הוראות ביצוע מוזיקליות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף לגטו)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הוראות ביצוע הן הוראות הניתנות למבצע מוזיקה, ומורות לו כיצד לנגן אותה. ההוראות מופיעות בגוף התווים, חלקן בסימנים וחלקן בכתב מקוצר. הוראות הביצוע מתייחסות להיבטים שונים במוזיקה - משך צליל, מהירות, דינמיקה, אופן השמעת הצליל ביחס לצלילים אחרים, שיטות ביצוע שונות בכלים שונים וכו'. לעיתים נותן המלחין או העורך הנחיות מדויקות למשתנים אלה במוזיקה, במקרים אחרים הוא עשוי להורות על נגינה חופשית, תוך פרשנות אישית של המבצע בקטעים מסוימים. בטהובן ציין ביצירותיו מהירות מטרונום מדויקת, גם כשהקצב השתנה מדי תיבות אחדות. מלחינים אחרים, כמו שופן, למשל, הורו לעיתים בפירוש על "רובאטו" או "אד ליביטום" בביצוע יצירותיהם. אצל באך אין ציוני קצב ודינמיקה והמבצע בן ימינו בפסנתר המודרני צריך לקבוע אותם בעצמו על פי היכרותו עם החומר והתקופה. חלק מן ההוראות, כמו צלילי קישוט, האטה, האצה, שהייה וכו', נתונים במידה רבה לפרשנות המבצע או המנצח, ביצירה לתזמורת. אחרות, כמו פיציקטו, הן סופיות, מוחלטות ומחייבות. להלן חלק מן ההוראות השכיחות לביצוע מוזיקה קלאסית:

  • אד ליביטום (ad libitum) אופי נגינת הקטע ייקבע על פי הבנתו של הנגן.
  • אצ'אקטורה (Acciaccatura)(Flam): (מונח עברי: קישוט) תו קישוטי שנדחס לפני התו שאחריו ואינו נחשב בספירת המקצב. הקו התומך שלו תמיד פונה מעלה, הוא נכתב בקטן ומסומן כתו שמינית עם קו חוצה ממעל:
  • דטשה: (détaché) הפרדת התו מהבא אחריו. מסומן: כפס מעל\מתחת לתו.
  • טנוטו (Tenuto): "החזקת" התו. נתינת חשיבות לתו בשלמותו.
  • טרילר (Triller): מעבר מהיר, הלוך וחזור, בין התו הכתוב לבין התו שמעליו או שמתחתיו (הדבר נתון לשיפוטו ולטעמו של הנגן). הוא מסומן מעל התו כ-tr.
  • טרמולו (Tremolo): (מונח עברי: רעדוד) חזרה מהירה ונמרצת על אותו התו לכל משכו, או חזרה מהירה על שניים או שלושה תווים סמוכים. הוא מסומן בקו התו בקו עבה או במספר החזרות על הצליל בפרק זמן מסוים.
  • לגאטו (Legato): מילה באיטלקית שפירושה "קשור", "מחובר". במוזיקה, מופיע הלגאטו בצורת קשת המחברת מספר צלילים שונים. צלילים המחוברים על ידי לגאטו צריכים להיות מופקים כך שלא תהיה כל הפסקה בין הצלילים, כלומר שיהיו "מחוברים" (בניגוד לסטקטו) בנגינה על כלי מיתר, משמעות הלגאטו היא לא לפרוט את הצלילים המחוברים בקשת. מסומן כקשת המחברת בין כמה תווים:

כאשר הקשת מחברת שני תווים (או יותר) זהים, אין מנגנים את התו השני אלא ממשיכים לנגן את התו הקודם יחד עם משך התו שחובר אליו בקשת.

