לואיס צ'ארלס לוין

לואיס צ'ארלס לוין (באנגלית: Lewis Charles Levin‏, 10 בנובמבר 1808 - 14 במרץ 1860) היה היהודי הראשון שכיהן כחבר בית הנבחרים האמריקאי מטעם אחת ממדינות ארצות הברית (פנסילבניה). קדם לו רק דייוויד לוי יולי, שכיהן כציר בית הנבחרים מטעם פלורידה, כשזו הייתה עדיין טריטוריה וטרם קיבלה מעמד של מדינה.

קורות חיים

לוין נולד ב-1808 בצ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית) למשפחה יהודית. למד וסיים משפטים בקולג' של קרוליינה הדרומית (כיום אוניברסיטת קרוליינה הדרומית) ובהיותו בן עשרים נדד לעיירה וודוויל שבמיסיסיפי, שנודעה בדרום כ"ירושלים הקטנה", בשל המספר הרב של יהודים שגרו בה באותה תקופה. שימש כמורה בבית הספר המקומי והתיידד עם ג'פרסון דייוויס, לימים נשיא הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקאית. דייוויס אף שימש בסוף תקופתו של לוין בוודוויל, כמשנהו בדו-קרב. מעניין לציין שג'פרסון דייוויס הכיר כעבור כמה שנים, בנסיבות דומות גם חבר קונגרס יהודי אחר, יהודה פיליפ בנימין. דייוויס ובנימין התעמתו ביניהם בדו-קרב והפכו לאחר מכן לידידים טובים. בנימין היה בהמשך לשר המלחמה ושר החוץ בממשלתו של דייוויס במלחמת האזרחים האמריקאית. מכל מקום, לוין עצמו נפצע קשה באותו דו-קרב מדובר ועזב את וודוויל למרילנד, ומשם עבר ללואיזיאנה ובהמשך לקנטקי.

בתקופה הקצרה בה שהה בקנטקי הספיק לוין לפגוש ולהינשא לאן הייס, ואף נולד להם בן, לואיס. לא הרבה ידוע על הפרק המוקדם הזה בחייו, אולם ידוע כי המשפחה חיה חיי עוני ולוין עצמו אף נכלא למשך ששה חודשים עקב חוב שצבר ושאותו לא יכול היה לשלם. ב-1838 או 1839 הגיעה המשפחה לפילדלפיה, פנסילבניה, אולי משום שבאותה תקופה הייתה העיר מרכז יהודי פעיל יחסית, בדומה לוודוויל. כאן מצא לוין סוף כל סוף קץ לנדודיו.

ב-1840 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של פילדלפיה והחל לעסוק במקצועו זה. במקביל, ב-1842 גם רכש והחל להוציא לאור ולערוך שבועון קטן לו קרא Temperance Advocate. במסגרת עיתונו, שתי המערכות הציבוריות הראשונות שלו היו, האחת כנגד חוקיות קיומם של דו קרבות. זאת, לאור ניסיונו האישי המר בתחום זה. והמערכה האחרת, המוצלחת יותר מבחינת התהודה הציבורית לה זכתה, כנגד שתיית אלכוהול. מערכה אחרונה זו הקנתה ללוין ולעיתונו לראשונה, מודעות ציבורית בולטת.

בין לבין הספיק לוין גם להתאלמן מאשתו הראשונה ולהינשא מחדש, לג'וליה גיסט.

שאינם יודעים דבר (תנועה)

ב-1843 פנה לוין לדרך שתלווה אותו עד סוף ימיו הקצרים. בפברואר 1843 הוא מכר את השבועון שלו וקנה את העיתון היומי Philadelphia Daily Sun, והחל להוציאו לאור ולערוך אותו. כמו כן, הקים והחל להוציא לאור את ה-Native American. במקביל, הוא היה לאחד הבולטים מבין מייסדי "המפלגה האמריקאית", או "הנייטיביסטית האמריקאית" שכונתה בהמשך דרכה גם "מפלגת אלה, שאינם יודעים דבר".

דגלה של מפלגתו החדשה של לוין היה אנטי הגירה ואנטי קתוליות ובין השאר היא דרשה שכל המשרות הציבוריות תינתנה לילידי ארצות הברית בלבד ופעלה גם להארכת תקופת ההתאזרחות בארצות הברית, למהגרים חדשים. חיציה הופנו בראש וראשונה כנגד ההגירה האירית הקתולית הגדולה, לארצות הברית של אותן שנים. היא הייתה כמעט כולה תנועה נוצרית פרוטסטנטית ולוין היה היהודי היחיד בה. ה"נייטיב אמריקן" הפך לבטאונה של המפלגה החדשה, וגם ב"דיילי סאן" הובעו הדעות האנטי קתוליות וכנגד המהגרים בחריפות רבה.

