דראווידים
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
 | |
| תפוצת השפות הדראוודיות | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 245 מליון | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| הודו, פקיסטן, אפגניסטן, בנגלדש, האיים המלדיביים, נפאל, בהוטן וסרי לנקה. | |
| שפות | |
| טלוגו, טמילית, מלאיאלאם וקאנדה | |
| דת | |
| הינדואיזם |
דראווידים הם קבוצה אתנו-לשונית שמוצאה בדרום הודו, הדוברת אחת מהשפות הדראווידיות. ישנם כ-245 מיליון דוברי שפות דראווידיות כשפת אם. [1] דוברי דראווידית מהווים את רוב האוכלוסייה בדרום הודו והם נמצאים במקומות שונים בפקיסטן, אפגניסטן, בנגלדש, האיים המלדיביים, נפאל, [2] בהוטן [3] וסרי לנקה.
לפי המחקר בני תרבות עמק האינדוס דיברו פרוטו-דראווידית (אנ').[4] השפה הסתעפה לשפות דראווידיות שונות, [5] בהן פרוטו טמילית כולל טולוגו קדומה סביב המאה האחת עשרה לפני הספירה. [6]
אטימולוגיה
מקור המילה בסנסקריט drāviḍa הוא טמילית.
קבוצות אתניות
הקבוצות האתניות הדראווידיות הגדולות הן טלוגו ממדינת אנדרה פרדש ומדינת טלנגאנה, טמילים ממדינות טאמיל נאדו, סרי לנקה, מלזיה ו-סינגפור, אנשי קנדינג ואנשי טולו ממדינת קרנאטקה ומלאים ממדינת קרלה.
שפות
השפות הדראווידיות המדוברות הם טלוגו (తెలుగు), טמילית (தமிழ்), קאנדה (ಕನ್ನಡ), מלאיאלאם (മലയാളം), ברהוי (براہوئی), טולו, גונדי (אנ') ו-קודאבה טאק.
ההשפעה הדקדוקית הדראווידית על המבנה והתחביר של השפות ההודו-אריות נחשבת גדולה בהרבה מההשפעה הדקדוקית ההודית-ארית על השפות הדראווידיות. כמה בלשנים מסבירים את החריגה הזו בטענה כי השפה ההודו-ארית התיכונה והשפה ההודו-ארית החדשה נבנו על מצע דראווידי. [7] ישנן גם מאות מילות מושאלות דראווידיות בשפות הודו-אריות, ולהיפך.
לפי דייויד מקלפין השפות הדראווידיות התפתחו בהודו לאחר הגירת הדראווידים מהעיר העתיקה עילם ששרידיה ממוקמות בדרום מערב איראן המודרנית. בשנות ה-90 טענו רנפרו וקוואלי-ספורזה כי הדראווידים היו חקלאים קדומים שחיו בחלק האיראני של הסהר הפורה, הזרם המרכזי במחקר דוגל בגישה שהדראווידים הם אוכלוסיה ילידית בהודו ועקבותיה קדומים למדי.
השפה הפרוטו דראווידית לא הותירה תיעוד כתוב למעט לוחות חרס עם אידאוגרמות בתרבות עמק האינדוס. [5]
היסטוריה
מוצא קדמון
מקורם של הדראווידים נתון למחלוקת ודיון בקרב החוקרים. [8] הגישה המרכזית במחקר היא שהדראווידים היו ילידי תת-היבשת ההודית, אך מוצע גם מוצא מערב אסיאתי. [9] [10] לפי המחקר, בני ציוויליזצית עמק האינדוס היו דראווידים, [8] [11] ומתרבות זו היגרו הדראווידים לדרום הודו בתחילת האלף השני לפני הספירה, [12] [13] יש המציעים כי אירוע הגירה זה התרחש זמן לא רב לפני הגעתם של דוברים הודו-ארים, [14] שאיתם יצרו הדראווידים אינטראקציה אינטנסיבית. [15]
לפי הגישה המרכזית במחקר הדראווידים הקדמונים נוצרו ממיזוג של שתי אוכלוסיות פרהיסטוריות: אוכלוסיה דרום הודית ילידית, וחקלאים מאיראן הנאוליתית.
