daveluy Dictionnaire latin français 1857 (קישרא וא. דאוולי)
  • 1858 - Dictionnaire français-latin - שהופק על בסיס המילון הלטיני-צרפתי, ונסמך על המחברים הרומאים הקלאסיים לגבי השפה השגורה, על מחברים ספציפיים בנוגע לשפה הטכנית, על כתבי אבות הכנסייה לגבי שפת הקודש ועל המילון של די קאנז' לגבי הלטינית של ימי הביניים.
  • Introduction à la lecture de Nonius Marcellus (מבוא לקריאה בנוניוס מרקלוס)
  • 1826 - Traité de versification latine (ספר לימוד לחריזה לטינית)
  • 1839 - Nouvelle prosodie latine (פרוזודיה לטינית חדשה) - מהדורתו ה-30 פורסמה בשנת 1887
  • 1867 - Adolphe Nourrit, sa vie, son talent, son caractère, sa correspondance, (אדולף נורי, חייו, כישרונו, אופיו, מכתביו) ספר על זמר הטנור אדולף נורי
  • 1879 - Mélanges de philologie -סוגיות פילולוגיות שונות

קישרא במדיה האמנותית

  • אחד מגבורי הספר של ז'ורז' דיאמל, Suzanne et le jeunes hommes (סוזן והצעירים) ‏ (1941) התייחס בהערצה ל"לטינית של קישרא".
  • קישרא הלטיניסט מוזכר גם בספורו של בורחס - Funes el memorioso (פונס הזכרן).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ geneastar


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

לואי-מארי קישרא39528827Q2362126