כתב האינדוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טביעת חותם של כתובת בת 5 סימנים בכתב האינדוס

כתב האינדוס, הידוע גם ככתב ההאראפי וכתב עמק האינדוס, הוא אוסף של סימנים שנוצרו על ידי תרבות עמק האינדוס בין השנים 3500-1300 לפנה"ס. רוב הכתובות המכילות סימנים אלו קצרות ביותר, ולכן קשה לשפוט אם הן היוו מערכת כתב ששימשה לתיעוד השפה ההאראפית. למרות ניסיונות רבים, הכתב טרם פוענח[1]. לא ידוע על כתובת דו-לשונית שתסייע בפענוח הכתב.

גילוי

הפרסום הראשון של חותם עם סימנים האראפיים מתוארך לשנת 1875 בציור של אלכסנדר קנינגהם[2]. עד שנת 1992 התגלו כ-4,000 חפצים עם סימני כתב חקוקים עליהם[3], חלקם נמצאו במסופטומיה, מרחק רב מעמק האינדוס, בשל המגע בין שתי התרבויות[4].

סמלים של כתב האינדוס על גבי לוחות נחושת

כתובות

עד שנת 1977 התגלו לפחות 2,906 חפצים חקוקים עם כתובות קריאות, ועד שנת 1992 נמצאו בסך הכל כ-4,000 חפצים חקוקים[3]. סימני כתב האינדוס נמצאו בעיקר על טביעות חותם, כלי חרס, לוחות ברונזה ונחושת, כלים וכלי נשק. חותמות וטביעות חותם היו בדרך כלל קטנים בגודלם, כאשר רובם היו באורך של 2–3 סנטימטרים בלבד מכל צד. לא נמצאו דוגמאות קיימות לכתב האינדוס על חומרים אורגניים מתכלים כמו פפירוס, נייר, בדים, עלים, או עץ[5].

התקופה ההאראפית המוקדמת

דוגמאות מוקדמות לכתב האינדוס נמצאו על כתובות כלי חרס ורשמי חרס של חותמות האראפיות חקוקות המתוארכות לסביבות 2800–2600 לפנה"ס בתקופה ההאראפית המוקדמת ומופיעות לצד חפצים מנהליים כגון חותמות ומשקולות סטנדרטיות בשלב קוט דיג'י בתקופה זו. עם זאת, בחפירות בהאראפה נמצאו כמה סמלים מסימני קדר וכתובות גרפיטי השייכים לשלב ראווי הקדום יותר בין השנים 3500–2800 לפנה"ס בקירוב[6].

שלוש חותמות וטביעות החותם שלהן של דמויות לצד בעלי-חיים: "חד קרן" (משמאל), שור (במרכז) ופיל (מימין)

התקופה ההאראפית האמצעית

בתקופה ההאראפית האמצעית, בין השנים 2600–1900 לפנה"ס בקירוב, נמצאו בדרך כלל מחרוזות של סימני אינדוס על חותמות חותמות שטוחות ומלבניות, וכן כתובות או חקוקות על שלל חפצים אחרים, כולל כלי חרס, כלים, לוחות וקישוטים. השלטים נכתבו במגוון שיטות כולל גילוף, סיתות, הבלטה וצביעה על חומרים מגוונים כגון טרקוטה, אבן חול, אבן סבון, עצם, צדף, נחושת, כסף וזהב. נכון לשנת 1977 איראוותאם מהדבאן ציין כי כ-90% מחותמות כתב האינדוס והחפצים החקוקים שהתגלו עד כה נמצאו באתרים בפקיסטן לאורך נהר האינדוס ויובליו, כגון מוהנג'ו-דרו והאראפה, בעוד שאתרים אחרים הממוקמים במקומות אחרים מהווים את 10% הנותרים. לעיתים קרובות, בעלי חיים כגון שוורים, תאואי מים, פילים, קרנפים ו"החד קרן" המיתולוגי ליוו את הטקסט על חותמות, אולי כדי לעזור לאו שאינם יודעי קרוא וכתוב לזהות את מקורה של חותמת מסוימת[7].