למרות שבעידן המודרני דוברי השפות הדראווידיות השונות התפשטו בעיקר בחלק הדרומי של הודו, דוברי השפות הדראווידיות היו נפוצים ברחבי תת היבשת ההודית לפני הנדידה ההודית-ארית (אנ') לתת-היבשת. [15]
מספר מחקרים מראים כי האוכלוסיה האנושית בתת היבשת ההודית מכילה שתי מקורות קדמונים של אוכלוסיות פרהיסטוריות: האחת היא האוכלוסיה הצפון הודית הקדומה Ancestral North Indians (ANI) שמקורה באוכלוסיות הודו-אריות והודו-אסיאתיות. האחרת היא אוכלוסיה ילידית למחצה של דרום הודו Ancestral South Indians (ASI) שמוצאה ממיזוג אוכלוסיה ילידית של דרום הודו עם חקלאים נאוליתיים מהתרבות העתיקה של עילם.
על פי מחקר קרניומטרי מקיף (Raghavan & Bulbeck et al. 2013) לאוכלוסיות המקומיות של הודו וסרי לנקה יש מוצא קרניומטרי ואנתרופולוגי מובהק. שתי הקבוצות הדרומיות והצפוניות דומות ביותר זו לזו, אך גם מציגות זיקה מסוימת לאוכלוסיות מסוימות באירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה. המחקר הראה עוד כי ילידי דרום אסיה, מהווים קבוצה ייחודית המבדילה אותם מה"אוסטרונזים". [16] [17]
ממלכות דראווידיות
עם עליית ממלכת קורו (אנ') החל תהליך של סנסקריטיזציה (אנ') שהשפיע על כל הודו, כאשר אוכלוסיות צפון תת היבשת ההודית דוברות בעיקר את השפות ההודו-אריות. [18]
במאה השלישית לפנה"ס ואילך התפתחו בהודו ממלכות דראווידיות כמו צ'רה (אנ'), צ'ולה, פאלבה, צ'אולקיה, הוסאלה וממלכת מייסור.
גילדות דראווידיות מימי הביניים וארגוני מסחר מילאו תפקיד חשוב במסחר בדרום מזרח אסיה. סוחרים ומנהיגים דתיים נסעו לדרום-מזרח אסיה ומילאו תפקיד חשוב בהודו כגורם משפיע של האזור.
החל מסוף המאה ה-7, סוחרים דראווידים נתקלו בסוחרים מוסלמים, והמוסלמים הטמילים הראשונים והמוריים הסרי-לנקים הופיעו.
השפעות אירופאיות (1500 ואילך)
חוקרים פורטוגזים כמו ואסקו דה גאמה היו בעלי מוטיבציה להתרחב בעיקר לשווקי התבלינים של קליקוט (שנקרא לאחר מכן קוז'יקוד) בקראלה של ימינו. הדבר הוביל להקמת שורה של מושבות פורטוגזיות לאורך החופים המערביים של קרנטקה וקראלה, כולל מנגלור. בתקופה זו הגיעו גם כמרים ישועיים פורטוגזים והמירו את דתם של מספר קטן של אנשים בקראלה המודרנית, קרנטקה וטמיל נאדו לקתוליות.
נכון לשלהי המאה ה-20, למעט כמה קבוצות קטנות כמו הקורוך (אנ'), הדראווידים נאחזים במורשתם הודית הן בהיבט הלאומי והן בהיבט הדתי. ההשפעה של התרבות ההודית גרמה להתפתחותה של התנועה הלאומנית הדראווידית (אנ') במאה ה-20.
תרבות דראווידית
אמונה דתית
הדראווידים הקדמונים היו ככל הנראה אנימיסטים והשפיעו על אחד הזרמים העתיקים בהינדואיזם, האגמה (אנ') וככל הנראה היו היוצרים של הוודות, [19] [20] שהיו כתבי קודש ובהן הנחיות לפולחן לאלילויות שונות, דוקטרינות פילוסופיות, פרקטיקות מדיטטיביות, השגת תשוקות וארבעה סוגי יוגה. [21] הפולחן לאלילויות הכפר (אנ'), כמו גם לצומח ולחי הקדושים בהינדואיזם מוכר כשריד של הדת הדראווידית הטרום וודית. ניתן לראות בהינדואיזם ובוודות היתוך דתי ותרבותי [22] בין דראווידים קדמונים לבין אבותיהם של ההודו-ארים שהיגרו מצפון.
יצירות דראווידיות-טמיליות עתיקות כמו טולקפיאם (אנ'), עשר האנתולוגיות פאטפופו ושמונת האנתולוגיות אוטוקאי שופכות אור על הדת הקדומה של הדראווידים. אחד האלילים המפורסמים במיתולוגיה ההודית-דראווידית הוא סקאנדה הידוע גם כמורוגה, לורד מורוגאן וקריטקיה, אליל המלחמה במיתולוגיה ההינדית, בנו של שיווה מפרוואטי. [23] שיווה נתפס גם כאליל העליון. [23] איקונוגרפיה מוקדמת של סקאנדה [24] ושיווה [25] מראה קשר הדוק עם תרבות עמק האינדוס. [26] [27]
אלים אחרים שהוזכרו ביצירות הם קרישנה וואלי, אלילים מרכזיים בהינדואיזם המודרני.
