לאה פרלשטיין
לאה פרלשטיין (בפולנית: Leja Perelsztein, 1913 - 1 בפברואר 1943) הייתה חברת תנועת החלוץ ופעילה בקיבוצי ההכשרה שחריה וברוכוב. חברת הנהלת אי"ל בגיטו ורשה ושותפה במרד גטו ורשה במהלכו נתפסה על ידי הגרמנים, נשלחה לטרבלינקה ונרצחה.
ביוגרפיה
ילדותה
לאה נולדה ב-1913 בעיירה סוקולקה שלייד ביאליסטוק בפולין ליוסל פרלשטיין וגיטה לבית שטיין. משפחת האם הייתה אמידה ועסקה בבורסקאות אולם ירדה מנכסיה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. לאה למדה בבית ספר תיכון של רשת תרבות והמשיכה בלימודי הוראה בסמינר למורים בגרודנו. עם סיום לימודיה החלה לעבוד כמורה בעיר הולדתה באותה רשת חינוך. ב-1935 הצטרפה לתנועת החלוץ. במסגרת ארגון זה הייתה בין מקימי ארגון מורים שיועד להוראת עברית בקיבוצי ההכשרה בפולין.
קיבוץ שחריה
מתוך רצון לעלות ארצה ולהצטרף לקרובי משפחתה שכבר עלו ארצה יצאה לאה, ב-1935, להכשרה בקיבוץ שחריה שבוילנה. ב-1936 חלתה ונשלחה בחזרה לביתה להבראה. לאחר שהבריאה חזרה לקיבוץ.
קיבוץ ברוכוב
לאחר תקופת הכשרה בשחריה עברה לאה לקיבוץ ברוכוב בלודז' בגלל רצונה לעסוק בהוראה. בקיבוץ הייתה בין החברים הבוגרים וכבוגרת סמינר למורים עסקה בהוראת עברית ואף ריכזה קורס להכשרת מורי עברית עבור כל קיבוצי ההכשרה ובמסגרת תפקיד זה עבדה גם במרכז החלוץ בוורשה.
ב-1938 צורפה ל"וועדת החברות" המרכזית של ארגון החלוץ בו היו חברות גם צביה לובטקין, טוסיה אלטמן ופרומקה פלוטניצקה.
בתקופת שהותה בחווה בלודז' הצטרפה למזכירות הקיבוץ והייתה אחראית על כספי הקיבוץ. טרום פרוץ מלחמת העולם השנייה התחולל משבר פיננסי בפולין והיה חשש לגורל כספי הקיבוץ אולם עם הרבה אומץ לב ותוך ניצול המראה הארי שלה הצליחה לאה לעקוף את התורים בכניסות לבנקים ולמשוך את הכספים.
בספטמבר 1939, עם פרוץ המלחמה, נכבשה לודז' על ידי הגרמנים והנהלת הקיבוץ הורתה לחברי הקיבוץ לברוח מזרחה (לוורשה). עם זאת, הוחלט להשאיר מאחור גרעין של 10 חברות, ולאה בראשן, כדי לשמור על רכוש הקיבוץ. ב-6 בספטמבר יצאו כ-400 חברי הקיבוץ לכוון ורשה אולם בזמן שחצו נהר בעיר לוביץ' (כ-70 ק"מ צפונית מזרחית ללודז') הפציצו מטוסים גרמנים את הגשר שעל הנהר והמשך הדרך נחסם. רק בודדים הצליחו להגיע לוורשה והיתר נפוצו לכל עבר וחזרו, בקבוצות קטנות וכבודדים, ללודז' (מתוך 400 היוצאים רק כ-180 הצליחו לחזור). לאה הנהיגה את הניצולים מול הגזירות שהטילו הגרמנים על היהודים ופעלה ללא פחד לבטל או להקל את הנטל תוך שהיא משתדלת לשמור על מסגרת הקיבוץ.
הפעילות בוורשה
בתחילת 1940, עם המעבר לגטו ותחילת התפרקות הקיבוץ בלודז' נקראה לאה לסייע למרכז "החלוץ" בוורשה. מכיוון שלא רצתה לנטוש את חבריה בלודז' נהגה לנוע, בתחפושת של נוצריה, בין שתי הערים.
