לואי קאהן

לואי קאהן

תחום יצירה	אדריכלות

בניין הפקולטה להנדסה ע"ש וולפסון באוניברסיטת תל אביב, על שער גיליון כתב העת "ארכיטקטורה", 1986

מכון סאלק (Salk Institute) בקליפורניה

בניין הממשלה של בנגלדש, דאקה

פנים ספריית אקסטר בניו המפשייר

לואי קאהן (באנגלית: Louis Isadore Kahn, נולד בשם איצ'ה לייב שמואלובסקי; ‏ 20 בפברואר 1901 – 17 במרץ 1974) היה אדריכל אמריקאי יהודי נודע, מחשובי האדריכלים המודרניסטים האמריקאים.

זוכה מדליית הזהב המלכותית מטעם המכון המלכותי לאדריכלים בריטים ומדליית הזהב של מכון האדריכלים האמריקאי.

קורות חיים

קאהן נולד לבלה רבקה לבית מנדלוביץ' וללייב שמואלובסקי בפרנו, אסטוניה, אז חלק מן האימפריה הרוסית, במשפחה ענייה. בינקותו עברו הוריו לקורסארה שבאי היומאה. בשנת 1906 היגרה המשפחה לארצות הברית, בגלל חשש האב מפני גיוסו לצבא הרוסי. בשנת 1914 קיבל אזרחות אמריקנית ובשנה שלאחר מכן שינה האב את שמו ל"לאופולד קאהן". לואי הצעיר נאלץ לעזור בפרנסת המשפחה, תחילה במכירת ציורים שלו ומאוחר יותר בנגינה בפסנתר באולמות ראינוע.

קריירה

את הכשרתו קיבל לואי קאהן באוניברסיטת פנסילבניה, שם נלמד מקצוע האדריכלות במתכונת שמרנית ובהתאם למסורת אדריכלות הבוז-אר (Beaux-Arts). לאחר סיום לימודיו ב-1924 פנה לעבוד כשרטט במשרד מקומי. ארבע שנים לאחר מכן יצא לסיור אדריכלי באירופה, בו התרשם בעיקר מביצורים מימי הביניים, ביניהם חומות העיר קרקסון בצרפת ומבצרים עתיקים אחרים בסקוטלנד.

בשנת 1932 הקים קאהן יחד עם חברו האדריכל דומיניק ברנינגר את "קבוצת המחקר האדריכלי" (ARG), לשם "מחקר קבוצתי של שיכון ופינוי שכונות עוני". הקבוצה הייתה למעשה חבורה רופפת של אדריכלים צעירים, רובם מובטלים. חברי הקבוצה התעניינו באוונגרד האירופאי ובאג'נדות חברתיות פופוליסטיות, והיו מחסידי הסגנון הבינלאומי שעשה אז את צעדיו הראשונים בארצות הברית. התוכניות שהוליד הפרויקט המרכזי של הקבוצה לא מומשו, כולל תוכנית הדיור הציבורי של קאהן שהוגשה לרשות העבודות הציבוריות, והקבוצה התפרקה פחות משלוש שנים לאחר הקמתה.

בשנים הבאות השתתף קאהן בפרויקטים שונים, חלקם הגדול שיכונים ומבני דיור ציבורי שתכנן עבור רשות השיכון של פילדלפיה. בין השאר שיתף פעולה עם אדריכלים דוגמת ג'ורג' האו, מחלוצי הסגנון הבינלאומי בארצות הברית, ואוסקר סטורונוב, איתו קיים שותפות פורה שנמשכה בין 1942 ל-1947.

ב-1947 החל קאהן את קריירת ההוראה שלו במשרת הוראה באוניברסיטת ייל.

ב-1950 נסע קאהן לרומא ושהה באקדמיה האמריקאית ברומא. לשהותו ברומא ולסיורים שערך באיטליה, יוון ומצרים הייתה השפעה עצומה עליו והיא היוותה נקודת מפנה בקריירה שלו ובאדריכלות שיצר. עד אז תכנן במסגרת המקובלת של הסגנון הבינלאומי של אותה תקופה; לאחר השנה שהעביר באיטליה חזר קאהן לשורשי המודרניזם המוקדם, תוך שהוא מעניק לו פרשנות אישית שקיבעה את מעמדו כאדריכל יצירתי ומשמעותי.

ב-1956 קיבל משרת פרופסור ב-MIT ושנה לאחר מכן חזר לאוניברסיטת פנסילבניה, הפעם כפרופסור, ובה לימד עד סוף חייו.