ברחבי טמילאקם, מלך נחשב לאלילי מטבעו ובעל משמעות דתית. [28] המלך היה 'נציגו של אלוקים עלי אדמות'. בדרום הודו הדוברת שפות דראווידיות, מושג המלכות האלוקית הוביל לתפיסה מרכזית של המדינה והמקדש.
פולחן האלילה האם מעיד על חברה אזרחית שהעריצה את הנשיות. אלילה אם זו נתפסה כבתולה, אחת שילדה את כולם באופן ובמהות שהיו קשורים לשאקטיזם. [29] במקדשי ימי הסנגאם, נראה כי היו נשים כוהנות לאלילויות שונות. [30] בספרות סנגאם, יש תיאור מפורט של הטקסים שביצעה הכוהנת קוראבה במקדש פאלמוטירצ'ולאי. [31]
בקרב הדראווידים הקדמונים הופיע הנוהג להקמת אבני זיכרון, נטוקל ווירגאל ('אבני הגיבורים'), והוא נמשך זמן רב למדי לאחר עידן סנגאם, עד המאה ה-16 בערך. נהוג היה שאנשים שחיפשו ניצחון במלחמה יעבדו את אבני הגיבורים הללו שיברכו אותם בניצחון.
תיאטרון, ריקוד ומוסיקה
עדויות ספרותיות לצורה מסורתית של תיאטרון, מחול ומוזיקה מתוארכות למאה ה -3 לפני הספירה. יצירות ספרותיות עתיקות, כמו צ'ילאפטיקארם, מתארות מערכת מוזיקלית וספרותית. התרבות התיאטרלית פרחה בתקופת סנגאם המוקדמת. למסורות תיאטרון הריקוד יש היסטוריה ארוכה ומגוונת שמקורותיה נעוצים במאות הראשונות לפנה"ס. צורות מחול כגון בראטניתם מבוססות על צורות מחול מקדש המכונים "קטיר קסרי" (Catir Kacceri).
מוסיקה קרנטית מקורה באזור הדראווידי של דרום הודו עם ההשפעה הגוברת של המוסיקה הפרסית והסופית על המוסיקה ההודית, הופיעה הבחנה ברורה בסגנון החל מהמאה ה-12 ואילך. יצירות ספרותיות רבות הולחנו בסגנון קרנאטי ועד מהרה היא התפשטה באזורים הדראווידים של דרום הודו.
לכל אחת מהשפות הדרווידיות הגדולות יש תעשיית סרטים משלה כמו קולווד (טמילית), טוליווד (טלוגו), אלמוג (קנאדה), מולווד (מלאילאם). קולווד וטוליווד מייצרים את רוב הסרטים בהודו. [32]
לבוש
דוברי שפות דראווידיות בדרום הודו לובשים תלבושות מסורתיות מגוונות בהתאם לאזורם, מושפעים במידה רבה ממנהגים ומסורות מקומיות. הלבוש המסורתי ביותר עבור גברים הדרווידיאנית הוא 'לונגי'. לבוש רשמי נקרא 'הדוטי'. הלונגי מורכב מבד כותנה משובץ וצבעוני. הלונגי הוא בדרך כלל לבוש יומיומי, המשמש לעבודה ואילו הדוטי משמש לאירועים רשמיים יותר. לכפריים רבים יש רק לונגי כפריט הלבוש.
הלבוש המסורתי של הנשים הדראווידיות אופייני לרוב הנשים ההודיות, הסארי. סארי זה מורכב מבד עטוף סביב המותניים אשר עוטף את כל הכתף. במקור סארי לבשו באופן חשוף, אך במהלך התקופה הוויקטוריאנית, נשים החלו ללבוש חולצה בנוסף לסארי. למעשה, עד סוף המאה ה-19 רוב נשות קראלה לא לבשו בגדים עליונים ובכפרים רבים, במיוחד בקהילות שבטיות, הסארי נלבש ללא חולצה. ישנם סגנונות רבים ומגוונים של לבוש הסארי המשתנים בין אזורים וקהילות.
הערות שוליים
- ^ West, Barbara A. (19 במאי 2010). Encyclopedia of the People of Asia and Oceania. Infobase Publishing. pp. 193–194. ISBN 978-1-4381-1913-7. נבדק ב-18 באוקטובר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Dhangar Oraon in Nepal".
