כנס מחולות העם בדליה
כנס מחולות העם בדליה היה כינוס שנערך חמש פעמים בקיבוץ דליה, בין השנים 1944 ל־1968: 1947, 1951, 1958, וב-1968
המשתתפים באירוע היו להקות ומחוללים, בעיקר מאנשי ההתיישבות העובדת ותנועות הנוער החלוציות. הכנס משך אליו אלפי צופים, שחזו בהופעות שנערכו בגבעות שליד הקיבוץ.
הכנס נחשב כאבן דרך חשובה בשדה המחול הישראלי.
תולדות הכנסים
הכנסים הראשונים היו אירועי תרבות אידיאולוגיים רבי חשיבות בתקופת היישוב ובראשית שנות המדינה, והיו אתר מרכזי שבו התפתחה תנועת ריקודי העם הישראליים. כנס דליה הראשון ציין את ראשיתה של תנועת המחול העממי הישראלי כתנועה ממוסדת בידי גופי שלטון לאומיים. בכנס זה הותווה היסוד להקמת "הוועדה הבין-קיבוצית לריקודי עם", של הסתדרות העובדים הכללית ב-1945, לימים "המדור לריקודי עם", שפעל עד שנת 2000. בין פעולותיו של המדור נכללו הפעלת אולפנים להכשרת מדריכי ריקודי עם; טיפוח יוצרי מחול עממיים; פרויקט "בית הספר הרוקד" ו"הגן הרוקד"; הפצת ריקודי עם בצבא, במושבי העולים, בעיירות פיתוח ובתנועות הנוער, ועוד.
בכנסי דליה החלה ההפרדה בין ריקודי עם של משתתפים חובבים, שהייתה פרקטיקה מקובלת בישוב היהודי בארץ ישראל החל משנות ה-30 למופעי ריקודי עם שהועלו על במה. מופעים אלו היו תשתית ללהקות שהוקמו החל משנות ה-50, שהיו חלק ממערך הפצה של תנועת ריקודי העם הישראליים גם בעולם, שהיו למרכיב ליצירת הדימוי של 'הישראליות'. בנוסף, כנס מחולות דליה הוא הבסיס על פיו נוצר פסטיבל כרמיאל בשנת 198.
הכנס הראשון נערך בקיבוץ דליה לכבוד שנתו החמישית של הקיבוץ ולכבוד חג השבועות. אך בא גם לרומם את רוח חברי הקיבוץ לאור המצב הכלכלי הקשה והידיעות שהגיעו מאירופה על ממדיה של שואת העם היהודי. כנס זה נערך ביולי 1944[1] ביוזמתה של חברת הקיבוץ אילזה פלס ובסיוע גורית קדמן[2] ואז הוחלט לקיימו כל שנתיים. אולם בשנת 1946 חל מועד הכינוס בסמוך לשבת השחורה והכינוס נדחה לשנה הבאה[3].
ערב הקמת המדינה, בשנת 1947, נערך הכנס השני. קיומו בשבת לווה במחאה חריפה של הרבנות הראשית על חילול השבת הכרוך בו[4][5]. בכנס זה נתקבצו צעירים רבים, אנשי התנועה הקיבוצית וחברי הפלמ"ח. לימים הוגדר כנס זה כ"פגישת מחזור" של בני דור תש"ח, שרבים מהם לא שבו משדות הקרב. את הכנס הפיק חבר הקיבוץ עקיבא סטרוסטינצקי (שהפיק גם את הכינוסים ב-1958 וב-1968)[6]. אל הכינוס השני הגיעו גם נציגי UNSCOP שהציעו את תוכנית החלוקה בישראל, וראו בהופעתן של להקות ערביות בכינוס אפשרות לקשר יהודי-ערבי[7].
הכנס היה אירוע רב חשיבות בתקופת היישוב ובראשית שנות המדינה, כדוגמת אירועי העדלאידע והמכביה. לאחר מכן פחתה חשיבותו לאור השינויים שחלו בחברה הישראלית ובהם העלייה ההמונית, שמחולות העם לא היו בתחומי התעניינותה, וכן התרחקות הנוער העירוני מתחום המחול העממי.
הכנס השלישי, הראשון לאחר קום המדינה, נערך באוגוסט 1951[8], בימות החול ולא בשבת[9]. אחריו נערכו עוד שני כנסים: האחד בשנת 1958, במסגרת חגיגות העשור למדינה, והשני והאחרון נערך בשנת 1968[10]. בשנת 1963 סירב קיבוץ דליה לארח את הכנס והוא נערך בבית ברל[11].
פסטיבל המחולות של כרמיאל נחשב ל"יורש" של כנס המחולות בדליה.