התקופה ההאראפית המאוחרת

התקופה ההאראפית המאוחרת, בין השנים 1900–1300 לפנה"ס בקירוב, באה בעקבות התקופה ההאראפית האמצעית והעירונית יותר, והייתה תקופה של קיטוע ולוקליזציה שקדמה לתקופת הברזל המוקדמת בתת-היבשת ההודית. כתובות נמצאו באתרים הקשורים לשלבים המקומיים של תקופה זו. בהרפה פסק השימוש בכתב במידה רבה כאשר השימוש בחותמות חקוקות הסתיים בסביבות 1900 לפנה"ס; עם זאת, ייתכן שהשימוש בכתב האינדוס נמשך זמן רב יותר באזורים אחרים כמו בראנגפור, גוג'אראט, במיוחד בצורת גרפיטי חקוק על כלי חרס[6]. חותמות משלב ג'הוקאר של התקופה ההאראפית המאוחרת, שבמרכזן מחוז סינד בפקיסטן של ימינו, לא כוללות את כתב האינדוס. הן חותמות והן חרסים הנושאים טקסט בכתב האינדוס, המתוארכים לסביבות 2200–1600 לפנה"ס, נמצאו באתרים הקשורים לתרבות דאימאבאד של התקופה ההאראפית המאוחרת, במהאראשטרה של ימינו.

חותמת מעמק האינדוס וטביעת חותם מודרנית של חד-קרן ומזבח להעלאת קטורת

התקופה הפוסט-האראפית

ממצאים רבים, בעיקר חרסים וכלים, הנושאים סימנים חקוקים בהם נמצאו במרכז הודו, דרום הודו וסרי לנקה המתוארכים לתקופת הברזל המגליתית שלאחר התקופה ההאראפית המאוחרת. סימונים אלה כוללים כתובות בכתב ברהמי וטמילי-ברהמי, אך כוללים גם סימנים שאינם ברהמיים שהתקיימו במקביל לכתב הטמילי-ברהמי[8]. בדומה לכתב האינדוס, אין הסכמה מחקרית על משמעותם של סמלים לא-ברהמיים אלה. כמה חוקרים, כגון האנתרופולוג גרגורי פוסל טענו כי הסימנים שאינם ברהמיים הם שרידים והתפתחות של כתב האינדוס לתוך ובמהלך האלף הראשון לפני הספירה. בשנת 1960 מצא הארכאולוג ב. ב. לאל כי רוב הסמלים המגליתיים שסקר היו משותפים גם לכתב האינדוס, והגיע למסקנה כי היה שיתוף תרבותי בין תרבות עמק האינדוס לבין התרבות בתקופה המגליתית המאוחרת יותר. באופן דומה, האפיגרף ההודי אירוותאם מהדבאן טען כי רצפים של סמלים מגליתיים נמצאו בסדר זהה לזה שעל כתובות מקבילות האראפיות, וכי זוהי עדות לכך שהשפה שבה השתמשו אנשי תקופת הברזל בדרום הודו הייתה קשורה או זהה לזו של תושבי האינדוס בתקופה ההאראפית המאוחרת[9].

מאפיינים

הדמויות בסימני הכתב הן ציוריות ברובן, ומתארות חפצים שנמצאו בעולם העתיק באופן כללי, שנמצאו באופן מקומי בתרבות ההאראפית, או שמקורם בעולם הטבע. עם זאת, זוהו גם סימנים מופשטים רבים. חלק מהסימנים דומים לסימני עזר לספירה (tally marks) יש המפרשים אותן כספרות מוקדמות[10].

מספר הסימנים ותדירותם

מספר הסימנים העיקריים הוא מעל 400, מה שנחשב למספר גדול מדי כדי שכל תו ייחשב כפונוגרמה, ולכן ככל הנראה סימל מורפמה (כתב לוגו-סילאבלי)[5]. המספר הכולל המדויק של הסימנים אינו ודאי, שכן קיימת מחלוקת האם סימנים מסוימים הם נפרדים או גרסאות של אותו סימן. בשנות ה-70 של המאה ה-20 פרסם האפיגרף ההודי אירוותאם מהדבאן קורפוס וקונקורדנציה של כתובות אינדוס המונה 419 סימנים מובהקים בדפוסים ספציפיים. עם זאת, בשנת 2015, הארכאולוג והאפיגרף בריאן וולס העריך כי ישנם כ-694 סימנים נפרדים.

הסימן הנפוץ ביותר הוא סימן בצורת "קנקן", שזוהה על ידי פרפולה כ"סימן 311"[11].

כיוון הכתיבה

רוב החוקרים מסכימים כי כתב האינדוס נקרא בדרך כלל מימין לשמאל[12], אם כי ידועים גם כמה יוצאים מן הכלל שבהם הכתב כתוב משמאל לימין או בשיטת בוסטרופידון[12]. למרות שהכתב אינו מפוענח, כיוון הכתיבה הוסק מראיות חיצוניות, כגון מקרים שבהם הסמלים נדחסים בצד שמאל כאילו נגמר לכותב המקום בסוף השורה. במקרה של חותמות, היוצרות תמונת ראי על החימר או הקרמיקה, רואים שכיוון הכתב בחותמת הוא מימין לשמאל.