Dhangar Oraon people of Nepal speak Kurukh, also Kurux, Oraon or Uranw, as their native language. Which is a Dravidian language
- ^ "ORAON OF BHUTAN".
Oraon people of Bhutan speak Kurukh as their native language. Which is a Dravidian language
- ^ Krishnamurti 2003, p. 501.
- ^ 5.0 5.1 History and Archaeology, Volume 1, Issues 1–2 p.234, Department of Ancient History, Culture, and Archaeology, University of Allahabad
- ^ Krishnamurti 2003, p. 501-502.
- ^ Krishnamurti 2003, pp. 40–1
- ^ 8.0 8.1 Tudu 2008, p. 400
- ^ Cavalli-Sforza, Menozzi & Piazza 1994, pp. 221-222.
- ^ Kumar, Dhavendra (2004). Genetic Disorders of the Indian Subcontinent. Springer. p. 6. ISBN 978-1-4020-1215-0. נבדק ב-25 בנובמבר 2008.
... The analysis of two Y chromosome variants, Hgr9 and Hgr3 provides interesting data (Quintan-Murci et al., 2001). Microsatellite variation of Hgr9 among Iranians, Pakistanis and Indians indicate an expansion of populations to around 9000 YBP in Iran and then to 6,000 YBP in India. This migration originated in what was historically termed Elam in south-west Iran to the Indus valley, and may have been associated with the spread of Dravidian languages from south-west Iran (Quintan-Murci et al., 2001). ...
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Samuel 2008, p. 54 note 15.
- ^ Narasimhan et al. 2018, p. 15.
- ^ Marris, Emma (3 במרץ 2014). "200-Year Drought Doomed Indus Valley Civilization". Nature. doi:10.1038/nature.2014.14800.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Razab Khan, The Dravidianization of India
- ^ 15.0 15.1 Krishnamurti, Bhadriraju (8 ביולי 2015). "Dravidian languages". Encyclopædia Britannica.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rathee, Suresh Kanta; Pathmanathan, Gayathiri; Bulbeck, David; Raghavan, Pathmanathan (2013). "Indian Craniometric Variability and Affinities". International Journal of Evolutionary Biology. 2013: 836738. doi:10.1155/2013/836738. PMC 3886603. PMID 24455409free
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link) - ^ https://www.ias.ac.in/article/fulltext/jgen/087/02/0175-0179
- ^ Witzel 1995.
- ^ Mudumby Narasimhachary (Ed) (1976). Āgamaprāmāṇya of Yāmunācārya, Issue 160 of Gaekwad's Oriental Series. Oriental Institute, Maharaja Sayajirao University of Baroda.
- ^ Tripath, S. M. (2001). Psycho-Religious Studies Of Man, Mind And Nature. Global Vision Publishing House. pp. 54–. ISBN 978-81-87746-04-1.
- ^ Grimes, John A. (1996). A Concise Dictionary of Indian Philosophy: Sanskrit Terms Defined in English (New and Revised ed.). State University of New York Press. ISBN 978-0-7914-3068-2.
- ^ Lockard 2007, p. 50.
- ^ 23.0 23.1 Sinha, Kanchan (1979). Kārttikeya in Indian art and literature. Delhi: Sundeep Prakashan. OCLC 644105825.
- ^ Mahadevan, Iravatham (2006). A Note on the Muruku Sign of the Indus Script in light of the Mayiladuthurai Stone Axe Discovery. harappa.com. אורכב מ-המקור ב-4 בספטמבר 2006.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Ranbir Vohra (2000). The Making of India: A Historical Survey. M.E. Sharpe. p. 15. ISBN 9780765607119.
- ^ Basham 1967, p. 27
- ^ Frederick J. Simoons (1998). Plants of life, plants of death. p. 363.
- ^ Harman, William P. (1992). The sacred marriage of a Hindu goddess. Motilal Banarsidass. p. 6.
- ^ Thiruchandran, Selvy (1997). Ideology, caste, class, and gender. Vikas Pub. House.
- ^ Manickam, Valliappa Subramaniam (1968). A glimpse of Tamilology. Academy of Tamil Scholars of Tamil Nadu. p. 75.
- ^ Lal, Mohan (2006). The Encyclopaedia Of Indian Literature. Vol. 5. Sahitya Akademi. p. 4396. ISBN 978-8126012213.
- ^ "Tamil leads as India tops film production". The Times of India. 22 בדצמבר 2013. נבדק ב-5 באוגוסט 2017.
{{cite news}}: (עזרה)