חייו הפרטיים

נישא לאסתר לבית ישראלי, עוזרת-מחקר באוניברסיטת פנסילבניה, ולשניים נולדה בת משותפת, סו אן. במקביל לנישואיו ניהל מאוחר יותר מערכת יחסים עם האדריכלית אן טינג, עמה עבד בפילדלפיה. ממערכת יחסים זו נולדה בשנת 1954 הבת אלכסנדרה. קאהן ניהל מערכת יחסים נוספת עם אדריכלית הנוף הארייט פטיסון. ממערכת יחסים זו נולד בשנת 1962 הבן נתניאל.

מותו

ב-17 במרץ 1974 נפטר קאהן מהתקף לב בתא שירותים בתחנת פן בניו יורק, כאשר היה בדרכו חזרה מהודו. גופתו נמצאה רק לאחר ימים ספורים וזוהתה על ידי הדרכון שהיה עימו. בשל חוסר תיאום משטרתי, חלפו שלושה ימים עד שדבר מותו נודע למשפחתו ולמשרד שלו.

עבודתו האדריכלית ומאפייניה

התהליך הסגנוני שעבר קאהן משקף את התפתחות האדריכלות המודרנית: בתחילה סגנון מקושט, קרוב לנאו קלאסיציזם, שמשתמש בטכנולוגיות הבניה החדשות ועליהן מעמיס מוטיבים עתיקים מגוונים. בהמשך פניה לעבר הסגנון הבינלאומי, הלבן והפשוט, ולבסוף מעבר לבטון החשוף ולעושר הצורני של הברוטליזם.

עם זאת, סגנונו האישי של קאהן והשפה האדריכלית הייחודית שפיתח, שזכו להערכה רבו וקבעו את מעמדו כאדריכל חדשן ומרכזי, ניכרים רק בשלב הברוטליסטי המאוחר יותר של פעילותו, לאחר ביקורו ברומא ותחילת קריירת ההוראה. עבודותיו של קאן התייחסו בעיקר לנושא האור ולזרימתו לתוך המבנה וכן התאפיינו במשחקי חלל ומסה. בין תלמדיו של קאהן נמנים שני אדריכלים בעלי שם עולמי: משה ספדיה ורוברט ונטורי.

ב-1971 במהלך הרצאה באוניברסיטת פנסילבניה אמר את ציטוטו המפורסם המשקף בעיניו את ההתייחסות הראויה של האדריכל לחומרים עמם הוא עובד:"אם תחשוב על לבנה, תאמר ללבנה, "מה תרצי להיות, לבנה?" והלבנה תאמר לך, "אני אוהבת קשת". ואם תאמר ללבנה "תראי, קשתות הן יקרות, ואני יכול להשתמש בקורת בטון מעלייך. מה את חושבת על זה, לבנה?" והלבנה אומרת, "אני אוהבת קשת". וזה חשוב, אתה מבין, שתכבד את החומר שאתה משתמש בו. ותוכל לעשות זאת אם תכבד את הלבנה ותאדיר את הלבנה במקום להקטין אותה."

רוב המבנים בתכנונו נמצאים בארצות הברית, אך הוא תכנן מספר פרויקטים במדינות נוספות, ביניהן הודו ובנגלדש, כאשר המפורסם ביותר הוא בניין הממשל הבנגלי בעיר דאקה. בישראל תכנן קאהן הצעה לבניית בית הכנסת החורבה, שלבסוף נדחתה, וכן השתתף בתכנון בניין הפקולטה להנדסה ע"ש וולפסון באוניברסיטת תל אביב, עליו זכה בשנת 1984 בפרס רוקח.

עבודות נבחרות

• 1951 – University Art Center
• 1954 – Trenton Bath House
• 1957 – Richards Medical Center
• 1959 – Salk Institute
• 1959 – Esherick House
• 1959 – First Unitarian Church of Rochester
• 1960 – Erdman Hall Dormitories
• 1960 – Norman Fisher House
• 1963 – Institute of Public Administration
• 1962 – National Assembly Building, Dhaka, Bangladesh
• 1967 – Exeter Library
• 1967 – Kimbell Art Museum
• 1969 – Yale Center for British Art
• 1973 – פארק ארבע החירויות על שם רוזוולט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לואי קאהן בוויקישיתוף

• אוסף לואי קאהן, ארכיון אדריכלות, אוניברסיטת פנסילבניה
• אמילי ט. קופרמן, ביוגרפיה של לואי קאהן באתר Philadelphia architects and building
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

• Great Buildings on-line, with links
• Factsheet
• Honoring Kahn at his centennial, with photographs
• Drawings for the Kimbell Art Museum, Beaux-Arts training as applied to Modernism
• My Architect, biographical movie (IMDb, 2003)

• Space is the place, a personal collection of photographs taken at various Kahn buildings
• Yale University Art Gallery – Louis I. Kahn building, information from the Yale University Art Gallery on the renovations being done to highlight Kahn's original intentions for the YUAG building.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29664917לואי קאהן