לדיסלב מניאצ'קו
 | |
| לדיסלב מניאצ'קו | |
| לידה |
29 בינואר 1919 ולשסקה קלואובוקי, הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה (כעת מחוז זלין בצ'כיה) |
|---|---|
| פטירה | 24 בפברואר 1994 (בגיל 75) |
| לאום | סלובקי |
| עיסוק | עיתונאי, סופר |
| שפות היצירה | סלובקית |
| סוגה | פרוזה |
| תקופת הפעילות | 1945–1994 (כ־49 שנים) |
לָדִיסְלַב מְניַאצְ'קוֹ (בסלובקית: Ladislav Mňačko; 29 בינואר 1919 - 24 בפברואר 1994) היה סופר ועיתונאי סלובקי.
חייו
מניאצ'קו נולד בעיר המורבית ולשסקה קלואובוקי. העביר את ילדותו בעיר מרטין שם עבד לאחר מכן תחילה כמוכר בבית מרקחת ולאחר מכן באתר בניה.
ניסה לחצות את הגבול עם ברית המועצות ב-1939 ללא הצלחה ושנה לאחר מכן ניסה לחצות את הגבול בין גרמניה הנאצית והולנד, נתפס ונשלח למחנה ריכוז ובהמשך לעבודות כפייה בתוך גרמניה. ב-1944 הוא הצליח לברוח והצטרף לפרטיזנים.
ב-1945 הצטרף כחבר למפלגה הקומוניסטית הצ'וסלובקית ומונה לעורך העיתון הצ'כי "רוּדֵה פרָאווֹ" ("הזכות האדומה") והעיתון הסלובקי "פראבדה" ("אמת") בהם המשיך לעבוד עד 1953. מ-1954 עד 1966 היה כתב במדינות אירופה ואסיה. ב-1956 היה העורך הראשי של המגזין "חיי התרבות". בשנות ה-60 כתב את "ריפורטאז'ות שנתאחרו", בו ביקר בחריפות תופעות סטליניסטיות. הספר הוצא לאור בעקבות לחץ של אלכסנדר דובצ'ק[1].
התאכזב מרעיונות הקומוניזם ובעקבות התגובה של צ'כוסלובקיה למלחמת ששת הימים היגר לישראל בסתיו 1967. הוא חזר לאחר כמה חודשים והאזרחות הצ'כוסלובקית נשללה ממנו.
לאחר סיום האביב של פראג היגר לאוסטריה. בעקבות כך יצירותיו נאסרו והוצאו מספרי לימוד.
לדיסלב חזר לצ'כוסלובקיה בינואר 1990. בזמן גט הקטיפה ולאחר הפירוק יצא נגד עצמאותה של סלובקיה. ב-1993 עבר לפראג. נפטר מהתקף לב ב-24 בפברואר 1994 בעת ביקורו בברטיסלאבה, שם גם נקבר.
כתביו
רומנים
- Smrť sa volá Engelchen (מוות נקראת אנגלכן), 1959
- Nočný rozhovor (שיחת לילה), 1966
- Ako chutí moc (טעם השלטון), 1967
- Súdruh Münchhausen, 1972
כתבות פוליטיות
- Izrael (ישראל), 1949
- Proces proti velezradným fabrikantom, veľkostatkárom a zapredancom, 1950
- Dobrodružstvo vo Vietname, 1954
- Vody Oravy, 1955
- Ďaleko je do Whampoa, 1958
- U2 sa nevracia, 1960
- Já, Adolf Eichmann (אני אדולף אייכמן), 1961
- Kde končia prašné cesty, 1963
- Oneskorené reportáže, 1963
מסות
- Čo nebolo v novinách, 1958
- Agresori, 1968
- Siedma noc (הלילה השביעי), 1968
מחזות
- Smrť ministra (מות השר), 1972
- Maják (מגדלור), 1972
- Niekto ma chce zabiť, 1973
הערות שוליים
- ^ ישראל נוימן, אלכסנדר דובצ'ק - "צ'אושסקו חדש בעל אפשרויות בלתי-מוגבלות, דבר, 18 בינואר 1968