במאי אותה שנה עמדה בראש קבוצה של כ-70 חלוצים שיצאה מוורשה והקימה את חוות ההכשרה בצ'רניאקוב (Czerniakow). לאה שימשה כמזכירת החווה וניהלה את הקשרים מול בעל החווה זטבורניצקי. בחורף 1941 אולצו החברים לחזור לגטו אך לאחר משא ומתן שניהלה לאה הסכים בעל האחוזה לקבל את חברי "החלוץ" בחזרה לחווה ובאביב 1942 הגיעו 140 חלוצים לחווה.
בנוסף לתרומתה של החווה להכשרת החלוצים היא שימשה גם כמרכז של תנועת "דרור" וכבסיס ששימש למסתור לחברי מחתרת שפעלו מחוץ לגטו, לבניית קשרים לארגונים אחרים, להכנת ניירות מזויפים ולהצטיידות במזון ונשק. בנובמבר 1940 מונתה לאה לנציגת תנועת "דרור" בוועדת התיאום שטיפלה בתיאום הפעילויות של התנועות השונות. בנוסף אליה פעלו בוועדה צביה לובטקין, אנטק צוקרמן, פרומקה פלוטניצקה, יוסף קורניאנסקי ואחרים. תוך ניצול המראה הארי שלה ושליטתה בשפה הפולנית פעלה לאה בשליחות המחתרת בצד הארי של ורשה. כמו כן הייתה חברה במשלחת, שכללה גם את טוסיה אלטמן, פרומקה פלוטניצקי ואריה וילנר, שיצאה לצד הארי כדי ליצור קשר עם המחתרת הפולנית ולקבל מהם נשק. חלק מהפעילויות של הנהלת הארגון כללו ניסיונות של הרגע האחרון (שכשלו) להשיג דרכונים שיאפשרו לחברי "אי"ל" לעזוב את ורשה ואת פולין. לאה גם נבחרה לצאת למערב כדי לספר על השואה בפולין אך גם ניסיון זה נכשל.
בשלהי 1942 הורו הגרמנים על סגירת החווה וחבריה נאלצו לחזור לגטו.
מרד גטו ורשה
עם חזרתה לגטו הצטרפה לאה לפעילות המחתרתית של ארגוני ההתנגדות האנטי נאציים.
לאה הייתה ממקימי הבסיס של אי"ל ברחוב מילה 34 וחברה בפלוגה לוחמת של חברי תנועת "דרור". ב-18 בינואר 1943 (במהלך "המרד הקטן") לכדו הגרמנים את לאה יחד עם כל חברי "דרור" שהתחבאו במילה 34. יחד איתה נתפסו גם טמה שניידרמן, שרה גראנטשטיין ואחרים. הנתפסים נשלחו לטרבלינקה שם נרצחו[1].
לקריאה נוספת
- שלמה בן שושן, סיפורו של קיבוץ הכשרה - הקיבוץ ע"ש ב. ברוכוב בלודז' ובנותיה, הוצאת בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1970. מאמר של יוסף קורניאנסקי 326-328
- ישראל גוטמן, יהודי ורשה 1939 - 1943. גיטו, מחתרת, מרד, הוצאת ספרית פועלים, 1977
- לוי אריה שריד, במבחן הענות והפדות: התנועות החלוציות בפולין בשואה ולאחריה, הוצאת מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', 1997
קישורים חיצוניים
בית לוחמי הגטאות הקתדרה המקוונת מס. 25-מדוע נשכחה לאה פרלשטיין. מרצה- שמחה שטיין 2.12.2020, סרטון באתר יוטיוב- לאה פרלשטיין, באתר "ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות"
- לאה פרלשטיין, באתר "לוחמי הגטאות"
- "דף עד" של לאה פרלשטיין, באתר "יד ושם"
- "דף עד" של לאה פרלשטיין, באתר "יד ושם"
הערות שוליים
31951615לאה פרלשטיין