לגונת טרוק
| נתונים מדיניים | |
|---|---|
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: |
.jpg)
לגונת טְרוּק (גם צ'וּק) היא מפרץ מוגן באוקיינוס השקט צפונית לגינאה החדשה, המהווה חלק ממדינת מיקרונזיה. האטול מכיל שונית מגן בהיקף של כ-225 ק"מ, המקיפה נמל טבעי בעל שטח של 2,130 קמ"ר.[1] שטחו היבשתי של האטול הוא 127.4 קמ"ר, ונכון לשנת 2010 התגוררו בו 36,158 אנשים.
האזור מכיל 11 איים גדולים, המקבילים ל-11 הרשויות של לגונת טרוק - טוּל, אוּדוֹט, פַאלא-בֶּגֵטְס, רוֹמאנוּם, אֶאוֹט מקבוצת פַייצ'וּק ופֶפַאן, דוּבְּלוֹן, אוּמָן, פָּאראם וטְסיס מקבוצת נוֹמוֹנֶאַס, עוד 46 איים קטנים יותר בתוך הלגונה, ועוד 41 איים על השונית המקיפה. אזור זה נקרא כיום איי צ'וּק.
ההשתלטות הקולוניאליסטית הראשונה על הלגונה היה של האימפריה הספרדית, ולאחר מלחמת ארצות הברית-ספרד עברה השליטה בלגונה לגרמניה. עם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, קיבלה יפן מנדט על הלגונה בהוראת חבר הלאומים.
מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה, שימשה לגונת טרוק כמעגן הצי הקיסרי היפני. המקום נחשב כעמיד ביותר מבין כל המוצבים היפניים באוקיינוס השקט. מחלקת ההנדסה האזרחית ומחלקת הבינוי של הצי בנו כבישים, תעלות, בונקרים ומערות על מספר איים. במהלך המלחמה נבנו אף חמישה מסלולי המראה, בסיסי מטוסים ימיים, מעגן ספינות טורפדו, תחנות תיקונים לצוללות, מרכז תקשורת ותחנות מכ"ם. על מנת להגן על מתקנים אלה, הותקנו מערך תותחי חוף ועמדות מרגמה. בלגונה עגנו אוניות מערכה, נושאות מטוסים, סיירות, משחתות, מכליות, אוניות משא, גוררות, שולות מוקשים, נחתות וצוללות. לעיתים תוארה לגונת טרוק כמקבילה לפרל הארבור.
הצי האמריקאי השתמש באיי מרשל לאחר כיבושם כקרש קפיצה לתקיפת לגונת טרוק, בבוקר ה-17 בפברואר 1944. מבצע כדור ברד נמשך שלושה ימים, בעוד ההפגזות האמריקאיות משמידות כמעט כל דבר בעל ערך - 60 כלי שיט ו-275 מטוסים ירדו למצולות, אולם היפנים הסיגו את מרבית כליהם הגדולים.
תקיפות אלה למעשה חיסלו את מעמדה של לגונת טרוק כאיום על כוחות בעלות הברית באוקיינוס השקט; חיל המצב היפני באטול אניווטוק אשר באיי מרשל איבד תקווה לזכות בתגבורת במהלך הפלישה אשר החלה ב-18 בפברואר 1944, דבר אשר סייע לכוחות האמריקאיים בכיבוש האי. לגונת טרוק בוּדדה על ידי כוחות בעלות הברית (בעיקר כוחות אמריקאיים), בעודם ממשיכים בהתקדמות לכיוון איי יפן, על ידי כיבוש איים נוספים כגון גואם, סאיפאן, פלאו ואיוו ג'ימה. בהיותם מבודדים, אזלה אספקת המזון של הכוחות היפנים בטרוק ובשאר האיים באוקיינוס השקט, והם עמדו בפני רעב, טרם כניעת יפן באוגוסט 1945.
כיום
בשנת 1969, חקרו האקולוג ז'אק קוסטו ואנשי צוותו את לגונת טרוק. בעקבות סרטו הדוקומנטרי משנת 1971 על הלגונה ושברי הספינות שבו, הפך המקום לאתר צלילה פופולרי, והוא מושך חובבי שברי ספינות מכל העולם, בשל מצבם הטוב של השברים בו. חלק מהשברים, אשר מפוזרים סביב מספר איים בקבוצה, נמצאים בעומק של פחות 15 מטר ובמים צלולים. הודות להגנת הלגונה אין במקום זרמי ים, דבר המאפשר לצוללים להקיף בקלות את השברים, בהם ניתן למצוא מסיכות גז, מטעני עומק ואף שרידי גופות. בבטן הספינות הגדולות ניתן למצוא שורות על גבי שורות של מטוסי קרב, טנקים, בולדוזרים, קרונות רכבת, אופנועים, טורפדו, מוקשים ימיים, פצצות, ארגזי תחמושת, מכשירי רדיו ועוד אלפי אמצעי לחימה שונים, חלקי חילוף וחפצים אחרים. שבר בעל עניין מיוחד הוא שברה של הצוללת שינוֹהארה (I-169), אשר טבעה בעת ניסיון לצלול על מנת להתחמק מהפצצות. צוללת זו לקחה חלק במתקפה על פרל הארבור.
השברים מכוסי האלמוגים מושכים מגוון רחב של בעלי חיים ימיים, כגון תריסניות, צבי ים, וכרישים. בשנת 2007 תועדו 266 זני דגי שונית בלגונה.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1989 Census p. 1
- ^ Scientists Find Oil Leak Threatening Chuuk Lagoon Newswise, Retrieved on August 28, 2008.
25886935לגונת טרוק