במאי וביולי 1844 גרם המסע האנטי קתולי של מפלגתו של לוין, להפגנות ומהומות בפילדלפיה ואף לשריפת כנסיות קתוליות. על רקע זה, בבחירות אוקטובר 1844 לקונגרס האמריקאי, הוא ניצח מטעם מפלגתו, וברוב גדול, את מועמד הויגים אדוארד ג'וי מוריס, הנציג המכהן מטעם פילדלפיה. הוא נכנס לתפקידו כציר בבית הנבחרים האמריקאי ב-4 במרץ 1845, הופך בכך ליהודי הראשון שכיהן בקונגרס כנציג אחת ממדינות ארצות הברית.

ועידתה הראשונה של "המפלגה האמריקאית" כונסה בפילדלפיה ב-4 ביולי 1845 ונכחו בה 186 נציגים מ-14 ממדינות ארצות הברית. המפלגה עצמה, בין בשם שנתן לה לוין ובין בשמות ובהרכבים אישיים אחרים, התגברה בכוחה, ירדה, שינתה שמות, התפצלה ועברה תהפוכות שונות ברחבי ארצות הברית עד היעלמותה בסוף שנות השישים של המאה ה-19. בשיא כוחה זכתה התנועה כולה, שמעבר לגוף הספציפי שלוין הקים, במספר ראשויות ערים גדולות, כמו שיקגו ובוסטון ואף במשרת מושל אחת (במסצ'וסטס). נשיא ארצות הברית לשעבר מילרד פילמור אף רץ מטעמה בבחירות 1856. אולם העלייה נעצרה על רקע מחלוקות פנימיות בתוכה, תחילה באשר ליחס למקסיקו, לפני מלחמת ארצות הברית-מקסיקו ולאחר מכן וביתר שאת באשר ליחסה לשאלת העבדות, שפילגה באותה עת את המדינה כולה.

לוין ניצח עוד שתי פעמים בבחירות 1846 ו-1848, הפעם את המועמד הדמוקרטי תומאס בירץ' פלורנס, וברוב גדול בכל פעם, אולם בבחירות 1850 לקונגרס, הוא הפסיד לאותו מועמד דמוקרטי, ואחרי שלוש תקופות כהונה, ב-3 במרץ 1851 הוא סיים את תפקידו בקונגרס.

החל מ-1851 חזר לוין לעיסוקו בעריכת דין, אף כי המשיך לעסוק במקביל גם בפוליטיקה, במסגרת מפלגתו, עוד מספר שנים. ניסיון אחרון שעשה להיבחר לסנאט האמריקאי, נכשל.

ב-1856, בהיותו בן 48, הוא איבד את שפיותו ואושפז בבית חולים לחולי רוח. נפטר ב-1860, בהיותו בן 52 בלבד ונקבר בבית הקברות לורל היל בפילדלפיה. שנים לאחר מותו החליטו, הן אשתו השנייה והן בנו, כל אחד באופן עצמאי, להמיר את דתם, ולמרבה האירוניה, דווקא לנצרות הקתולית.

מאמריו (ספרונים)

• Lewis C. Levin, A Lecture on Irish Repeal, in elucidation of the fallacy of its principles, and in proof of its pernicious tendency, in its moral, religious, and political aspects (Philadelphia, 1844)
• Lewis C. Levin, Intemperance the Prelude to Gambling and Suicide, as illustrated in the Life of Rev. C. C. Colton, Author of "Lacon" (Philadelphia: Printed by William F. Geddes, 1845)

ראו גם

• יהדות ארצות הברית

לקריאה נוספת

• Connie L. McNeely and Susan J. Tolchin, "On the Hill", in L. Sandy Maisel and Ira Forman, Eds. Jews in American Politics, Lanham: Rowman & Littlefield, 2001, pp. 54 and 375

קישורים חיצוניים

• מאמר הספד על לואיס צ'ארלס לוין, 17 במרץ 1860, בניו יורק טיימס
• על לואיס צ'ארלס לוין, מתוך Anecdotes of Public Men", John W. Forney"
• The First Jewish Congressman, באתר Jewish Virtual Library
• John A. Forman, Lewis Charles Levin, Portrait of an American Demagogue, באתר American Jewish Archives
• לואיס צ'ארלס לוין באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24934869לואיס צ'ארלס לוין