הקשר לצורות כתב אחרות

כמה חוקרים ביקשו לבסס קשר בין כתב האינדוס לבין ברהמי, וטענו כי הוא תת-גרסה של מערכות כתב מאוחרות יותר שהיו בשימוש באזור תת-היבשת ההודית. אחרים השוו את כתב האינדוס לכתבים פיקטוגרפיים בני זמננו פחות או יותר ממסופוטמיה ומהרמה האיראנית, במיוחד כתבים פרוטו-כתב יתדות ואלמי שומריים. עם זאת, החוקרים מסכימים כיום באופן כללי כי כתב האינדוס אינו קשור קשר הדוק למערכות כתב אחרות מהאלף השני והשלישי לפני הספירה, אם כי ניתן למצוא קווי דמיון למערכת הכתב הפרוטו-עילמית[5].

ניסיונות לפענוח הכתב

הגורמים הבאים נחשבים בדרך כלל למכשולים הגדולים ביותר לפענוח מוצלח:

הכתובות קצרות מאוד. אורכן הממוצע של הכתובות הוא כחמישה סימנים והארוך ביותר, באורך 34 תווים בלבד, נמצא על לוח נחושת השייך לתקופה ההאראפית המאוחרת. אורך הכתובות נע בין שורה אחת לשבע שורות בלבד, כאשר שורות בודדות הן הנפוצות ביותר[5]. יש ספקות אם כתב האינדוס מתעד שפה כתובה או שהוא במקום זאת מערכת של סימנים לא לשוניים המסמלים שייכות של החפצים למשפחה או לבית-מסחר, או סימון חשבונאי כלשהו. בשל קוצרן של הכתובות, היו חוקרים שתהו אם סמלי האינדוס מסוגלים בכלל לבטא שפה מדוברת[13]. השפה ההאראפית המדוברת לא זוהתה, ולכן לא ניתן לדעת כיצד יש לבטא אותה. עם זאת, יש כ-300 מילים דומות בכתבי הריג וודה מהן ניתן ללמוד על השפות בהן דיברו באזור עמק האינדוס[14]. לא נמצאו טקסטים דיגרפיים או דו-לשוניים, כמו אבן רוזטה[4]. לא ידוע על שמות, כמו אלה של שליטי האינדוס או אישים, המעידים על תיעוד היסטורי או מיתוסים ששרדו, כפי שהיה במקרה של שליטים כמו רעמסס ותלמי, שהיו ידועים לפענוח כתב החרטומים מרשומות שנכתבו ביוונית[4].

שפה דראווידית

למרות שלא נקבעה הסכמה ברורה, יש הטוענים כי כתב האינדוס תיעד שפה דראווידית. בין התומכים הראשונים היה הארכאולוג הנרי הראס, שהציע מספר קריאות של סימנים בהתבסס על ההנחה שהכתב הוא פרוטו-דראווידי.

בהתבסס על ניתוח ממוחשב, הציע החוקר הרוסי יורי קנורוזוב כי שפה דראווידית היא המועמדת הסבירה ביותר לשפה הבסיסית של הכתב. המלומד הפיני אסקו פרפולה הוביל צוות פיני בשנות ה-60 וה-80, שבדומה לצוות הסובייטי של קנורוזוב, פעל לחקר הכתובות באמצעות ניתוח ממוחשב. פרפולה הסיק באופן דומה כי כתב האינדוס והשפה ההאראפית "שייכים ככל הנראה למשפחת הלשונות הדראווידיות". תיאור מקיף של עבודתו של פרפולה עד 1994 מובא בספרו פענוח כתב האינדוס[15]. כדי לתמוך בעבודה זו, הארכאולוג וולטר פיירסרוויס טען כי ניתן לקרוא טקסט בכתב האינדוס על חותמות כשמות, תארים או עיסוקים, והציע כי החיות המתוארות הן טוטמים המעידים על קרבה משפחתית או אולי שבטים[16]. הבלשן החישובי ראג'ש פ.נ. ראו, יחד עם צוות עמיתים, ביצעו ניתוח חישובי עצמאי והגיעו למסקנה שלכתב האינדוס יש מבנה של שפה כתובה, מה שתומך בראיות קודמות למבנה תחבירי בכתב האינדוס, וציין כי נראה שלכתב האינדוס יש אנטרופיה מותנית דומה לטמילית העתיקה[17].