בארכיון קיבוץ דליה נמצאים חומרי המתעדים את כנסי דליה באופן מגוון וכולל. החומרים כוללים כרזות, תכניות, מסמכי הפקה וניהול וכן שלושה אלבומי תצלומים. בין החומרים נמצאים שרטוטים נדירים ותצלומים של תוכניות אדריכליות של הכשרת האמפיתאטרון שליד קיבוץ דליה, ניסוח חזון הכנס, מכתבים של גורית קדמן, יוזמת ומארגנת הכנסים, ועוד.
חומרים נוספים על כנס מחולות העם בדליה מצויים בארכיון רבקה שטורמן בקיבוץ עין חרוד מאוחד, בארכיון יונתן כרמון ובארכיונים קיבוציים נוספים.
הריקודים
כנס המחולות בדליה התקיים תחת הכותרת של מחולות עם, אולם בעיתונות היו שטענו שהכנס לא הציג מחולות עם, אלא ריקודים מומצאים שהוצגו כאילו הם "מחולות עם". למשל, במעריב כתב דן בן אמוץ:
- "בן אדם, לפחות אל תרקוד לי "רקוד קוצרים" שאיזו כוריאוגרפית מתל אביב המקבלת משכורת מהמרכז לתרבות ולחנוך של ההסתדרות חיברה לכם כדי שתעשו רושם של איכרים. ובשם אלוקים, לפחות לא תקראו ליצירה האינפאנטילית הזו: מחול עם ... בימי נעורי, בתקופה הטרום דליתית, היו בארץ כמה ריקודי עם ... הורה, פולקה, קראקוביאק וצ'רקסיה כפולה. נכון, אלה היו ריקודי "זרות" שלא הביעו את אהבת החיים החדשים, ... הרקודים ההם היו פשוטים ככל מחולות העם האמיתיים ... היום העניין יותר מסובך. רקודי עלומי נעטפו בגיליון טרי של "מחול החודש" והושלכו לפח הזבל. במקומם הומצאו מהר עשרות ומאות רקודי עם ישראליים, מקוריים ומתחדשים."[12]
- "חלק ניכר מהמחולות היו מחולות ראווה גרידא, מרהיבים ביופים ומאורגנים להפליא. גולת הכותרת של חגיגות העשור, אך אין תוכם כברם. אין הם מה שהתיימרו להיות: מחולות עם."
שולמית בת-דורי הגיבה על הטענות:
- "לא המצאתי אז שום ריקוד. הכל היה קיים, רק הצטרכתי להכניס את הריקודים השונים למסגרת."[14]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כנס מחולות העם בדליה |
- צפייה בסרט המתעד את פסטיבל מחולות העם בדליה (1968) באתר ארכיון ישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים
- ארכיון כנס מחולות דליה, בספרייה הלאומית
- מידע על כנס מחולות העם בדליה בקטלוג הספרייה הלאומית
כנס מחולות העם בדליה, יומני כרמל ספטמבר 1951 (התחלה 5:04)
הערות שוליים
- ^ לאה גולדברג, כינוס ארצי למחולות עם בדליה, משמר, 23 ביולי 1944
- ^ עמיר סגל, בוא דודי, הזמן הירוק, 5 בפברואר 2015.
- ^ צבי פרידהבר, עשור למחולות עם ישראליים, דבר, 22 באוקטובר 1954; המשך
- ^ איסר יהודה אונטרמן, בואו חשבון, הצופה, 27 ביוני 1947
- ^ רויטל בלומנפלד, 20.6.1947 / שערוריית המחולות בדליה שנערכו בשבת, באתר הארץ, 20 ביוני 2012
- ^ אורי דרומי, מייסד ומחולל, באתר הארץ, 13 באפריל 2008
- ^ עמיר סגל, בוא דודי, הזמן הירוק, 5 בפברואר 2015.
- ^ ירמיהו שמואלי, למעלה מחמש רבבות באו לעצרת המחול בדליה, על המשמר, 22 באוגוסט 1951
- ^ מסכה בהר אפרים, הצופה, 24 באוגוסט 1951
- ^ פתיחת הפסטיבל עם יו״ר מטה הפסטיבל, יהודה אילן, מעריב, 25 ביוני 1968
- ^ שורשים וניצנים בדליה בבית ברל, דבר, 9 באוגוסט 1963
מזכירות הקיבוץ דליה, קיבוץ דליה השיב בשלילה, מעריב, 1 בספטמבר 1963 - ^ א.ב. סקרן, השקר הגדול ששמו מחולות עם ישראליים, מעריב, 18 ביולי 1958; המשך
- ^ תהלה רבינא, הערות לכנס דליה, דבר, 1 באוגוסט 1958
- ^ תמר אבידר, שולמית בת דורי: הפולקלור - ילדותו של עם, מעריב, 3 ביוני 1968
