כריסטוף גילווי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. כריסטוף גילוויצרפתית: Christophe Guilluy; נולד ב-14 באוקטובר 1964) הוא גאוגרף צרפתי, המשמש כפרשן פוליטי-חברתי. התזה של גילווי הובעה בספרו משנת 2016, La France périphérique ("צרפת הפריפריאלית") והפכה למרכזית בשיח מאז מחאת האפודים הצהובים של שלהי 2018.[1]

תולדות חייו

נולד במונרייל שבמחוז אר ולואר ובגר בשכונת בלוויל בפריז. בשנת 1987 סיים תואר שני בגאוגרפיה עירונית בסורבון.

מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 עוסק בתחום של גאוגרפיה חברתית המבקשת לבצע סינתזה בין גאוגרפיה לבין סוציולוגיה, פוליטיקה (בפרט, פוליטיקה מוניציפלית) ותרבות. עבודותיו דנות במרחב המטרופולין (העיר הגדולה), הפרברים והמרחב הלא-מטרופוליני, תרבותם, הסוציולוגיה שלהם והמתחים ביניהם והשתקפותם הפוליטית.

התזה של צרפת הפריפריאלית

בספרו La France périphérique, שראה אור ב-2014, הצביע גילווי על הפער החמור בין "שתי צרפת", מחד - צרפת המטרופוליטנית, כלומר זו של הערים הגדולות, פריז, ליון, מרסיי וטולוז, בהן מתגוררת קצת פחות ממחצית האוכולסיה ומנגד - צרפת הפריפריאלית, כלומר עיירות קטנות וערים קטנות ובינוניות בהן מתגוררת מעט יותר מן המחצית השנייה של האוכלוסייה. בעוד החיים בערים הגדולות מאופיינים בנגישות גבוהה לשירותי חינוך, בריאות ורווחה, מן הטובים בעולם, ברמה גבוהה יחסית של תעסוקה (אחוז אבטלה נמוך יחסית) ובתחבורה ציבורית מעולה; הרי שמחוצה להן מתקיימת מציאות שונה לחלוטין בה אחוז האבטלה גבוה ביותר (עד כדי 40%), מתקיימת הגירה שלילית לכיוון המטרופוליטנים המרוקנת את הערים והעיירות (חלקן עתיקות ביותר) מתושביהן בעלי היכולת, הנגישות לשירותי בריאות, חינוך ורווחה נמוכה ורמתם ירודה ומעל הכל - אין שירותי תחבורה ציבורית יעילים. עובדה אחרונה זו מחייבת משק בית בפריפריה להחזיק רכב פרטי אחד לפחות כצורך חיוני (בשל האבטלה, רבים נוסעים שעה ויותר מביתם על מנת לעבוד בעיר אחרת), זאת בעוד שבערים הגדולות אין צורך ברכב פרטי וגם אם כן הרי שלרוב מדובר ברכב חשמלי עירוני קטן.[2][3][4]

בנוסף לפערים אלה, הגורמים לכך שהמחייה בפריפריה יקרה יותר ובטוחה פחות מהמצב בערים הגדולות, הרי שגם סדר היום האזרחי שונה. לדברי גילווי, בעוד שב"צרפת המטרופוליטנית" מתהדרים באידאולוגיה פרוגרסיבית "שבעה" (המופנה לאלה שביטחונם הכלכלי מובטח) של הכרה במיעוטים ופליטים וסביבתנות, קשיי המחייה בפריפריה אינם מאפשרים התחברות לערכים אלה.

בעוד המטרופולינים נהנים מן הגלובליזציה של סחורות וכוח אדם, הרי שהפריפריה אינה נהנית מפירות הגלובליזציה, אך נאלצת לסבול את חולייה כגון אובדן הזהות והפניית העורף לתוצרת מקומית לטובת תוצרת חוץ זולה. חלק מה"פריפריאלים" נופלים לפיכך למלכודת של שנאת זרים וגזענות, כאשר הם רואים כי מהגר או פליט החי בפרברי פריז נהנה מתעסוקה וממערכות בריאות, רווחה וחינוך נגישות, זולות וטובות יותר מאלו של "צרפתי שורשי" החי באלבי או לה רושל, למשל.

באופן דומה הסביר גילווי את הצלחתו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016, כמי שפנה אל "אמריקה הפריפריאלית", ערכיה והנושאים החשובים לה (בפרט תעסוקה).[5]

ביקורת

הביקורת העיקרית המופנית אל גילווי היא שהוא מציג תאוריה של נאו-קונסרבטיזם, המבטלת את ערכם של ערכים כגון סביבתנות ומגדירם כ"ערכים לעשירים", בעוד הם נוגעים לכלל האוכלוסייה וחיוניים לטובתה. יש גם המאשימים אותו במתן מצע אידאולוגי לשנאת הזרים של מפלגת האיחוד הלאומי של מרין לה פן.[6][7] בנוסף, נמתחה על התזה ביקורת כגסה, לא מדעית ומדויקת מספיק, שטחית ופשטנית.[8]

ספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29796413כריסטוף גילווי