שפות לא-דראווידיות

שפה הודו-ארית

אולי התומך המשפיע ביותר בהשערה שכתב האינדוס מתעד שפה הודו-ארית מוקדמת הוא הארכאולוג ההודי שיקאריפורה ראנגאנתה ראו שבספריו "לותאל ותרבות האינדוס" (1973) ו"פענוח כתב האינדוס", כתב שהוא פענח את הכתב. בעודו מבטל את רוב ניסיונות הפענוח הללו, ג'ון מיצ'ינר העיר כי "ניסיון מבוסס יותר, אך עדיין סובייקטיבי מאוד ולא משכנע להבחין בבסיס הודו-אירופי בכתב היה זה של ראו". ס.ר. ראו הבחין במספר קווי דמיון בצורתם ובצורתם בין האותיות ההאראפיות המאוחרות לבין האותיות הפיניקיות, וטען כי הכתב הפיניקי התפתח מהכתב ההאראפי, ולא, כפי שעולה מהתיאוריה הקלאסית מהכתב הפרוטו-סיני. הוא השווה אותו לאלפבית הפיניקי, והקצה ערכי צליל על סמך השוואה זו. הוא קרא את הכתב משמאל לימין, כמו במקרה של הכתב הברהמי, והגיע למסקנה שכתובות האינדוס כללו ספרות והיו "סנסקריטיות"[18].

פרשנותו של ס.ר. ראו סייעה לחזק את ההשקפות ההינדיות הלאומיות והילידיות האריות שהופצו על ידי סופרים, כגון דייוויד פראולי, המחזיקים באמונה כי העמים ההודו-אריים הם התושבים המקוריים של תקופת הברונזה של תת-היבשת ההודית וכי משפחת השפות ההודו-אירופיות מקורה בהודו. עם זאת, ישנן בעיות רבות בהשערה זו, במיוחד ההבדלים התרבותיים הניכרים בין תרבות נהר האינדוס לבין תרבויות הודו-אירופיות, כגון תפקידם של הסוסים בזו האחרונה; כפי שניסח זאת פרפולה, "אין מנוס מהעובדה שהסוס מילא תפקיד מרכזי בתרבות הוודית והאיראנית". בנוסף, נראה כי בכתב האינדוס חסרות עדויות להצמדות או לסיומות אינפלקציוניות שלטענת פושל שוללות שפה הודו-אירופית כמו סנסקריט כשפת כתב האינדוס[5].

הבלשן סטיבן בונטה משער כי השפה המקודדת בכתב האינדוס היא הודו-ארית, בהתבסס על הניתוח כי התבנית הפנימית של הכתב מספקת ראיות חזקות להרכבה מוגזמת של שמות עצם, תכונה טיפולוגית של שפות הודו-אריות[19].

שפת מונדה

השערה פחות פופולרית גורסת כי כתב האינדוס שייך למשפחת השפות מונדה. משפחת שפות זו מדוברת בעיקר במרכז ומזרח הודו, והיא קשורה לכמה שפות בדרום מזרח אסיה. עם זאת, בדומה לשפה ההודו-ארית, אוצר המילים המשוחזר של מונדה המוקדמת אינו משקף את התרבות האראפנית ולכן מועמדותה להיות שפת תרבות האינדוס היא עמומה[20].

סימנים לא לשוניים

השערה מנוגדת היא שסמלים אלה הם סימנים לא לשוניים המסמלים משפחות, שבטים, אלילים ומושגים דתיים, והם בדומה לשלטים הראלדיים או לעמודי טוטם. במאמר משנת 2004 הציגו סטיב פארמר, ריצ'רד ספראט ומייקל ויצל מספר טיעונים לפיהם כתב האינדוס אינו לשוני. העיקריים שבהם הם אורכן הקצר של הכתובות, קיומם של סימנים נדירים רבים מדי (המתרבים במהלך 700 שנות התרבות ההאראפית המאוחרת), והיעדר החזרה של סימנים אקראיים האופייניים לשפה כתובה[21].

קוד UNICODE

גופן של כתב האינדוס

לסמלי האינדוס הוקצה קוד ISO 15924" Inds".