  • מורדנט (Mordent): תנועה חדה ומהירה בין התו הכתוב לבין התו שמעליו (במורדנט עליון) או מתחתיו (במורדנט תחתון; מסומן במורדנט חצוי קו). אופייני לתקופת הבארוק.
  • סטקטו (Staccato): נגינת התו באופן קצר וקופצני. מסומן כנקודה מעל או מתחת לתו:
  • פדאל (Pedal) (מונח עברי: דוושה) בפסנתר, לחיצה על הדוושה הימנית ברגל כדי להחזיק את הצלילים גם לאחר הרמת האצבעות מעל הקלידים. מסומנת בתווים כ-".ped" או באות "P" מסוגננת. כדי לסמן את עזיבת הפדאל, נכתבת כוכבית.
  • פורטטו (Portato): נגינת התווים בצורה לא מחוברת ומודגשת. מסומן בדרך כלל על ידי קו אופקי מתחת/מעל הצליל ו/או כאשר לא מופיעות קשתות בין התווים' זהה ל-portamento
  • פיציקאטו (Pizzicato) (מונח עברי: צביט) בכלי מיתר, הפקת צליל באמצעות צביטת המיתר באצבעות במקום משיכה בקשת. מסומן בתווים כ-pizz.
  • רובאטו (Rubato): הארכת תו אחד על חשבון התו הבא אחריו, לצורך יצירת חופש ביטוי מוזיקלי ולצורך הגברת המתח המוזיקלי
  • מפעם (Tempo) מורה על מהירות הנגינה.
    • אצ'לרנדו (Accelerando): האצה הדרגתית של הקצב.
    • ריטנוטו או ריטרדאנדו (Ritardando/Ritenuto): האטה הדרגתית בקצב. ביצירות תזמורתיות המנצח מראה את הריטנוטו בידיו ואף קובע עד כמה מפעם המוזיקה יאט. מסומן גם באותיות: .Rit.
    • פרמטה (Fermata או corona): הארכת תו מסוים (לזמן לא מוגדר, כאוות נפשו של הנגן או המנצח). מסומנת ב- .
  • משקל (Time Signature) מורה על מספר הפעמות בתיבה.
    • משקל : משקל שבו בכל תיבה שתי פעימות רבעים.
    • משקל : משקל שבו בכל תיבה שלוש פעימות רבעים. משמש בואלסים ושאקונים בין היתר.
    • משקל נפוץ (common time): משקל של , בכל תיבה ארבע פעימות רבעים. נקרא משקל נפוץ מפאת השימוש הרב שנעשה בו. מסומן ב-
    • משקל אלה ברווה (cut time): משקל של , בכל תיבה שתי פעימות חצאים; הפעמה נספרת על החצי, וכך מנוגן מהר יותר. מסומן ב-
    • משקל : משקל זוגי אשר בנוי משתי קבוצות של שלוש שמיניות.
  • מקצבים
    • קצב פרופורציית 1:3: מנוגן פי 3 מהר יותר ממה שכתוב, תוך שמירה על משקלה של כל תיבה. מסומן כ:
    • קצב טריולה: (tuplet) (בעברית: שלישונית), בו יש שלוש פעימות רבע בכל תיבה, וכל פעימה נספרת כטריולה, שלישיית תווים. לדוגמה, שלוש שמיניות טריולה יספרו כרבע. שלוש שש-עשריות טריולה יספרו כשמינית. מסומן כ: מעל תווי הטריולה.
  • דינמיקה: הוראות הנוגעות לחוזקו של הצליל ולאופי הנגינה.
    • פיאניסימו (Pianissimo): מורה לנגן בשקט מרבי. מסומן כ-.
    • פיאנו (Piano): חזק מעט יותר מפיאניסימו, מורה לנגן בשקט. מסומן כ-.
    • מצו-פיאנו (Mezzo Piano): חזק יותר מפיאנו, מורה לנגן בצורה בינונית שקטה. מסומן כ-.
    • מצו-פורטה (Mezzo Forte): חזק יותר ממצו-פיאנו, מורה לנגן בצורה בינונית חזקה. מסומן כ-.
    • פורטה (Forte): חזק יותר ממצו-פורטה, מורה לנגן בצורה חזקה. מסומן כ-.
    • פורטיסימו (Fortissimo): חזק יותר מפורטה, מורה לנגן בצורה חזקה ביותר. מסומן כ-.
    • קרשנדו (Crescendo): הגברת הדרגתית של עוצמת הנגינה. בדרך מקוצר ל-"crecs", ומסומן במזלג נפתח משמאל לימין
היפוכו של מזלג הדימינואנדו, הנסגר משמאל לימין. דרך נוספת לסמן קרשנדו היא על ידי כתיבת cresc. כאשר כותבים .cresc, ההוראה היא לכיוון הדינמי הכללי של המשפט המוזיקלי כולו. לעומת זאת, התייחסות ה"מזלג" היא לקטעים ספציפיים קצרים: אורך ה"מזלג" כאורך הקטע המוזיקלי תחתיו הוא מסומן ואליו בלבד הוא מתייחס.
    • דימינואנדו (Diminuendo) או דקרשנדו (Decrescendo): החלשה הדרגתית של עוצמת הנגינה. מסומן גם באותיות: .dim או .decresc.
    • ספורצנדו (Sforzando): נגינת התו בהדגשה ובעוצמה רבה, באופן פתאומי. מסומן כ-.
בנוסף יש מספר הוראות חוזק פחות נפוצות אך בשימוש:
    • פיאנו פיאניסימו (Piano Pianissimo) או פיאניסיסימו (Pianississimo): חלש עוד יותר מהפיאניסימו. מסומן כ-.
    • פורטה פורטיסימו (Forte Fortissino) או פורטסיסימו (Fortessissimo): חזק יותר מפורטיסימו. מסומן כ-.
    • פורטה פיאנו (Forte Piano): לנגן את התו המסומן בעוצמה, ולעבור מייד לנגינה שקטה. מסומן כ-.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32061647הוראות ביצוע מוזיקליות