דעיכת הכתב

תרבות עמק האינדוס החלה לדעוך בסביבות 1800 לפנה"ס. שלב זה כלל את היעלמות הכתב. הכתב שנוצר על ידי תרבות עמק האינדוס גווע יחד איתו. הציוויליזציה הוודית, ששלטה בצפון הודו במשך כמה מאות שנים, לא השתמשה בכתב האינדוס ולא הייתה לה מערכת כתיבה. למעשה, הודו תצטרך לחכות כמעט אלף שנה כדי לחזות בתחיית הכתיבה[22].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כתב האינדוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Mallory Locklear, After a century of failing to crack an ancient script, linguists turn to machines, The Verge, ‏Jan 25, 2017
  2. ^ Rita P. Wright, The ancient Indus: urbanism, economy, and society, New York: Cambridge University Press, 2010, Case studies in early societies, מסת"ב 978-0-521-57219-4
  3. ^ 3.0 3.1 Walter Ashlin Fairservis, The Harappan civilization and its writing: a model for the decipherment of the Indus script, Leiden ; New York: E.J. Brill, 1992, מסת"ב 978-90-04-09066-8. (בengmis)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Andrew Robinson, Ancient civilization: Cracking the Indus script, Nature 526, 2015-10, עמ' 499–501 doi: 10.1038/526499a
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Gregory L. Possehl, The indus civilization: a contemporary perspective, Walnut Creek, CA: AltaMira Press, 2002, מסת"ב 978-0-7591-1642-9
  6. ^ 6.0 6.1 Kenoyer, J M, The Origin, Context and Function of the Indus Script: Recent Insights from Harappa (University of Wisconsin), www.harappa.com, ‏2006
  7. ^ Themes in Indian history: textbook in history for class XII. Part 1, [Schülerbd.], New Delhi: National Council of Educational Research and Training, 2007, מסת"ב 978-81-7450-651-1
  8. ^ Ray, Himanshu Prabha, "Inscribed pots, emerging identities". In Patrick Olivelle (ed). Between the Empires: Society in India 300 BCE to 400 CE, Oxford University Press, 2006, עמ' 113–139
  9. ^ Mahadevan, Iravatham, "The Indus-like symbols on megalithic pottery: New evidence", Studia Orientalia Electronica 94, 2001, עמ' 379–386
  10. ^ Bahata Ansumali Mukhopadhyay, Interrogating Indus inscriptions to unravel their mechanisms of meaning conveyance, Palgrave Communications 5, 2019-07-09 doi: 10.1057/s41599-019-0274-1
  11. ^ Asko Parpola, A sign list of the Indus Script, MOhenjodaro, ‏November 2020
  12. ^ 12.0 12.1 Mahadevan, Iravatham, The Indus Script: Text, Concordance And Tables. New Delhi: Archaeological Survey of India., INTERNET ARCHIVE, ‏1977
  13. ^ Andrew Robinson, Ancient civilization: Cracking the Indus script, Nature 526, 2015-10, עמ' 499–501 doi: 10.1038/526499a
  14. ^ Franciscus Bernardus Jacobus Kuiper, Aryans in the Rigveda, Amsterdam: Rodopi, 1991, Leiden studies in Indo-European, מסת"ב 978-90-5183-307-2
  15. ^ Asko Parpola, Deciphering the Indus script, New York, NY: Cambridge University Press, 1994, מסת"ב 978-0-521-43079-1
  16. ^ Fairservis, Walter Ashlin, The Roots Of Ancient India: The Archaeology of Early Indian Civilisation, London: George Allen and Unwin, 1971
  17. ^ Rajesh P. N. Rao, Nisha Yadav, Mayank N. Vahia, Hrishikesh Joglekar, R. Adhikari, Iravatham Mahadevan, Entropic Evidence for Linguistic Structure in the Indus Script, Science 324, 2009-05-29, עמ' 1165–1165 doi: 10.1126/science.1170391
  18. ^ Sreedharan, E., A Manual of Historical Research Methodology, South Indian Studies, ‏2007
  19. ^ Steven C Bonta, A Partial Decipherment of the Indus Valley Script: Proposed Phonetic and Logographic Values for Selected Indus Signs and Readings of Indus Texts, www.academia.edu, ‏2023
  20. ^ Indus Script, ancientscripts.com
  21. ^ Andrew Lawler, The Indus Script--Write or Wrong?, Science 306, 2004-12-17, עמ' 2026–2029 doi: 10.1126/science.306.5704.2026
  22. ^ Cristian Violatti, Indus Script, worldhistory.org, ‏June 2015
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39533772כתב האינדוס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=כתב_האינדוס&oldid=2683550"